שו"ת די השב סג

סי' מ"ט הביאו ה' יד אהרן מ"ק הגב"י אות קס"ז ע"ש. גם לענין דבעי' שיאמר וקברתיו לדעת הרי"ף והרמב"ם כבר נתבאר לעיל דרוב הפוסקי' לא ס"ל הכי ושכן נתפש' המנהג ולרווח' דמלת' אפי' באנו לחוש לדעת הרי"ף והרמב"ם הנה לדעת הריטב"א דכל היכא דהגוי מכריז אי לאו דקי"ל ודאי שמת לא הוה קאמ' כן נר' דה"נ בנ"ד אי לאו דקי"ל שנהרג לא היה אומ' שזה הוא הגוי הוא הרוצח ועוד שהרי כ' מהרא"י בפסקי' וכתבי' סי' קס"א דע"כ דבר ברור ידע דאי לא"ה אין דרך גוי למסור גוי חברו בדדמי בעלמ' ע"ש וא"נ דכות' שהרי הוא אומר שזה הוא הרוצח עמדו ותפסוהו וכו' והיינו כדי למוסרו למושל לעשות בו משפט כתוב. גם לדעת ה"ה והר"ן שמחלקי' בין היכא שהגוי מכירו או מזכירו בשמו דאצ"ל וקברתיו אבל היכא שאין מכירו או. מזכירו בשמו הוא שצ"ל וקברתיו הנה הבא מזכירו בשמו ונר' מדבריו ג"כ שהוא מכירו מדקאמ' שהרגו את שלמה משמ' שעל שלמה היודעו ומכירו הוא מדבר. גם לדעת הרא"ם שכ' דגבי שיירא בדרך הוא דאפש' לטעות בדדמי וצ"ל וקברתיו הנה בנ"ד לא היה בשיירא. גם לדעת מהר"י סאגיס ודעמי' דכל שלא נמצא בעת ההריגה אצ"ל וקברתיו כבר כתבנו לעיל דכל שלא אמ' הגוי בהדיא שנמצא בעת ההריגה וגם לא בא להעיד על הריגתו אצ"ל וקברתיו ה"נ בנ"ד מן הסתם לא היה בעת ההריגה וגם לא בא להעיד על הריגתו אלא לקטרג על הגוי הרוצח וא"כ אצ"ל וקברתיו

ועוד נר' דהכא בנ"ד כיון דאיכא כמה גוים מל"ת לא בעי' שיאמ' וקברתיו דליכא למיחש דאמרי בדדמי שהרי כ' הרא"ש בפ' האשה ש' דקט"ו ע"א על הרי"ף שכתב דתרי סהדי מסהדי באומדנא דלא משמע כן בגמ' דקאמר והא מים דכמלחמה דמי ומאה נשים כע"א דמו ומשמ' דאי הוו ב' עדים לא אמרי בדדמי והכי מסתבר' וכו' ע"ש וכ' המבי"ט ח"ב סי' מ"ט ע"ד הרא"ש ולא תימ' דבעי' ב' עדים כשרי' דהא כ' הרא"ש על מאה נשים כע"א דמו דמש' דאי הוו ככ' עדים לא אמרי בדדמי ואפי' גמל"ת נמי שוה לעד כשר בענין זה וכו' וב' גמל"ת מקרו ב' עדים לענין זה דגמל"ת שוה לישראל המכוין להעיד את"ד ע"ש ויש לתמוה שהרי הרא"ש כ' אי הוו ב' עדים לא אמרי בדדמי משמ' דווק' ב' עדים כשרים לא אמרי בדדמי אבל עדים פסולים כעד א' דמו וא"כ ב' גמל"ת נמי דהוו עדים פסולים אפי' טוב' כעד א' דמו וכן הק' מהרח"ש בתשו' סי' ד' עמ"ש מהריב"ל בתשו' ח"א סי' ב' וז"ל ויראה לי דל"ש אם העדים כשרי' או פסולי' שהרי אפי' גמל"ת כ' בהגמי"י דאיכא כמה רבוות' דס"ל דלא שייך למימר בדדמי בשלמא ישראל המתכוין להתיר אמ' בדדמי שנתן דעתו בשעת מלחמה להעיד ולהתיר אבל גמל"ת אין כונתו לשום דבר לא אמרי' בדדמי וכו' ע"ש ומבואר מדבריו דס"ל דבכל הפסולים ואפי' בב' גמל"ת לא אמרי בדדמי דמדברי הרא"ש נרא' דדוק' בב' עדים כשרים לא אמרי בדדמי אבל עדים פסולים כעד א' דמו ע"ש ולדעת המבי"ט אפש' דס"ל דלא קאמר הרא"ש דבב' עדים פסולים אמרי בדדמי אלא דוקא כגון נשי' דבתורת עדות הוא דקאתו וכיון דהוו פסולים מאה נשים כעד א' דמו משא"כ גמל"ת דלאו מתורת עדות הוא אלא דכיון דהוי מל"ת הימנוה רבנן וכיון דלא הוי מטעם עדות חשבי' לי' כעד א' כשר וא"כ ב' גמל"ת חשיבי כב' עדים כשרים ולא אמרי בדדמי וכן נראה מדהקשו שם התו' בסוגיין וא"ת מאי מייתו רבנן מן הפונדקית דהא מל"ת הית' וכו' ע"ש משמ' דפשיטא להו דגמל"ת עדיף מאשה וכן הוכיח מהר"י קולון בתשו' ריש שו' קכ"א דבין לרבנן בין לרע"ק גמל"ת עדיף מעדו' אשה המתכוונת להעיד עש"ב ואם כן לפ"ז בנ"ד כיון דאיכא כמה גמל"ת ליכא למיחש דאמרי בדדמי ואצ"ל וקברתיו

