שו"ת די השב נח

מודה הרמ"בם דא"צל וקברתיו הנה כ' ה' פנ"י חא"ה סי' ח' והביאו ה' יד אהרן במ"ק הג"בי אות ר"ף כתב דמי שאמ' אותו היהודי שהיה מעיר פ' הרגו אותו מדידע שהיה מעיר פ' ודאי שהכירו ע"ש א"כ בנ"ד ה"נ ממה נפשך אם היה נמצא הגוי הזה המגיד בעת ההריגה א"כ ודאי הוא מכירו מדידע שהוא מעיר פ' והוי כמזכיר שמו דמה לי הזכיר שמו או שם עירו וא"תל שלא היה נמצא בעת ההריגה אפ"ה פשיט' דהגוי המגיד לו ג"כ אמר ליה שהוא מעיר פ' דא"לכ מנא ידע גוי זה שעל אותו פ' מעיר פ' הוא מגיד וכיוצא בזה כ' ה' דבר משה חא"ה סי' י"ח והביאו ה' יד אהרן שם אות רמ"ט ועוד לפי מ"ש רבינו בצלאל בתשו' שם ד"הת וה"רן לא פליגי אמה"רי סאגיס דס"ל דבלא נמצא בעת ההריגה א"צל וקברתיו אבל בנמצא בעת ההריגה צ"ל וקברתיו ולא כ"כ ה"ה והר"ן אלא בנמצא עם ההורג אמנם היכא דלא נמצא בעת ההריגה מודו למה"רי סאגיס דא"צל וקברתיו ע"ש ה"נ בנ"ד כל שלא אמר שנמצא בעת הריגתו א"צל וקברתיו. גם לדעת הרש"בא שחשש לדעת הרי"ף והרמ"בם דצ"ל וקברתיו כתבו רוב המפרשי' דלא חשש הרש"בא לדעת הר"יף והרמ"בם אלא דוק' במלחמה ומים דשכיח טפי בדדמי ושכן דעת הרי"בש ובר מן דין כבר כ' בצלאל בתשו' שם דכל רבוות' בתראי חלקו על הרמ"בם בזה דלא בעי' בג"מלת וקברתיו הלא המה הת"הד והר"דבז וכ"כ מה"רי טאיטצק דבשאלוניקי עיר גדולה של חכמים ושל סופרים נהגו להקל ולפי מה שנתבאר תורה יוצאה דגם בעדות זו של הר' נסים ללוש אתתא שריא להתנסבא

ונבוא לעדות הג' של הר' משה הלוי שהלך לדוואר וא"ל הגוים יא מוסא לוכאן תמשי לרויחנא תביע מליח קאם גוי אכ'ור קאללו מאשי יכמלו יקתלוה כיף מא קתלו ליהודי קאללו משה אשכון ליהודי קאללו אלגוי אליהודי אלדי משא מעא לבלאטי ור"ל שא"ל הגוים משה אם תלך אתם למקום אחר הנק' רויחנא תמכור בטוב וענה גוי אחר ואמר אם ילך לשם יהרגוהו גם כן כמו שהרגו היהודי א"ל משה הנז' מי הוא היהודי שהרגו אותו ענה הגוי וא"ל היהודי שהלך עם הגוי הנקרא לבלאטי וכו' ונר' דהא למ"ש בגמ' בסוף יבמות מעשה ביש' וגוי שהלכו בדרך וכא גוי ואמ' חבל על פ' יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו וכתב מרן בתשו' סי' י"א בדיני גמ"לת דלאו דוק' יהודי שיצא עמי מת אלא אפי' בא ואמר יהודי שיצא עם פ' מת משיאין את אשתו ע"ש וכ"כ בהדיא ר"יו ננ"ב ח"ג וז"ל אבל אם היה אומר שהיה הולך עמי בדרך או שהיה הולך עם פ' וכו' משיאי' ע"פ וכו' ע"ש ה"נ בנ"ד כיון שאמר הגוי היהודי שהלך עם לבלאטי הרגו אותו אם ידוע לנו בבירור שהיהודי שלמה הנז' הנהרג יצא עם הגוי לבלאטי משיאי' את אשתו ואע"פ שיש לחוש דשמ' זה שהלך עמו אזל לעלמ' ויהודי אחר נתלוה עמו ומת י"ל דכיון שאמ' הגוי חבל על יהודי שהיה עמי בדרך מלשון זה משמ' שהוא אומר על היהודי הידוע להם שהיה עמו בדרך מת וכל שידעי' אותו היהודי שהיה עמו מתירי' את אשתו דא"לכ הו"ל לומר חבל על יהודי היה עמי בדרך ומת אלא ודאי שהגוי מתכוין לומ' שאותו היהודי הידוע לכם שהיה עמי כדרך מת וא"כ בנ"ד נמי כיון שאמר היהודי שהלך עם הבלאטי משמ' שאותו היהודי הידוע לכם הוא אומר שיצא עם הבלאטי וגדולה מזו כ' ה' צ"צ בתשו' סי' מ"ב על נדון שלו שהעידו הגוים שנהרג אנש'יל ונהרגו עמו ב' יהודים אחרים ואנו יודעים שהיהודים שהיו עמו פ' ופ' דכיון שמצאנו היתר לאשת אנש'יל יש להתיר גם הב' אע"ג דלא הזכיר אותו לא בשמו ולא בשם עירו מ"מ כיון שידוע לנו שהוא היה מהלך עם אנש'יל ועוד שלשה עמהם ואנן סמכי' על הגדת הגוי שהגיד שנהרג אנש'יל עם פ' סמכי' עליה לגמרי ואמרי' אלו הב' שהיו הולכי' עמו הם שהרגוהו ולא חיישי' דלמ' הנך אזלו לעלמ' ושנים אחרים נתלוו עמו בדרך דלכולי האי לא חיישינן והביא ראיה לזה מההיא עובדא דאבא ציידן גוי שאמר ישראל שהיה עמי בדרך מת דהתירו את אשתו משום שהיו יודעי' שישראל זה היה הולך עמו בדרך ולא חששו דלמ' אזיל האי לעלמ' וישר' אחר נתלוה עמו וה"ה נמי הכא דלא חיישינן ע"ש וכ"ש בנ"ד שאמר היהודי שהלך עם הגוי הבלאטי משמ' שעל אותו היהודי הידוע להם שהלך עם הגוי הבלאטי הוא אומר

