שו"ת די השב נד

איברא דמהריט"ץ בסי' ל"ו נר' כמסתפק בזה שכ' וז"ל ואפשר כיון דקאמר הגוי הב' אחים בה"א הידיעה מורה שהיה מכירם אבל לא בא בשאלה שנודע לנו שהיה מכירם ע"ש ומ"מ לא שבקי' פשיטותייהו דמהרשד"ם וצמח צדק מפני ספקו של מהריט"ץ ועור שהרי הגוי ג"כ אמ' שהוא שיש לו סימנים אלו מוכר סחורות ויש לו סוס אדום משמ' ג"כ שעל היהודי הידוע להם שנאבד הם מדברי'

וגדולה מזו כ' מהר"ם מלובלין בתשו' סי' ק"י דאפי' בדליכא מל"ת ממש אלא קצת יש לצרף שאר הוכחות וראיות על מיתתו כדי להתיר את אשתו והביא ראיה על זה מדברי התוס' בשלהי יבמות בד"ה פונדקי' שכ' וז"ל וא"ת מאי מייתו רבנן ראיה מן הפונדקי' דמל"ת הית' וי"ל דלא הית' ממש מל"ת דמה שהוציאה מקלו ותרמילו מה הית' יכול' לעשות כן לעדו' ור"ע א"ל אין זה ראיה דודאי איך לך מל"ת גדול מזה כיון דבכתה וכן משמ' קצת בירוש' דקאמר עשו אות' כמל"ת משמ' שלא הית' ממש מל"ת אלא שמביאי' ראיה דלא גרע מעד א' עכ"ל וקודם שנבוא לנ"ד ראינו לעמוד בדברי התו' הללו שדבריהם מגומגמים ומהר"ם מלובלין שם בחי' הגיה בדבריה' דמה שהוציא' מקלו ותרמילו הית' יכולה לעשות כן וכו' ומחק תיבת מה ור"ל דמה שהוציא' מקלו ותרמילו יכול להיות שעשת' כן שיהא עדות שמת וכו' עש"ב אבל בתו' הרא"ש כ' וז"ל ורבנן דמייתו מינה ראיה לא חשיב' לגמרי מל"ת כיון שהיה שם הוצרכ' לומר זה מקלו וזה תרמילו ע"ש ור"ל דלרבנן מה שהוציאה להם מקלו ותרמילו לא חשיב מל"ת גמור כיון דהניחו חולה אצלה היא מוכרחת במעשיה להוציא להם מקלו ותרמילו לעדות וליכא הוכח' דהויא מל"ת ולפ"ז יש לכוין דברי התו' שלפנינו לכונה זו בדברי הרא"ש ור"ל דהכא וראי לא חשיבא מל"ת אלא עדות דכיון שהיה שם היא מוכרחת במעשיה להוציא להם מקלו ותרמילו דמה הית' יכולה לעשות כמו כן דברי' אחרים בתורת עדות כדי שנחשוב ענין זה שעשתה במה שהוציאה להם מקלו ותרמילו דהויא מל"ת שהרי אין לה לעשות אלא בזה האופן וא"כ אין כאן מל"ת גמור ונר' שלזה כיון מהרש"ל ביש"ש סי' כ"ו שכ' וז"ל ותי' וכו' דמה שהוציאה מקלו ותרמילו מה הית' יכולה לעשות מאחר שחקרו אחריו וכו' ע"ש ור"ל מאחר שחקרו אחריה היא מוכרחת במעשיה להוציא להם מקלו ותרמילו וא"כ לא הויא מל"ת גמור

גם מ"ש התו' בדבריהם אלא שמביא' ראיה דלא גרע מעד א' דבריה' תמוהי' דאי קאי אדברי רבנן שהביאו ראיה לכ"ע לא שייך לומ' דלא גרע מע"א שהרי אדרבא רצונם היה להביא ראיה שהאשה מיוחסת לא גרע' מפונדקי' וע"ש למהר"ם מלובלין מה שהגיה ופי' בדברי התוס' ועיין למו"ה זרע יצחק בחי' שם ע"ש וכ"נ דמ"ש התו' לא גרע מעד א' הית' כתוב' בר"ת דלא גרע מע"א וחשבו המעתיקי' דהכונה דלא גרע מעד א' וטעו בזה אלא שצריך לומר רלא גרע מעובדי אלילים ור"ל דאע"ג דפונדקי' לא הית' אלא קצת מל"ת ואפ"ה התירו את אשתו ע"פ וזהו הראיה שמביאים חכמים דלא גרע' ישראלית מגויה זו הפונדקי' דאע"ג רלא הית' אלא קצת מל"ת ואפ"ה הימנוה כ"ש ישראלית מעידה

