שו"ת די השב סו

ג"כ כדעת הערוך וא"כ הטור פסק כדעת אביו הרא"ש ומ"מ דעת רוב הפוסקי' רש"י והתו' והר"ן והר"ב בש"מ בשם כמה גדולים דבבית' ובחצר שאין רבים בוקעי' בה מותרת בגילוי הראש איברא דבירוש' שם בפ' המדיר משמ' כדעת הערוך שם וע"ש לה' קרבן העדה ודו"ק

ולענין ארוסה אם אסורה לצאת בגילוי הנה מהר"י הלוי בתשו' שם הביא ראיה לאסור מדאמרי' ברפ"ג דסוטה ארוסה אינה שות' מדכתיב תחת אישך ואיכא למ"ד מתחת אישה ופריך עלה טעמא דכתיבי הני קראי הא לא"ה הו"א ארוסה שותה והא ר"ח אייתי מתנית' בידי' מבלעדי אישך מי שקדמה שכבת בועל לבעל ולא שקדמה וכו' ומשני כגון שבא עליה ארוסה בבית אביה והשתא א"א דארוסה מותרת לצאת בפריעת ראש אכתי ק' הא בלאו הני קראי א"א דארוסה שותה מדכתי' גבי סוטה ופרע את ראש האשה וזה אין שייך בארוסה שהרי היא יוצאה תמיד בפריעת ראש ע"ש ואח"ה אין כאן ראיה שהרי אמרי' שסד"ח ופרע את ראש האשה א"כ מת"ל ופרע את ראשה מלמד שהכהן סותר את שערה ופירש"י מרבה בגילויה שסותר את קליעת' ע"ש וא"כ י"ל בבתולה ארוסה אע"ג דלא מצי מקיים בה פריעת הראש הרי מקיים בה שסותר את קליעת' וע"ק אשה קרחת שאין לה שער כלל ולא שייך לקיומי בה סתירת שערה דהיינו שסותר את קליעת' א"כ נאמ' ג"כ דאינה שותה כיון דלא שייך לקיומי מצות קליעת שערה הא ודאי ליתא דמצי לקיים מקיים וכ"ש בבתולה אע"ג דלא שייך לקיים בה מצות פריעת הראש הא מצי לקיים בה שפיר סתירת שערה דנפ"ל מופרע את ראש דהיינו שסותר את קליעת'. גם מ"ש עוד ה' הנז' וז"ל כיון דופרע ראש האשה לאו ייתורא הוא דאצט' לגופי' סד"א דאע"ג דהאי פריעת ראש בסוטה נשואה מ"מ בארוסה אינה מעכבת אלא שותה אף שאין בה פריעת ראש הא ליתא דהא קרא דמבלעדי אישך נמי לא מיותר הוא דאצט' לגופי' שנבעלה לבעלה שא"א להשביע סתם שלא שכב שום איש אות' ובהכרח צריך למכתב מבלעדי אישך ואפ"ה נילף מינה דארוסה אינה שותה דלא קרי' בה מבלעדי אישך ה"נ איכא למילף מדלא קרי' בארוסה ופרע את ראשה ע"ש וליתא דהתם פשיטא דמייתורא דקרא דמבלעדי אישך דריש מדהו"ל למכתב אם לא שכב איש אחר אותך דר"ל שלא קיבלה שכיבה מעולם מאיש אחר ואפי' אותה השכיב' היא הית' קודם שכיבת הבעל

ובר מן דין אעיקרא דדינא מבואר מדברי הרא"ש בפי' הובא בפי' לסוטה דאפי' פריעת ראש עצמה לא מעכבה שכ' עלה הא דמבעיא לן התם ד"ח ע"ב חבל מצרי מהו שיעכב בסוטה תימה למה יעכב והלא פריעה דכתיבא בקרא אינו מעכב כדקתני אם היה לבה נאה לא היה מגלהו וי"ל דס"ל דרבנן פליגי עליה דר"י ומיהו תימה היכי ס"ד שיעכב והא אפי' דכתי' בקרא אי שנה עליו הכתוב לעכב ואי לא לא ונ"ל דה"ק מהו שיעכב אם אין להם חבל המצרי במזומן עד שיחזור למצוא חבל אבל אי הוה בלא חבל פשיטא שאינו מעכב שלא יבדקוה והשתא לק"מ מפריעת שער דהתם לא יפרע כלל אבל הכא אם יש לו חבל המצרי צריך להביאו לכתחל' עכ"ל כפי מה שהוגה אמנם הלשון מגומגם ונר' פשוט דיש להגיה כן וכצ"ל והשת' לק"מ אפריעת ראש דהתם (נמי אם לא פרע לא מעכב כלל) אבל הכא וכו' כצ"ל באופן דמבואר מדבריו דאפי' רבנן דפליגי עליה דר"י ס"ל דאפי' לא פרע כלל לא מעכב ובלכתחלה הוא דפליגי כיון שכן בארוסה נמי אע"ג דליכא לקיומי בה מצות פריעה ה"נ דלא מעכבא והו"א דשות' אי לאו דגלי קרא דאינה שותה וליכא למימר דאשה שאני דמ"מ יכול לקיים בה מצות פריעה ע"ד כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו משא"כ בארוסה דהא ודאי ליתא דה"נ ראויה היא לכסות ראשה ועוד דיכול לקיומי בה לסתור קליעת' ומ"מ לענין דינא כבר כתבנו דמדברי הגאונים שהביא הר"ב בש"מ מתבאר דבארוסה אין איסור כלל בפריעת הראש ודוקא נשואה הוא דאסורה כמו שכתבנו לעיל

דברי דוד ודע דבמס' עירובין איתא מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים ופירש"י דהוה ס"ד למחות בה משום בל תוסיף והתוס' שם פי' משום דתפילי' צריכי' גוף נקי ונשים אינם יכולו' לשמור עצמן בטהרה ע"ש וראיתי לה' האשכנזי בס' כסף נבחר דרושי' בפ' קרח שכתב דכל זה רחוק ומקום הניחו לו דהנה שם בעירובין אמרו עשרה קללות נתקללה חוה וחד מינייהו שתהא עטופה כאבל בלתי לגלות שער ראשה ותפלי' צריכין להניח בגובה הראש במקום שער וא"כ זאת היא הרבותא שלא מיחו בה חכמים ומ"ש הט' שלא הקפידו חכמים ע"ז ושוב כ' ליישב לרש"י והתוס' שלא כתבו הך טעמא משום דהך ילפותא ילפי' בקידושי' דל"ו בג"ש מקרחה בין עיניכם מה להלן בגובה הראש אף כאן בגובה הראש והך ילפותא לא שייכא אלא דוקא לגבי איש שנצטוה על קרחה משא"כ אשה כדאיתא התם ולכך התיר להניח מצמיתת שערות א"ד ז"ל וליתא דהך מלתא אינה אלא לאיסי בן יהודה התם דלא קי"ל כותיה אמנם לדידן דקי"ל דאשה נמי איתא בקרחה וכסתמ' דמתני' התם דלא תני נמי חוץ מבל תקרחו וכ"פ הרמב"ם בפי"ב מה' עכו"ם ע"ש שפיר איכא למילף הך ג"ש דמה להלן בגובה הראש אף כאן בגובה הראש ובר מן דין לית' דאפי' לאיסי ן' יהודה דנשי' ליתנהו בקרחה מ"מ לענין מקום הנחת תפלין שפיר מצי למילף מקרחה דהתם דהוי במקום קרחה דהא לא בעיא למילף אלא מקום הנחת תפלין היכן הוא ומאי נ"מ בזה אם הנשים ליתנהו בקרחה דמה תלוי הענין זב"ז. ועוד דאיך יעלה על הדעת לומר שמצוה אחת תהיה חלוקה בעשייתה לב' עניינים שאיש מניח אותו בגובה הראש במקום שער והאשה תניח אותו למטה מצמיתת הראש ולא תעשה כזאת בישראל

גם אעיקרא לית' לטעם זה כלל שהרי כ' מרן בש"ע א"ח סי' כ"ז סק"ה וז"ל אדם שהוא עלול לנזילות וכו' יש להתיר לו להניח תפלה ש"ר על הכובע הסמוך לראש ויכסם מפני הרואים ע"ש ואם כן הכא גבי מיכל י"ל דאחר שתניח תפלין בביתה היתה מכסה אותו מפני הרואים כדי שלא יראו את שערה ועוד י"ל דהיתה לובשת תפלין ע"ג כובע הסמוך לראשה ולא היתה צריכה לכסות אותו בבית' דדוקא באיש אמרו דמכסה אותו משום דלאו כ"ע ידעי שהוא אנוס וכמ"ש הט"ז שם סק"ו ע"ש אמנם במיכל אפי' מגלה אותו לית לן בה דהכל יודעין שהאשה אסור לגלות שערה ודין גרמא שהניחה אותו ע"ג כובע הסמוך לראשה סוף דבר שדברי ה' ז"ל הם כהררין התלויין בשערה

סימן ה'

על א' שקידש אשה בכוס או בגד ואמ' לה הרי את קודש' לי בטבע' זו וכו' אם היא מקודש' או לא