שו"ת די השב סח

אפי' ספק קידושי' לא הוי וכ' הב"ח דר"ל דאחר שזרק לה לתוך חיקה ניערה חיקה עד שנפלו הקידושי' מחיקה וקאמ' דהדתנן זרק לה קידושי' קרוב לה מקודשת דאלמ' אע"ג דלא שקליתינהו ולא הוו כלל בתוך חיקה מקודש' ה"מ היכא דארצאי מעיקר' לאיקדושי' ליה כלומ' אע"ג דלא ארצאי בפי' לזרוק לה הקידושי' ואיכא למי' שלא נתרצית אא"כ שיתן הקידושי' ביד' אפ"ה כיון שנתרצית בסתם לאיקדושי לי חיישי' וכו' אבל סתמ' שלא נתרצית לו מעיקר' להתקדש לו וזרק לה קידושי' קרוב לה אפי' ספק קידושין לא הוי וה"ה היכא דזרק לתוך חיק' והפילה הקידושי' וכו' אפי' ספק קידושי' לא הוי כיון שלא נתרצית לו מעיקרא ולא שקליתינהו אלא אישתיק' לאו כלום היא ועיין לקמן סי' ל' ס"א עכ"ד ומתבאר מדבריו דבכה"ג דזרק לה קידושי' לתוך חיקה ולא שקליתינהו ואזלא לעלמ' היכא דארצאי מעיקר' לאיקדושי לי' קידושי ס' מיהא הוו אע"ג דניערה חיקה ונפלו הקידושי' אפ"ה כיון דמעיקר' ארצאי וזרק לה קידושי' לתוך חיקה אף על גב דניערה חיישינן שמא מעיקרא נתרצית ולבסוף חזרה בה ולא מהניא חזרה והכי נמי היכא דלא ארצאי מעיקר' ולא ניערה אות' הוי נמי ס' קידושי' דכיון דלא ניערה אותם י"ל דשמא נתרצית להתקדש לו ודוקא היכא דלא ארצאי מעיקרא וניערה הקידושי' הוא דלא הוו קידושי' כלל דהוי כזרק לה קידושי' קרוב לה ולא ארצי קמה דלא הוו קידושי' כלל אבל היכא דלא ניערה אותם הוי ח' קידושי' ויש לתמוה דבסי' ל' כ' הב"ח עמ"ש הטור א"צ ליתן הקידושי' לתוך ידה אלא אפי' זרק לה מדעת' לתוך חיק' מקודש' דר"ל דמלבד דרצונה להתקדש לו בעי' דהזריקה תהא מדעתה דשמא אינה חפצה להתקדש לו בזריק' אלא שיתן לה לידה ולא מבעיא היכא דהאשה פי' בהדיא תן לי הקידושי' בידי דאינן קידושי' כלל אם שינה וזרק לה הקידושי' אלא אפי' אמרה ס' קדשני וזרק לה אינן קידושי ודאי אלא קידושי ספק דשמא מקפדת שלא יזרוק לה וכו' ע"ש משמע מדבריו דבשלא אמרה קדשני וזרק לה הקידושי' אפי' קידושי ס' לא הוו ואפי' בשלא ניערה אותם אלא ששתקה לא הוו קידושי' כלל שהרי הרמב"ם והטור לא מיירו בניערה אותם אלא אפי' הקידושי' נשארו בחיקה וזה הפך ממה שמתבאר מדבריו בסי' כ"ח דבכה"ג הוו קידושי ספק כיון שלא ניערה אותם וע"ק לדעת הב"ח דלפי דבריו מ"ש הרמ"ה ואזלי לעלמא הוא שפת יתר דכיון דעיקר הטעם דלא הוו קידושי' הוא משום דניערה הקידושי' א"כ מאי נ"מ אי אזלא לעלמא או לא אזלא

כי ע"כ נר' דכונת הרמ"ה דזרק לה הקידושין לתוך חיקה ולא שקליתנהו ר"ל שלא נטלה אותם בידה מתוך חיקה אלא שהניח' אותם בתוך חיקה ושתק' והלכה בהם זהו רבותא דאע"ג שהלכה בהם אפ"ה כל שלא אמרה בפירוש שנתרצית בקידושי' וגם שלא עשתה מעשה דמוכח דנתרצית בקידושי' דהיינו שנטלתו בידה כל כה"ג לא הוו קידושי' כלל ואהא הוק' לו להרמ"ה מדתנן זרק לה הקידושי' קרוב לה מקודש' וסתמ' משמ' אע"ג שלא נטלתו בידה ותי' דההיא מיירי דארצאי מעיקר' לאיקדושי ליה והוי קידושי ודאי וה"ה נמי הכא היכא דארצאי מעיקרא לאיקדושי ליה אע"ג דלא שקליתנהו בידה הוו קידושי ודאי ולפ"ז משמע דהיכא דשקליתנהו ביד' מתוך חיק' הוי קידושי ודאי כיון דעבדא מעשה דמוכח דניח' לה בקידושי' אלו הויא מקודש' וכן נראה מדברי הריב"ש סי' ק"ע שהבין כן דברי הרמ"ה ע"ש ודוק בדבריו ויש לתמוה על מרן ב"י שהיה כתוב לפניו בדברי הטור וכ' הרמב"ם והגיה הרמ"ה ולא נסתייע מדברי הריב"ש הללו

