שו"ת די השב סב

מינייהו אזל לעלמ' ע"ש הרי דאע"ג שזימן ג' ולא מצא רק ב' אפ"ה תלי' דאותם הב' הם מה שזימן דאע"ג דה"נ איכא קצת שנוי מה שלא מצא אלא ב' ואיכא למימר דכי היכי דחד מינייהו אזל לעלמ' ה"נ כולהו אזלי לעלמ' והני אחריני נינהו וה"ל להחמיר כיון דהוי דשיל"מ כבר כתבו התו' שם דהואיל ונשארו ב' במקומם בכה"ג ודאי תלי' לקולא ע"ש אך הר' בש"מ שם כ' על קושי' התו' וז"ל וי"ל דהכא יש הוכח' טפי דטפי יש לנו לומר דחד מינייהו אזל לעלמ' מלומ' כולהו אזלי לעלמ' והני אחריני נינהו עכ"ל ומעתה אין ראי' לדעת הרא"ש

עוד ראינו להט"ז שם שהק' לדעת הרא"ש ממעשה השני דהיינו קולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכיא ובא גוי א' ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם ולפי דברי הרא"ש איך יש היתר לנשותיהם של אלו במה שאמר הגוי ראה חבור' של בני אדם שמתו בדרך דאטו אין חבור' בעולם רק זו שהרי הכא לא זכר הגוי שנתלוה עמהם בדרך כדי שנאמר שעל אותה חבורה שאנו יודעים שהיו עמו הוא אומר כן דא"כ ע"כ דמיירי באומר הגוי חבורה של בני אדם שהלכה מכאן וממילא גם ההוא עובדא דחבל על יהודי וכו' שמת איירי נמי בכה"ג שאמר שהלך עמי מכאן את"ק עש"ב ואח"ה לק"מ דלדעת הרא"ש ה"נ י"ל דכיון שאמר' שחבורה של בני אדם מתו בדרך פ' ואנו יודעי' שחבורה א' הלכו מכאן לדרך פ' אנו תולין שזו היא החבור' שמתו כמו באומ' הגוי איש יהודי נתלוה עמי ומת ואנו יודעי' אותו היהודי שנתלוה עמו דתלי' שאותו היהודי שאנו יודעי' שנתלוה עמו הוא שמת ה"נ כמו הן כיון שאמר חבורה של בני אדם שמתו בדרך פ' ואנו יודעי' שאות' חבורה הלכה בדרך פ' תלי' שאות' חבורה הם שמתו וכיוצא לזה למד מהר"י וויל בתשו' סי' ע"ט מדברי הרא"ש אלו לנדון שלו שאמרו איש יהודי מת בדרך פ' ואנו יודעי' שר"א הלך באותו הדרך תלי' שאותו יהודי שנהרג הוא ר"א ע"ש ואדרבא מהאי עובדא דקולר יש להביא ראיה לדעת הרא"ש דלא בעי' שיאמר הגוי איש יהודי שהלך עמי מכאן אלא אפי' אמר יהודי הלך עמי ומת תלי' שאותו יהודי שאנו יודעי' שנתלוה עמו הוא שמת דומיא דההיא עובד' דקולר של בני אדם דלא אמר רק חבל על קולר של בני אדם שמתו ומ"ש בגמ' בהך עובר' דחבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וכו' דמשמ' דוק' שאותו יהודי הידוע לכם י"ל דלאו דוקא הוא אלא אפי' אמ' יהודי היה עמי בדרך ואנו יודעי' שאותו היהודי היה עמו בדרך די אלא דמעש' שהיה כך היה וראיה מההיא עובד' דקולר וכמו שכתבנו אמנם הרמב"ם בפי"ג מה' גירושין כ' וז"ל וכן אם יצאו עשרה בני אדם כא' ממקום למקום והם אסורים בקולר וכו' והסיח הגמל"ת ואמ' שעשרה אנשים שהלכו ממקום פ' למקום פ' והם נושאי' כו"כ מתו כולן משיאין נשותיה' ע"ש נר' דאזיל לטעמי' דכמו שהצריך לומ' בהך עובד' האיש שיצא עמי מכאן וכו' ה"נ ס"ל בעובדא דקולר דמיירי שאומ' שיצאו ממקום פ' למקום פ' ועוד סי' אחר שהם נושאי' כך וכך דחשיב כאלו אמר שיצאו עמי ועיין לה' צ"צ בסי' מ"ב פיסקא המתחלת לכן נ"ל לומר דהנך ג' עובדי וכו' ע"ש ודו"ק

