שו"ת די השב נה

ח"ב וז"ל ולא מבעיא היכא דמתחיל גוי ומל"ת אלא אפי' היכא דמוכח' מלתא שרוצה גוי להודיע להם שמת אותו אדם דומיא דפונדקי' אפי' שחוזרי' הם ושואלי' כגון אלו שאמרו איה חברנו וכו' עכ"ל ע"ש הרי מבואר כמו שכתבנו

ומעתה נחזור לנ"ד דהרי מדברי התו' הללו הביא ראיה מהר"ם מלובלין לנדון שלו דאע"ג דלא הוי מל"ת כי אם בצירוף שאר הוכחות וראיות על מיתתו מה שמצאו ביד העכו"ם סוסו ועגלתו כדי להתיר את אשתו שפיר דמי שהרי למאי דמשני כיון דחזיתנוה בכיא לא הוי מל"ת אלא בצירוף שאר הוכחות שא"ל זה מקלו וכו' ע"ש וה"נ בנ"ד יש לצרף שאר הוכחו' מ"ש הגוי שהוא מוכר סחורות ויש לו סוס אדום שבזה נודע שהם מדברים על זה שלמה הידוע להם שמכירים אותו

האמנם בעיקר דברי מהר"ם מלובלין במה שהבין בכונת התוס' דאפי' למאי דמשני כיון דחזתינוה בכיא לא הוי מל"ת אלא בצירוף שאר הוכחות שא"ל זה מקלו וכו' אח"ה לית' דהכא לא מכח צירוף כלל קאתי' עלה אלא דלכ"ע מאי דהוי מל"ת הוא מכח הבכי' אלא משום דעיקר הבכיה לא ידעי' דהוי מל"ת דהא ליכא הוכח' מהבכיה דהויא הגדה על מיתתו שהרי אפשר שבכת' על איזה צער אחר שהי"ל אך ממה שהוציא' להם מקלו ותרמילו נודע לנו דהבכי' היא הית' על מיתתו אלא דלרע"ק חשיב לה אות' בכיה מל"ת גמור ולרבנן לא חשיב' הבכיה אלא קצת מל"ת וזהו שדקדקו התוס' וכתבו ורע"ק א"ל כי אין זה ראיה דודאי אין לך מל"ת גדול מזה כיון דבכיא משמע דהבכי' לחודה הוא דחשיב לה רע"ק מל"ת גמור ומ"ש התו' וי"ל דלא הית' מל"ת גמור דמה שהוציא' להם מקלו ותרמילו וכו' דנר' מדבריה' דפליגי נמי במה שהוציא' להם מקלו וכו' אי הוי' מל"ת בזה י"ל דהתו' מעיקר' ס"ד דמה שהוציא' מקלו וכו' הוא עיקר והוכח' דהוי מל"ת כדמשמע בגמ' אר"נ פונדקי' גויה הית' ומל"ת זה מקלו וכו' ופשט' משמע דהוצאת מקלו וכו' הוא דקחשיב לה מל"ת ותי' דאינו כן אלא דהוצאת מקלו היא הוכח' על הבכיה וכמו שכתבנו ולא נקטו בגמ' דגמל"ת זה מקלו וכו' אלא משום שממה שהוציאה להם מקלו נודע לנו שבכית' הית' על מיתתו ור"ע חשיב לה מל"ת גמור ולרבנן לא חשיב אלא קצת מל"ת משו' דאכתי י"ל שהית' בוכה על צער אחר והוצאת מקלו לא עשת' כן אלא לעדות שמת אלא דמ"מ ס"ל דחשבי' קצת מל"ת מאי דבכי' מעיקר' והוכיח סופה בהוצאת מקלו דהבכי' הית' על מיתתו והיינו קצת מל"ת

ומה שהכריח הרב לזה דא"כ למה אצט' לרע"ק במתני' להשיב לחכמי' הפונדקי' הוציא' מקלו וכו' הי"ל להשיב להם בקיצור הפונדקי' מל"ת וכמו שמפ' בגמ' כיון דחזיתנוה בכיא אלא ע"כ הא כיון דחזיתנוה בכיא לא הוי מל"ת ממש כי אם בצירוף ההוכחו' שהוציא' להם מקלו וכו' ע"ש לפי מה שכתבנו לא מכרע' כלל דכיון דהבכי' מצד עצמה אין בה הוכח' דמל"ת כיון דאפשר שהית' בוכה על צער אחר אלא שממה שהוציא' להם מקלו ידענו שהבכי' הית' על מיתתו מש"ה נקט ר"ע הוציא' להם מקלו משום שע"י כן הוא שידענו שבכית' הית' על מיתתו והשתא הויא מל"ת גמורה ושו"ר שכ"כ ה' צ"צ שם ע"ש