והנה ה' מח"א בהגהותיו על הטור כ' וז"ל וכ' הרמ"ה דוק' שקליתינהו וכו' נ"ב משמ' דסבר הטור כהרמ"ה ואלו בסי' ל' כ' ואפי' זרקו לתוך חיק' בשתיק' כיון שגילתה דעת' שאינ' רוצה להתקדש יכולה לומ' במתנה קבלתיו משמ' משום דגילת' דעת' הא לא"ה מקודשת את"ד הרי שהבין כפשיטו' דעת הרמ"ה כמו שכתבנו. אך מה שהק' דברי הטור אהדדי מההיא דסי' ל' יש לתמוה שהרי כ' עוד הטור שם אבל אם אמרה תנהו על הסלע שהוא שלה וזרקו אח"כ לתוך חיקה מקודש' שזה מוכיח שהיתה חפצה בקידושי' וכו' ע"ש וא"כ יש לדייק מדבריו אלא דדוקא משום שגילת' דעת' שהיתה חפצה בקידושי' הא סתמא אינה מקודשת וק' דיוק' דריש' אדיוק' דסיפא וצ"ע

האמנם ק"ט בדברי הטור הללו דמבואר דה"ל בדעת הרמ"ה כמ"ש ה' מח"א ומדברי הרמ"ה מתבאר דס"ל דארצאי מעיקר' לאיקדושי לי' אם זרק לה לתוך חיקה הויא מקודש' ואלו הטור בר"ס ל' העתיק לשון הרמב"ם דבעי' שיזרוק לה הקידושי' מדעת' ומבואר דהיינו שיודיענה שרוצה לקדש' בזריקת הקידושי' שתאמר לו זרוק הא לא"ה אינה מקודשת בזריק' כמו שדקדק הב"ח מלשון הרמב"ם שכ' אלא כיון שרצת' לזרוק לה קידושי' וזרקן וכו' ע"ש וכן יש להק' לדברי הטור בההיא דסי' ל' באמרה לו תנהו ע"ג הסלע דמשמ' מדברי הטור דאי לאו דגילת' דעת' שאינה רוצה להתקד' לו הויא מקודש' אע"ג שיקדש' בזריק' וכן ק' במ"ש הטור עוד שם אבל אמרה תנהו על הסלע שהו שלה וזרקו אח"כ לתוך חיקה מקודשת שזה מוכיח שהיתה חפצה וכו' ומשמ' דאע"ג דלא אמר לה זרוק הויא מקודש' וזה הפך דברי הרמב"ם דבעי' שתרצה בזריקת הקידושי' וצ"ע

ונראה להביא ראיה לדעת הרמ"ה דברצת' להתקד' לו וזרק לה קידושי' אע"ג דלא אמרה לו לזרוק מקודש' מהא דאמרי' בפ' הזורק דע"ח ע"ב אמתני' דקתני היתה עומד' בר"ה וזרקו קרוב לה מגורש' וכו' אר"א אר"י לגיטי' אמרו ולא לדבר אחר איתיבי' וכן לענין קידושי' ש"ה דכתי' ויצאה והית' איתיבי' וכן לענין החוב זרוק לי חובי וזרקו קרוב למלוה זכה הלוה וכו' הב"ע דא"ל זרוק לי חובי והפטר א"ה מאי למימר ל"צ דא"ל זרוק לי חובי בתורת גיטי' וכו' ע"ש ולכאורה ק' בסוגיא דהיכי קאמר דבקידושין מהני הא דקרוב לה משום דאתקש לגיטין דכתי' ויצאה והיתה דהא בקידושי' מ"מ בעי' מדעת' ולא דמי לגיטין ואי מיירי כשאמרה זרוק לי הא לגבי חוב לא מהני זרוק לי עד שיאמר זרוק והפטר או שיאמר זרוק בתורת גיטין וכיון דבקידושי בעי' מדעת' א"כ הו"ל כמו חוב דלא מהני אלא עד שתאמר זרוק בתורת גיטין וא"כ ק' למאי אצט' הקיש' וליכא למימ' דלהא מלתא מהני הקיש' דבדאמרה לי זרוק לי לכד הויא מקודש' דליתא דכיון דאתיא הקיש' ואפק' לקידושי' דלא הוי כמו חוב א"כ בגילוי דעת לחוד דרצונה להתקדש לו סגי אע"ג דלא אמרה זרוק לי כיון דזרוק לי לחוד לא מהני לגבי חוב וכדעת הרמ"ה והכי דייקא מתני' דקתני היתה עומד' וכו' וזרקו לה וכו' וכן לעני קידושי' וכן לענין החוב א"ל זרוק לי וכו' הרי דגבי קידושי לא קתני א"ל זרוק לי וכו' אלא דוקא לגבי חוב: