שו"ת די השב סז

הנה הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף קפ"ו כ' שאם ראת' היא במה הוא מקדשה אע"פ שאמ' בטבעת זו מסתבר' לי שהיא מקודשת לפי שהרי ידעה היא שאין זה טבעת ואפ"ה פשט' ידה וקבלתו וסבר' וקבלה לשם קידושין והביא ראיה מפ' האיש מקדש כוס זה של יין ונמצא של דבש וא"א דאפי' בידעה בי' שהוא של דבש אינה מקודש' מאי שנא נמצא של דבש דאיכא תרתי לריעות' חד' שהוא של דבש ועוד דהטעם שא"ל שהוא של יין וסבורה היא שהוא כן כמו שא"ל ונמצא שאינו של דבש לאשמועי' אפי' א"ל התקדשי לי בכוס זה של יין והוא של דבש דליכא אלא חד' לריעות' ואפ"ה אינה מקודש' וכ"ש בנמצא שהטע' שאינה מקודשת אלא שאתה יכול לדחות דדלמא רבות' דר"ש אתא לאשמועי' דאפי' הטע' כל שהטעה לשבח מקודש' את"ד ע"ש ולכאורה ק' דהא מסקי' התם הב"ע כגון שאמרה היא לשלוח' צא וקבל לי קידושין מפ' שא"ל וכו' ע"ש וע"כ דכולה מתניתין לא מיירי אלא על ידי שליח דאל"כ אכתי ק' ריש' דמאי שנא מיין ונמצא חומץ דאיכא דניח' ליה בהאי ואיכא דניחא לי בהאי דיין ודבש ואדרב' הא דמיא טפי ליין וחומץ אלא ע"כ דכולה מתני' מיירי ע"י שליח וכיון דמיירי ע"י שליח הא לא שייך הך רבות' ואפי' לר"ש ואפשר ליישב דס"ל להרשב"א כמ"ש ה' ח"ה שם דבריש' דכוס של יין ושל דבש לא פריך הכא משו' דפסיק' ליה להש"ס דכ"ע בחד' מינייהו ניחא להו וכו' ושפיר פליג ר"ש בפשיטו' דאם הטעה לשבח דמקודש' ע"ש אבל מו"ה זרע יצחק בחי' שם כ' הא דלא הק' הש"ס אריש' של יין ונמצא של דבש משום דהו"א דסיפ' ל"ק כמ"ש התו' רי"ד לכך נקט קושיתו אסיפ' לרבותא דאף אסיפ' ק' וצריכי' לתי' דגמ' ע"ש מבואר דס"ל דמאי דמסקי' דמיירי שאמר' היא לשליח אכולה מתני' קאי ואשתמיטיתי' תשו' הרשב"א דע"כ דס"ל דלא קאי אלא אשל כסף וכו' וכמו שכתבנו

והנה הטור בא"ה סי' ל"ח כ' וז"ל התקדשי לי בכוס של יין ונמצא של דבש וכו' אינה מקודשת ל"ש אם קבלה היא הקידושי' ל"ש אמרה לשליח לקבלם וכו' ע"ש מבואר מדבריו דס"ל דכי אוקימנא כגון היא שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קידושי' אכולה מתני' קאי אפי' אההיא דיין ודבש ויש להביא ראיה לדעת הטור מדפריך בגמ' התקדשי לי התקדשי לו מבעי לי' וא"א מאי פריך דהא איכא למי' דהתקדשי לי דקתני היינו בכוס של יין ונמצא של דבש דסמיך לי' קאי אלא ודאי דמשמ' לי' דמאי דמשני כגון שאמר לשלוחו אכולה מתני' קאי ולדעת הרשב"א וה' ח"ה י"ל דכיון דלא חזר התנא לומ' התקדשי לי אבל בכא בבא משמ' דהתקדשי לי אכולה קאי ופשוט

והרב דינא דחיי בחלק עשי' ד"ט ע"ג הק' ממ"ש הרשב"א בתשו' אחרת הביא' מרן הב"י כסי' ל"א דהמקדש בטבעת מוזהב' ולא אמ' כלום שמא בכל דהו ניחא לה ועוד עכשיו נהגו בנות ישראל הצנועות שמכסי' פניהם בשעת קידושי' ואין מדקדקי' בפרוט' או בתרקב' ולפ"ז צ"ל שאפי' קידש' בטבע' של כסף שאינו מצופה זהב תהיה מקודש' מספק דמשמע דאם היא מכסה פניה אין מדקדקי' ע"ש משא"כ הכא דהטע' אות' ומיהו תמיהה לי דאם הרשב"א מחלק בין כשא"ל סתם לכשפי' לה שהוא של זהב למה הוצרך לטעמ' דפניה מכוסו' ת"ל משו' דא"ל סתם ואפי' ראתה אותו הויא מקודש' שלא הטעתו ע"ש ולק"מ שאם כונתו להק' ממ"ש הרשב"א היכא דהוי טבעת מוזהב' הא ודאי לק"מ דהתם שאני שהטבעת מצופה והרואה אומ' שהיא של זהב ומש"ה אם לא היו פניה מכוסי' ונתן לה בסתם יש מקום לומ' דאפ"ה אינה מקודש' דהו"ל קידושי טעות שהיא סבורה שהיא של זהב אבל היכא דפניה מכוסות י"ל שפיר דנתרצית להתקדש במה שיהי' וא"כ בצר זה שהיה הטבעת מוזהב' יש צד וקרוב הדבר לומר דהויא מקודש' ודאי ואם כונתו להק' עמ"ש הרשב"א היכא שהטבעת של כסף ממש הא נמי לק"מ דהיכא שהטבע' היתה של כסף ממש אם אין פניה מכוסו' פשיט' דמקודש' ודאי שהרי היא רואה שהטבע' היא של כסף ואפ"ה נתרצית וקיבלה הרי היא מקודש' גמורה אבל כשפניה מכוסי' יש מקום לומר שאינה מקודשת וא"כ יש חידוש יותר כשפניה מכוסים ולפ"ז נתבארו דברי הרשב"א

עוד כ' הרשב"א ומ"מ נכון לחזו' ולקדש כדי לצאת ידי ספק וכו' אחר שאין אתנו ראיה מכרחת שהיא מקודש' ודאית וכו' ע"ש ונר' שכונתו דראיה ראשונ' שהביא ממתני' דהתקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש וכו' כבר דחה לזה דדלמא רבותא דר"ש אתא לאשמועי' וכו' גם הראיה הב' שהביא מההיא דאמרינן בגמ' התקדשי לי במנה זה ונמצא דינר של נחושת דאמרי' בגמ' אי בידעה בי' סבר' וקיבלה וכו' גם זו אינה ראיה דהתם שאני כיון דאמ' במנה זה ואמת שהוא מנה אלא שנמצא דינר של נחושת ורגילות להמצא דינר של נחשת כל כה"ג כיון דידע' שפיר אמרי' דסבר' וקבלה משא"כ באומר בטבע' ונתן לה כוס דהוי ענין אחר איכא למימ' דלא הוו קידושי' גם הראיה שהביא מההיא דפרק בית כור דר"פ זבין ארע' מההוא גבר' וא"ל הוי' ך' גריוי משחי ולא הויא אלא חמיסר וא"ל אביי כיון דמר קים ליה בגוי' סבר וקביל א"ל והא ך' א"ל דעדיפ' כך' אמר לך גם זו יש לדחות כיון דאיכא למימר דך' דא"ל היינו דעדיפ' כך' קאמר וקים לי' בגוי' א"כ סבר וקביל משא"כ הכא דא"ל בטבעת ואין כאן טבעת כלל וזהו שכתב הרשב"א שאין אתנו ראיה מכרח' שהיא מקודשת ודאית

באופן שדעת הרשב"א מבואר שאין כאן אלא ספק קידושי' משום שאין הראיות מכריחות ויש לתמוה על הטור בסי' ל"ח שכ' דאם קידש' בכוס של יין וא"ל של דבש וכו' דאם הכירה בו דהויא מקודשת גמורה ע"ש והתימה על מרן הב"י שהביא ע"ז תשו' הרשב"א הלזו ולא עורר ע"ז. גם לדעת הרשב"א ע"כ לא מיירי אלא היכא דשניהם לשם קידושי' נתכונו בלי שום ספק וכנר' מתשו' הרשב"א אמנם היכא שאמרה שלא נתכונה לשם קידושי' לא הוו קידושי' כלל וכן הבין בפשיטות ה' שב יעקב בתשו' חא"ה סי' ך' דס"א ע"א וב' ע"ש ואלו מדברי הטור מוכח דכל שהכירה בו הויא מקודש' ואפי' אמרה דלאו לשם קידושי' נתכונה לאו כלום הוא דהו"ל דברים שבלב ואינם דברים צ"ע

סימן ו'

היכא דזרק לה קידושי' ולא שקליתינהו אי הוו קידושי' או לא

כתב הטור בא"ה סי' וכ' הרמ"ה דוק' דשקליתינהו ואישתיק' אבל זרק לה קידושי' אפי' לתוך חיק' ולא שקליתינהו אלא אישתיק' ואזלא לעלמ' שתיק' כה"ג לאו כלום היא והא דתנן זרק לה קידושי' לה מקודש' ה"מ היכא דארצאי מיעק' לאיקדושי' ליה אבל סתמא