גם מ"ש מהר"ם מלובלי' שם שכן משמ' מדברי מהר"א בפסקי' וכתבי' סי' קל"ט ע"ש לא מכרע' דההיא דמהרא"י מיירי בעברה ונשאת וכיון שכבר נשאת יש לצרף שאר הוכחות וראיות על מיתתו כדי שלא להוציא' כמו שעי"ש בנדון שלו ואעיקרא יש לתמוה על מהר"ם מלובלין רלא ראה מ"ש מהרא"י גופי' שם סי' קס"ה וז"ל וכל העדויות שהעידו על סי' כלים לא דקדקתי בהם כלל לצדד בהם שריות' אפי' לצרפם לסעד וסיוע לשאר אומדנו' ואף למ"ש הרב שם שמצא בס' מתת דמצרפי' סי' כליו לשאר אומדנו' כבר דחה הרב שם דבריו ומסיק דקשה לקבוע הלכ' לדורות להתיר א"א ע"י צירוף כלים לאומדנו' אחרו' דכל חד וחד באפי' נפשי' לא מהני ולא מועיל הרי בהדיא שכ' לצרף סימני כלי' לשאר אומדנו' וא"כ ע"כ ההיא דסי' קל"ט צריך לומ' כמו שכתבנו ולפ"ז בנ"ד נמי מ"ש הגוי שהוא מוכר סחורות ויש לו סוס אדום אפי' לצירוף בעלמ' לשאר אומדנו' לא מהני

אך מה שהביא ראיה מלובלין מדברי מהרי"ק שיש לצרף שאר הוכחו' היה ראיה נכונה איברא דמהרשד"ם חא"ה סי' מ"ג כ' דע"כ לא כ' מהרא"י דלא מהני צירוף סי' כליו לאומדנו' אחרות אלא היכא דכל חד וחד באפי נפשי' לא מהני ולא מועיל אבל היכא שלא יש רק צד מה חולש' בעדו' מצד דאיכא לספוקי באפשרו' רחוק דשמא זה ההרוג אינו פ' ושמא ואולי החיפוש יש בו צד חסרון לזה אני אומ' שנסמוך אליו הסי' הנז' ותסתיים דאתת' זו שריא וע"ש שכ' והיה אפ' להביא קצת ראיה לזה מתשו' הרא"ש והיא בכלל נ"ב סי' ג' על עדות תלמיד א' שלמד עמו ואח"כ העידו עליו שמת ונסתייע הרא"ש מספריו גם מהרי"ק שו' קכ"א את"ד ולפ"ז ההיא דמהרי"ק ונדון מהר"ם מלובלין נמי שפיר דמי לצרף שאר הוכחו' דסי' כליו כיון דבלא צירוף זה נמי מצד הענין עצמו נתברר שהעדו' אמת כמו שמבואר שם גופא דעובד' וכמבוא' מדברי מהרשד"ם דמ"ש הרא"ש ומהרי"ק לצרף אינו אלא על צד מה חולשא בעדות אבל בדין גמל"ת אם לא נתברר אי חשיב מל"ת או לא חשיב מל"ת לא מהני צירוף שאר הוכחו' להחשיבו מל"ת ולפ"ז בנ"ד נמי אע"פ שאמר שהוא מוכר סחורות ויש לו סוס אד אדום לא מהני לצרף לשאר הוכחו'. איברא דמהר"י ווייל בתשו' סס"י ע"ט עמ"ש הרא"ש בתשו' הנז' והראה להם התו' שידוע לנו שהוליכם עמו מכאן הרי נתברר שאותו ר' אשר שהלך מכאן ומדכתב והראה להם התו' משמ' שרצה להביא ראיה מזה שהיה אותו שהלך לשם ומה ראיה היא זו הא חיישי' לשאלה ועוד שמא הניח לאחר להעתיק אלא ודאי ר"ל דנהי דבפ"ע אינו מהני מ"מ לצרפו לטעמ' אחרינ' מהני ה"נ לצרף סי' כליו וסי' גופו ושהיה אותו היהודי בודאי על אותו הדרך ותלי' דהאי הוא שנהרג ודכרנא שמהר"ן מאייא"ר כ' דסי' כליו וסי' גופו בהדי הדדי מהני אע"פ דחד לא מהני וכו' שכן מצא בס' מתת וכו' והכא בעובדא דידן איכא הוכחו' טובא שהיה ר"א נהרג כיון שהיה בודאי על אותו דרך ואמרו סי' טובא בגופו ובכליו ונר' דיש לסמוך על כל הני סי' להתיר' עכ"ד הרי דס"ל דמהני לצרף סי' כליו אע"ג דכל חד בפ"ע לא מהני. ועיין לה' יד אהרן במ"ק הגב"י אות תק"ם ותקמ"א

גם יש לספק באלו העדויות שלא הגיד הגוי היאך יודע ענין ההריגה ומהיכן ידע אם היה הוא מעצמו אצל ההריגה או ששמע מאחרי' שראו ההריגה או שמא קול הברה שמע והנה מהרא"י בפסקיו סי' קס"א כ' וז"ל א"כ כיון שאמר אותו עירון שהוא הרוג לא דייקי' אבתרי' היאך יודע שהוא הרוג אנא אמרי' שמע