שו"ת די השב סד

הסכמתם להתיר ובכן אני אומר אף ידי תכון עמהם לפי מה ששמעתי שזה שתים וג' שנים שנאבד זכרו ונודע סברת המבי"ט ח"א סי' קל"ה דכל שעבר עליו י"ב חדש פקע מיניה איסור דאורייתא ומהר"ם גאלנטי הובאו דבריו בגו"ר ס"ס י"א כ' לסמוך ע"ז בעבור עליו ב' וג' שנים דבזה נפקא מאיסור דאורייתא וכל ספיקי דאיכא בהך סהדותא דיינינן להקל ככל איסורי דרבנן הנה כי כן האשה הנצבת בזה הותרה לינשא לכל גבר ושלום על ישראל כ"ד הצעיר ישועה בסיס ס"ט

סימן ד'

בענין גילוי שער אשה

כתב הטור בא"ה סי' כ"א לא ילכו בנות ישראל פרועות ראש בשוק א' פנויה וא' א"א ומשמ' דדוק' פנויה קאמ' כגון אלמנה וגרושה אבל בתולה מות' וכ"כ ראבי"ה הביאו הב"ח שם וז"ל כל הדברים שהזכרנו למעלה לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישי' דליכא הרהור וכ' הב"ח שם לדעת הטור דצ"ל בפנויה בעולה קאמר אבל בתולה אינה בהזהרה וכ"כ הפרישה ע"ש וכן יש לדקדק מדברי הטור מדלא כתב בין שהיא בתולה או בעולה כמ"ש בסמוך אח"ז וז"ל מותר להסתכל בפני הפנויה לבודקה אם היא יפה וכו' בין שהיא בתולה או בעולה ע"ש ומ"ש הב"ח שם ע"ד ראבי"ה וז"ל ואין לפ' דדוק' בבית או בחצר אבל בשוק אסור לצאת דהא ברפ"ב דכתובות שנינו אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע וכו' ע"ש ויש לתמוה עליו דאם הוא דוקא בבית ובחצר מאי שנא בתולה דאפי' בא"א מותר בבית ובחצר כדאית' בפ' המדיר דע"ב ע"ב דקאמ' א"כ לא הנחת בת לא"א כמ"ש רש"י והתוס' שם בד"ה אלא בחצר ע"ש

והנה הרב מהר"י הלוי אחיו של הט"ז בתשו' סי' ט' נשאל על בתולה ארוסה אם היא אסורה ללכת פרועת ראש כמו נשואה והביא ראיה ממתניתין דבפ"ב דכתובות דקתני אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע וכו' וכת' דלא התירו לצאת בפריעת ראש אלא בעת הנישואי' כדי שידעו שהיא בתולה הא ליתא שהרי היו להם סימנים אחרים כמו הינומא וכו' וא"כ למ"ל לנהוג להתיר דבר איסור פריעת ראש ללא צורך אלא ש"מ דשריא וכו' ע"ש והן דברים תמוהים דהן עוד היום ק' דאפי' את"ל דבארוסה מותר למה הנהיגו כן אחר הנישואין אחר שנכנסה לחופה שהיא א"א גמורה ובנשואה לכ"ע אסור אלא ודאי נהגו כן לעשות בנישואי' לחבב הכלה על בעלה ולהראות שהיא יפה בשערותיה ולא תידוק מהכא דארוסה מותרת

עוד ראינו להרב שם שכ' וז"ל אבל כד דייק' חזי' דלאו הכי הוא מדאצט' רש"י לפ' התם שערה על כתיפה כך היו נוהגים להוציא את הבתולות מבית אביה' לבית בעליהן ש"מ דכל שעת אירוסין לא היתה יוצאת בפריעת ראש דאי לא תימא הכי למ"ל למתלי במנהג יציאת' מבית אביה' לבית בעליה' הא אתיא מתני' כפשט' כיון שהעידו שיצאה וראשה פרוע ודאי בתולה היתה אלא ע"כ שגם בתולה ארוסה אינה יוצאה בראשה פרוע ומש"ה הוכרח רש"י לפ' וראשה פרוע שערה על כתפה כלומר הדקתני וראשה פרוע היינו שמנחת קצת סופי השערות לאחריה על כתפה וכו' שאין איסור בגילוי קצת כזה מפני שכך נהגו לגלות אותו קצת שער ולית בי' משום הרהור ע"ש וליתא שהרי בגמרא משמע דבלא"ה היא כולה מכוסה בהינומא וכדאמ' בגמ' מאי הינומא סורחב ר"פ אמ' תנור' דאסא רי"א קריתא ופירש"י תנורא דאסא כמין חופה של הדס קרית' צעיף על ראשה משורבב על עיניה אלמא דכולה היא מכוסה בהינומא וא"כ מהו ראשה פרוע דקתני ע"כ פירש"י דראשה פרוע היינו שערה על כתפה שרואין אותו אפי' כשהיא בהינומא וע"כ היינו ראשה פרוע דקתני ואה"נ י"ל דכל שערה מונח על כתפה ולא קצת שערה. גם מ"ש ה' מדאצט' רש"י לפ' שערה על כתפה כך היו נוהגי' להוציא את הבתולות מבית אביה' לבית כעליה' לא דוקיא הוא דכבר כתב הרב במקובצת דרש"י נתכון למה שהק' בירוש' וניחוש שמא בתולה אלמנה מהנישואי' ופריק הדא דתימ' כתולה אלמנה מהנישואי' אינה יוצאה בהינומ' ואפש' דלהכי כ' רש"י דכך היו נוהגי' להוצי' את הבתולו' מבית אביה' לבית חתני' פי' לא היו נוהגים לעשות כן אלא כשהיו מוציאי' אותה מבית אביה' לבית חתונה פי' יציאה א' וכו' ע"ש ואעיקר' דמל"ת ראינו להרב במקובצ' שם שכ' וז"ל וראשה פרוע פי' מגולה וכך היו נוהגים לבתולה ולא לאלמנה והא דאמ' ופרע את ראש האשה ותדב"י מכאן הזהרה לבנות ישראל שלא יצאו פרועי ראש איכא למימ' בנשואות קמיירי מליקוטי הגאונים עכ"ל הרי דפשיטא ליה מלת' דארוסה מותרת בפריעת ראש ונשואה הוא דאסור

איברא דיש לעמוד בזה ממ"ש בספרי פ' נשא ע"פ והעמיד הכהן וגו' ופרע את ראש האשה ד"א לימד על בנות ישראל שהן מכסו' ראשיהן ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ותקח תמר אפר על ראשה ונר' דאסיפי' דקר' קסמיך דכתי' ותשם ידה על ראשה כמ"ש ה' סד"ר ע"ש והרי תמר בתולה היתה אלא שנאנסה וא"כ משמ' דאפי' בתולה שאינה ארוסה אינן מגלות ראשיה' ודוחק לו' דכיון שנאנסה יצתה מגדר הבתולות ונאסרת בגילוי הראש כשאר הפנויות. אך לכאורה יש לעמוד בזה מדאמרי' בפ' מציאת האשה דס"ו ע"ב מעשה בריב"ז שהיה רוכב על החמור וכו' ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורי' וכו' כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו וא"ל ר' פרנסני וכו' והשתא ק' איך נתעטפה בשערה שהרי משמע דנשואה היתה מדא"ל ר' זכור אתה כשחתמת על כתובתי וכולי ואולם לפמ"ש הר"ב במקובצת דבנשואו' דוק' הוא דאסו' יש לדחוק ולומ' דחתם בכתובת' בשעת אירוסי' ועד השתא עדיין לא נשאת. איברא דהתם לעיל מזה בסמוך אמרי' אר"י אר' מעשה בבתו של נקדימון ן' גוריון שפסקו לה חכמי' ד' מאות זוז לקופה של בשמים ופירש"י שמת בעלה ובאה לב"ד לפסוק לה צרכיה מנכסיו ומדברי התו' שם בד"ה שפסקו לה משמ' דהיא בעצמה שהית' מלקטת השעורי' ע"ש אלמא משמע שהיתה נשואה ומאי דקרו להריבה אפש' משום שהיתה רכה בשנים ובפ' ד"מ דנ"ח ע"ב אמרי' ב"ן שייחד שפחה לעבדו ובא עליה חייב מיתה מאימת התרת' אר"ן מדקרו לה רבית' דפלניא ע"ש אלמ' דאשה קרי' לה רביתא ומעתה הדר' קושיא לדוכתה דבנשואה פנויה ליכא מאן דפליג דאסו' בפריעת ראש ואפשר לומר דשעת חורבן היתה ולא הניחו לה האויבים שריד ופליט ונשארה כך בגילוי הראש

והנה מההיא דספרי דמייתי ראיה מתמר דכתיב ותשם ידה על ראשה לכאור' ק' עמ"ש מר"ן