שו"ת די השב נז

ל"ו הק' על מרן דמה הוק' לו למה לא הצריך הרמב"ם לומ' וקברתיו והרי בחילוק שחילק הר"ן וה"ה דהיכא דמכירים אותו לא בעי דלימ' וקברתיו דהא הכא אמרה היא שהיהודי הוא מודעתנו וכו' ע"ש ואח"ה לא דק דקושית מר"ן דלמ' לא הצריך שיאמ' הגוי הא' ששמענו ממנו שיאמר וקברתיו דהא פשטן של דברים משמע שלא הית' הגויה עצמה רוצה בהריגתו וכמו שהבין כן מר"ן ומהר"י סאגיס בפשיטות וא"כ הכרתה שהיתה מכירתו לא סגי במקום וקברתיו ולא אמרו ה"ה והר"ן דהיכא דמכירים אותו לא בעי למימר וקברתיו אלא היכא שהוא עצמו ראה ההריגה. ואם נאמר דכונת מהריט"ץ לומ' דההיא עובד' דהרמב"ם נמי איכא לאוקמ' שנמצאת הגויה ההיא בעת ההריגה אכתי ק' שהרי בנדון הרב שם שאמ' הגוי מיום שנהרגו ב' אחים יהודים וכו וכ' הרב דלפי תי' הר"ן א"כ הכא בנ"ד צריך לדעת אם הגוי ההוא שאמ' מיום שנהרגו היהודים היה מכירם וכו' ודאי סגי ולא בעי וקברתיו וכו' ע"ש והשת' ק' דמנ"ל שהגוי שאמר כן היה בעת ההריגה דלמ' ששמע כן מאחרים וא"כ מאי נ"מ אם הגוי הזה היה מכירם שהרי העיקר הוא בעדות הגוי הא' ששמע ממנו ואם לא היה מכירם הגוי הא' צריך לומר וקברתיו

והנה מהרשד"ם חא"ה סי' פ' הק' על תי' מהר"י סאגיס שהרי כ' הרמב"ם בפי"ג מה"ג או שהיה הגוי מסיח ואומ' כשהייתי בא בדרך נפל פ' שהיה מהלך עמנו ומת ותמהנו לדבר זה כיצד מת פתאום וכו' ה"ז נאמן הרי שלא הזכיר קבורה אפי' שנראה שהיה הגוי שם בשעת מית' ע"ש ואפשר לומר דש"ה כיון שאמר תמהנו בדבר זה כיצד מת פתאום וכו' מדקא מתמה על מיתתו משמע שנתאמת לו שמת ודאי ועוד דבלשון רבים קאמ' מהלך עמנו וכו' ותמהנו וכו' משמ' דרבים אשר אתו ג"כ המה ראו כן תמהו לדבר הזה כיצד מת פתאום וכו' וכיון דרבים נינהו ודאי לא טעו ונתאמת להם מיתתו וכל כה"ג הוי דבר ברור ואצ"ל וקברתיו וכעין זה יש ליישב מאי דק' מדברי הרמב"ם הללו למ"ש הרא"ם בתשו' הביאו מר"ן הכ"מ שם בדין כ"ה דהרמב"ם לא מצריך לומר וקברתיו אלא היכא דשייך אומדנא דדעת' והכא גבי גוי שאמ' איש שיצא עמי מכאן מת דמצריך לומ' וקברתיו ה"ט משום דגבי הליכת הדרך שייך בה אומדנא דדעת' דלפעמים בהולכי שיירות שהולכי' בדרך וקרה לא' מהן שנשאר מן החברה ובקשוהו ולא מצאוהו חושבים באומדן דעת' דודאי מת ונהרג דאזלי' בתר רוב נפרדים מהחברה שהן מתים ונהרגים וכו' ע"ש ולכאור' ק' דבההיא שכ' הרמב"ם נפל פ' וכו' מיירי כשהיה עמו בדרך ואפ"ה לא הצריך לומ' וקברתיו ולפמ"ש ניח' דכיון דאמ' נפל ומת ותמהנו וכו' שבפניהם היה ענין מיתתו אין לך דבר ברור גדול מזה. ושו"ר למהר"א ששון סי' י"ד שכ"כ ע"ש

איברא דאכתי ק' על ממ"ש הרמב"ם בדין כ"ו וכן יצאו עשרה בני אדם כא' ממקום למקום והם אסורים בקולר וכו' מתו כולם וקברנום משיאי' את נשותיה' ע"כ ואמאי מצריך הכא לומ' וקברנו' הא כיון דהיו עשרה בני אדם וכולם בקולר א' אי אפשר לטעו' ולומר שנשתיירו ונפרדו מהשייר' ועוד כיון דהיו בקולר מסתמ' משרתי השררה עמהן לשומרם שלא יברחו כי כן דבר מלך שלטון וא"כ אמאי צריך לומר וקברנום ואפש' לומר דאע"ג דהוו עשרה בני אדם דתו לא חיישי' לנפרדו מהשייר' מ"מ אכתי יש לחוש שמא לא מתו אלא רובם ואמ' בדדמי שמתו כולן ולכך הצריך הרמב"ם לומ' וקברנום אך אי ק' על הרא"ם הא ק' מעובד' דפונדקי' דקאמ' מת וקברתיו ואמאי צ"ל וקברתיו כיון שלא היו בדרך ואפש' לומר בדוחק דפונדק נמי כיון דמסתמ' הוא על אם הדרך איכא למיחש שמא יצא מהפונדק ולא חזר ואמרה בדדמי דודאי מת ועי"ל דההיא דפונדקי' לא אמרה להם כלל שמת אלא כששאלו אות' איה חברנו אז הודיע' להם מיתתו ע"י שהוציאה להם מקלו ותרמילו והראית להם קברו וכן משמ' מדתני אבא בר מניומי ב"ח פונדקית נכרית הית' ומל"ת הית' זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו משמ' שלא אמר' להם מת וקברתיו וכן בגמ' שם י"ל דנקט מכוון הענין דכיון שאמרה וזה קבר שקברתיו בו הו"ל כמי שאמרה מת וקברתיו

איברא דמדברי הר"ן בתשו' שהביא מרן מבואר דבההיא דפונדקי' נמי בדוק' הוי שאמרה מת וקברתיו ואי לא אמרה וקברתיו לא היו משיאי' את האשה ע"פ עדות הפונדקי' ע"ש ומה שיש לעמו' ע"ד הר"ן מהך עובד' גופ' כבר עמד בזה מהריט"ץ שם ע"ש ומ"מ לדעת הר"אם לשיטת הרמ"בם י"ל כמו שכתבנו

באופן דלדעת הר"אם הנה בנ"ד אין צריך שיאמר וקברתיו שלא היה בדרך בשייר' אמנם לדעת מהר"י סאגיס ודעמי' דכל שנמצ' בעת ההריגה צריך לו' וקברתיו הנה לפי מה שכתבנו לעיל דבנ"דד פשטן של דברים מוכיחים שהגוי היה נמצא בעת ההריגה אם כן לפ"ז צ"ל וקברתיו מ"מ י"ל כל שלא אמר הגוי בהדיא שנמצא בעת הריגתו וגם לא בא להעיד על הריגתו אלא הוא מתאונן על מיתתו ומתרעם על הגוים שהרגוהו הא ודאי שאין צ"ל וקברתיו אפי' לדעת מה"רי סאגיס בדעת הרמ"בם וכ"הג כ' מה"רר בצלאל בתשו' סימן ל"ב על נדון שלו שבא גוי א' מל"ת ואמר איך היהודי שהוא משרת עאמל דמיאט שהביא עמו המעות מדמיאט שהרגו אותו הערביים ומושלך בגזירה בכפר זפיתא וכתב שם בתחילת דבריו לענין דבעי' דראה אותו בתוך ג' ימים או ראה שהרגוהו דה"נ בנ"ד נימא דראה שהרגוהו והיה שם עם ההורגים ומסיק הרב לספק זה דבעינן וקברתיו דאפי' לדעת מה"רי סאגיס י"ל דב"נד נמי שאין אומר הע"כום שנמצא בעת הריגתו ולא בא להעיד על הריגתו אלא על השלכתו בגזירה וכו' הא ודאי דא"צל וקברתיו אפי' לדעת הרמ"בם ע"ש וה"נ דכות' בנ"ד וכמו שכתבנו גם לדעת הרי"טבא שכ' לדעת הרמ"בם דכל היכא דגוי מכריז ואומר מאן איכא בי פ' בזה סגי בלא קברתיו כיון דמעייל נפשי' לאכרוזי ולמימ' הכי ואי לאו דקים ליה דשכיב לא הוה אמר הכי אבל בג"מלת דעלמ' חיישינן דלמ' אמ' בדדמי וצריך שיאמר וקברתיו כבר כתב רבינו בצלאל בתשו' שם לדעת הרי"טבא דלאו דוקא הכרזה אלא כל שמוסיף דברים כגון זה שאומ' אוי לפ' שמת כמה היה נאה וכו' אי לאו דקים ליה לא הוה אמ' הכי ע"ש ה"נ בנ"ד שהוסיף דברים במה שאמר היהודי העני מה תפארת הוא להם שהרגו אותו בשביל המעות אי לאו דקים ליה לא הוה אמר הכי ועוד שהרי כ' ה' גו"ר חא"ה כלל ג' סי' י"ט לדעת הריט"בא לנדון לנדון דיד' דכיון דגוי זה עייל נפשיה להתאונן עליו אי לאו דקים לי' בגויה שפיר דמת לא היה מתאונן עליו וק"ו הדברים דכיון דמתאונן עליו ודאי שנתברר לו היטב מיתתו ע"ש ה"נ בנ"ד כיון שמתאונן עליו במה שאמר היהודי העני הרגוהו הוה ליה כמכריז גם לדעת ה"ה וה"רן דלא מצריך הרמ"בם וקברתיו אלא בשאינו מכירו אבל במכירו או מזכיר שמו