והנה ה' צ"צ סי' מ"ב כ' ע"ד מהר"ם מלובלין שאין דבריו מובנים ופי' דברי התו' דפשיטא להו דבההיא דפונדקי' אין כאן מל"ת ואהא ק"ל לרבנן ולא תהא כהנת וכו' משו' דאעיקרא מה שהאמינו לפונדקי' ע"כ היינו משום עדות ואע"ג שאין הגוי נאמן בתורת עדות מ"מ שאני הכא דאיכא הוכח' שאין הפונדקי' מתכונת לא להתיר ולא להעיד שהרי היתה בוכה מתחיל' וגם הוציאה מקלו ותרמילו ובכה"ג דאיכא הוכח' דאין הגוי מתכוין להעיד או להתיר מהני הגדתו אע"ג דאינו מל"ת וכיון דכן שפיר מייתו רבנן ראיה דאשה ישראלית לא גרע' מע"א שהרי כאן הימנוה בתור' עדות ע"י הוכח' שלא הית' מתכונת לא להעיד ולא להתיר ואי לא הוה אשה ישראלית מהימנה כעד א' א"כ למה הימנו' לפונדקי' בתורת עדות ע"י הוכח' את"ר עש"ב ואח"ה לית' רא"כ מה ראיה מייתו רבנן מפונדקי' דאכתי י"ל דשאני פונדקית דלא נתכונה כלל לשום עדות ולא להתיר דהו"ל כדין מל"ת דנאמן כמ"ש מהר"י קולון שו' קכ"א והביאו הרב שם וז"ל שכל מקום שהדבר מוכיח שאין הגוי מתכוין לא להתיר ולא להעיד דודאי מקרי מל"ת ושריא אתתא וכו' דודאי קושט' קאמר ואין לך מל"ת גדול מזה ע"ש ומה ראיה מייתו רבנן לאשה ישראלי' דמתכונת להעיד אבל לפמ"ש מהר"ם מלובלי' ניח' דקא מייתו ראיה מפונדקי' דאע"ג דלא הית' אלא קצת מל"ת וס"ס לא נפק' מתורת עדות ולא גרע' ישראלית אע"ג דהויא עדות מפונדקית

והנה מדברי התוס' הללו שכתבו ור"ע וכו' אין לך מל"ת גדול מזה כיון דכי בכיא וכו' מבואר מדבריהם שלא דיברה הגויה כלום מתחלה אלא שהיתה בוכה לבד והיה אפשר לומר שעל צער אחר היתה בוכה ומ"מ כיון שהוציאה אח"כ מקלו ותרמילו ואמרה מת אמרי' דמסתמא גם הבכיה שהית' בוכה מתחלה היתה על המת ודנין מזה כאלו הית' מסיח' לפי תומה וכ"כ הנ"י וז"ל והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לבכו' ע"ש וכ"כ המאירי שם ויש לתמוה על הרמב"ם בפי"ג מה' גירושי' שהשמיט חידוש זה שהבכיה חשבי' לה כהתחלת דיבור ולא כ' שם אלא גוי שהל"ת תחלה אח"כ וכו' ה"ז נאמן ע"ש ודין זה הוא מההיא דפונדקי' כמ"ש ה"ה ע"ש ומשמ' שהסיח ממש וה"ל לאשמועי' רבות' טפי דאפי' בכיה לבד חשי' כאלו מל"ת. איברא דרש"י כ' כיון דחזיתנוה בוכה והיינו לפי תומ' דקודם ששאלוה התחילה לומ' ע"ש מבואר דהוק"ל דהיכי קרי מל"ת מה שבכת' כיון שלא פי' על מי היא בוכה ולכך פי' שהתחיל' לומ' וכו' וכ"כ מהריט"ץ בתשו' סי' ל"ו ע"ש ולפ"ז י"ל שזה דעת הרמב"ם דהבכיה לא חשיב' מל"ת ומעתה א"צ למה שהגיה מהריט"ץ שם בדברי רש"י התחיל' לבכות וכמ"ש הנ"י ע"ש. והרב צ"צ בסי' מ"ב כ' משמ' מדברי רש"י שדיברה בפיה מתחל' וע"כ מכח קושי' התו' שהק' מאי מייתו רבנן ראיה מפונדקית צ"ל שכונת רש"י היינו לפ' באלו תתחיל' לומ' כיון שהית' בוכה אבל באמת לא דיברה בפיה כלום ועשוה כאלו הית' מל"ת ע"ש ואח"ה לק"מ דאפי' נימא שדיברה בפיה מתחל' אפ"ה אתי שפיר מה שתיר' התו' דלרבנן לא חשיב' מל"ת לגמרי מה שהתחילה לדבר קצת כיון שלא נתברר ענין דיבורה אלא ע"י שאלה ששאלוה איה חברנו ועיין למהרש"ל ביש"ש סי' כ"ו שכ' וז"ל ואין חילוק בין בכת' ללא בכת' אלא שתתחיל' לספר במקצת ל"ת ואח"כ חקרו ושאלו ממנה הענין עד שגילת' הכל נאמנת ע"ש ואינו מדוקדק דאדרבא סיפור הענין בדיבור עדיף טפי מבכיה משום דבכיה לא חשיב' כ"כ התחלת סיפור כיון דיכול להיות דרוכה מחמת איזה צער כמו שכתבנו וכ"כ רי"ו נכ"ג