איברא דבשו"ת בשמים ראש סי' רע"ג כתב וז"ל ואשה אומרת לא מת וגמל"ת אומר מת סומכי' על עדו' טפי וכיוצא בזה להקל עכ"ל הרי דפשיט' לי' דאשה עדיפ' מגמל"ת דלא כהתוס' ומהרי"ק והמבי"ט וא"כ לפ"ז כיון דמתבאר דעת הרא"ש דבב' עדים נשים חיישי' דאמרי בדדמי כ"ש בב' גמל"ת דחיישינן דאמרי בדדמי נמצא דהא דנ"ד שיש כמה גמל"ת תליא בפלוגת' ת' אך ראינו למהרשד"ם בס"ס ע"ט שכ' וז"ל ועוד אני אומ' בנ"ד דבשלמ' בא' או בב' בבת א' שיעידו צ"ל קבורה אבל בב' שבאו זה אחר זה נראין הדברים שאין לומ' שיש לחוש שכל א' וא' העיד בדדמי ע"ש ונראה דאפי' לדעת הרי"ף דס"ל דאפי' בב' עדים חיישי' שיאמ' בדדמי ה"ד כשבאו והעידו בב"א ולא בזה אחר זה ונדון דידיה דמהרשד"ם שם בב' גמל"ת בזה אחר זה ע"ש ולפי זה דעדות ב' בזאח"ז דליכא למיחש לבדדמי הוא אפילו בפסולים וא"כ בנ"ד דאיכא כמה גמל"ת בזאח"ז לכ"ע לא חיישינן לבדדמי ואצ"ל וקברתיו. באופן דגם בעדות זו לבדה של הר"י והר"ס נראה ברור דאתת' שריא

הכ"ד אנן צעירי הצאן תרי מכתבן מילייהו כחדא שריין ונחנו מה. אכן תורה היא הא למגמר באיסור ערוה החמורה וכבר מלתא אמורה מפי סופרים וספרי' מלתא בטעמא. ואנן בדידן לא נצרכה אלא לספירת דברים מפיהן ומפי כתבן מלאכה היא ואינה חכמה. ואף גם זאת שריותא דאתת' מפני חומר שבה הני מילי לא ממסרן אלא לגדולי ישראל אשר לבבם מלא רוח חכמה. ברם לדידן יפה שתיקה משתוקא כתרי אף אנן מה נענה אין מסרבין לגדול מרן מלכא ורופילא תפארת גדולה ועטרת ישוע"ה האשל הגדול אשר ברמה. ארשת שפתיו היא גופה גזירה למחזי בשריותא ולמיפך בזכותא ולבלתי סור מן המצוה כתבנו שטי"ן רהוטי רהוט להלכה ולא למעש' עד אשר יסכים רבי' הגדול. מעוז ומגדול גאון עוזינו עליון למעלה המקום יהיה בעזרו מלכא לעלמין חיי מפיו אנו חיין אשר יאמר כי הוא זה א' לדין וא' לדבר הלכה דברים המחוורים כשלמה. מפיו יקרא שריותא דהאי אתתא למהך להתנסבא לכל גברא דצביא יוצאה בהינומא. והיה זה בחדש זיו למספר בנ"י ישרא"ל ב"ך יברך ישראל ברכה שלימה. הצעיר יהודה הלוי ס"ט. הצעיר דוד בונאן ס"ט

אנכי הרואה מראות אלהים את שני המאורות טובים השנים שני צנתרות זהב פרווים. אשר העמיקו והרחיבו כיד ה' הטובה עליהם בידים מוכיחות דהויין ידים. בשריותא דהאי אתתא מפני תקנת העגונות דחשו לה רבנן מפי ספרים ומפי סופרים כפלי כפלים. ואנא נפשאי לדידי חזי דשניהם לדבר אחד נתכונו לפרוק העול מעליהם מפני חומר שבא ולהטילו עלי להיות להם לסניף טהור ולימטי לן שיבא מכשורא וכל מלתייהו דרבנן אסעדינהו אלא תסור על כן דקדקתי בכל דבריהם וראיתי שעמדו על כל הספיקות וספקי ספקות הנופלים בעדו' האשה הלזו והעמיקו והרחיבו בדברי הפוסקים ועלתה