איברא דאעיקרא בדברי ה' צ"צ מה שהביא ראיה לנדון שלו מההוא עובדא דאבא ציידן דגוי שאמר וכו' אח"המ אין ראיה דההיא שאני משום שאמר הגוי חבל על היהודי שהיה עמי בדרך דמשמע שאומר על אותו היהודי הידוע להם שהיה עמו בדרך משא"כ בנדון הרב ז"ל שלא אמר הגוי רק שמת אנש'יל ושנים יהודים עמו אכתי איכא למיחש דהנך אזלו לעלמא וב' היהודים אחרים נתלוו עמו בדרך וכן מתבאר מדברי הרמ"בם פ"יג מהלכות גירושי' שכ' וז"ל יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחר ובא גוי והל"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואעפ"י שאין הגוי יודע את האיש ע"ש הרי שהצריך הרמ"בם לומר איש שיצא עמי מכאן מת דמשמע' דוק' בכה"ג שאמר איש שיצא עמי מכאן מת הוא דמהני וה"ט משום דמשמ' שעל אותו היהודי הידוע לנו שיצא עמו הוא אומר אבל אם אמר איש יהודי היה עמי ומת פשיט' דלא מהני ואף על פי שאנו יודעים אותו יהודי שנתלוה עמו משום דאיכא למיחש דשמא אותו יהודי הידוע לנו שהיה עמו אזל לעלמא ויהודי אחר נתלוה עמו בדרך ועליו הוא אומר. אבל הרא"ש בתשו' כלל נ"ב סי' כ' שהרבה הקלו חכמים בעדות אשה משום עיגונא במעש' הא' לא הכיר הגוי את היהודי ולא ידע את שמו אלא שאמר שהיהודי נתלוה עמו ומת והיו עדים שיודעים שאותו היהודי נתלוה עם זה הגוי והתירו את אשתו ולא הוזקקו ב"ד לחקור מן הגוי אם היה אותו יהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ומת אותו יהודי אלא כיון שאותו יהודי נתלוה עמו חלי' בודאי שאותו היה ע"ש מבואר מדבריו שאע"פ שלא אמר שיצא עמי דמש' שעל היהודי הידוע להם קאמר רק יהודי אחד נתלוה עמי בדרך ומת כל שאנו יודעים מי הוא היהודי שהיה עמו אמרי' דמסתמ' הוא ניהו שמת ולא חיישינן שמא אחר נתלוה עמו ומת והתימה על הרב צ"צ שנעלם ממנו שדבר זה הוא מחלוקת הרמ"בם והרא"ש וכיוצא בזה יש לתמוה על מהר"י וויל בתשו' סי' ע"ט שכ' על נדון שלו כיון שבודאי ידעינן שאותו יהודי היה על הדרך תלי' שאותו יהודי נהרג ודמיא ממש לההיא תשו' הרא"ש שכ' דאפי' לא אמר אלא שהיהודי נתלוה עמו ומת והיו עדים שיודעים שהיהודי נתלוה עם זה הגוי משיאין את אשתו ואי לאו שפי' האשר"י הכי הייתי אומר שיודעים בודאי שלא נתלוה עמו אלא זה ע"ש ויש לתמוה שלא ראה שהרמ"בם חולק על הרא"ש וס"ל הכי לדינא דבעי' דידעינן בודאי שלא נתלוה עמו אלא זה. ובתשו' בשמים ראש סי' קל"ז על איש אחד שהלך עם בנו מעירם ואחר