באופן דלדעת הרא"ש אפי' לא אמ' הגוי רק איש יהודי היה עמי בדרך ומת אם אנו יודעים שזה האיש נתלוה עמו משיאין את אשתו וכבר כתבנו לעיל דהרבה מהפוסקי' שפסקו כדעת הרא"ש ומה גם לפמ"ש ה' שאגת אריה דגם הרמב"ם מודה לסברת הרא"ש וכ"ש בנ"ד שאמ' הגוי איך שהרגו היהודי שהלך עם הבלאטי בלשון זה משתמע שפיר כמו איש שיצא עמי שכתב הרמב"ם וא"כ אם ידוע לנו בבירור שזה שלמה הוא שהלך עם הבלאטי לכ"ע משיאין את אשתו. אך מה שיש להסתפק בזה אי הוו חשיבי דברי הגוי הזה מל"ת כיון שלא קדמו לו דברים אחרים הנה כבר כתבנו לעיל שזו דעת הר"ן וכל הפוסקים חולקים עליו ומ"מ לרוח' דמלת' לצאת י"ח הר"ן בנ"ד מודה הר"ן דחשיב שפיר מל"ת דהכא ודאי לא נתכוון להגיד על מיתת הנהרג לא כל עיקר מגמתו להזהיר להר' משה שלא ילך לזה המקום פן יהרגוהו וכל כה"ג חשיב מל"ת אפי' בלא קדימ' דברים וכעין זה כ' מהר"ש חסון בס' משפטי ישרים סי' מ"ט הביאו ה' יד אהרן במ"ק הגב"י אות קס"ז ע"ש. גם לענין דבעי' שיאמ' וקברתיו לדעת הרי"ף והרמב"ם כבר נתבאר לעיל דרוב הפוסקי' לא ס"ל הכי ושכן נתפשט המנהג. ועוד דהרמב"ם עצמו בתשו' הביאה מרן הב"י בנדון כזה ממש לא הצריך שיאמ' וקברתיו ע"ש במרן הב"י ולקמן בעדות הרביעית נכתוב עוד לצאת י"ח כל הדעות

ומעתה נבוא לעדות האחרונה שהעידו הר' יונה צרפתי והר"ס הלוי איך שבא גוי וא"ל יא יהודי הוואדא צאחב כום אלי קתל שלמה אתמכנו בי' וכו' כיף שמעו צחאבו הרבוה ור"ל הנה בעל דין שלכם שהרג שלמה עמדו ותתפסו אותו כששמעו חביריו הבריחו אותו. הנה לכאו' נר' בעדות זו כיון שהעידו דכששמעו חביריו של זה הגוי הרוצח שמדברי' עליו לתופסו אזי עמדו והבריחוהו משמע שאמת הוא שהרג שאם לא הרג באמת היה בורח אמנם הא ודאי לית' דאפשר שלא הרג כלל ומ"מ ברח מהעלילות של המושל ועוד את"ל שזה שברח הוא מחמת שהרג באמת הרי לא נז' בעדות זו לא שם אביו ולא שם עירו רק את שמו ולא נודע בדבריהם על איזה שלמה הם מדברים דכמה שלמה איכא בשוקא ונראה כיון דהגוי קובל לפניהם שזה הרוצח הוא שהרג שלמה עמדו ותתפסו אותו מזה נרא' שידע הגוי שזה שלמה שנהרג הוא ידוע וניכר לאלו היהודים הר' יונה והר' סעיד שאלו הגוי לא היה יודע ומבחין שאלו היהודי' הם מכירים בטיב הידיעה לשלמה זה הנעלם לא היה קובל עליהם ומזהיר אותם לעמוד ולתפוס את זה הרוצח ועוד דאל"כ הי"ל לגוי לומ' עמדו ותפסו לזה הרוצח שהרג יהודי א' ומדאמ' להם שהרג שלמה מוכח שפיר שהגוי יודע שאלו היהודים מכירי' ויודעים לזה שלמה הנעלם וא"כ אם יאמרו לו העדים שאינם מכירי' לשלמה אחר שנעלם זולתי זה שלמה מעארך די. ועוד כיון שאלו היהודים באו להעיד על זה שלמה הנעלם משמ' שהיה ברור להם שדברי הגוי הם על זה שלמה מעאדך שנעלם דלולא שהיה להם דבר ברור שדברי הגוי הם על זה שלמה הנעלם וכיוצא בזה כ' ה' גו"ר חא"ה כלל ג' סי' י"ט על נדון שלו ע"ש

ומה שיש להסתפק אי הוו דברי הגוי מסל"ת כיון שלא קדמו לו דברים אחרים הנה כתבנו לעיל שזו דעת הר"ז וכל הפוסקי' חולקים עליו ומ"מ לרוח' דמלת' לצאת ידי חובת הר"ן בנ"ד מודה הר"ן דחשיב שפיר מל"ת דהכא ודאי לא נתכוון להגיד על מיתת שלמה שנהרג רק בל עיקר מגמתו אינה אלא להראות להם את הרוצח לתופסו וכל כה"ג חשיב שפיר מל"ת ואפי' בלא קדימת דברים וכמ"ש מהר"ש חסון בס' משפטים ישרים