שו"ת די השב נב

הוא במקום פרכת צרה אלא ודאי דמת פ' סתם הוי מל"ת ע"ש ונר' דמעיקר' לא פריך הש"ס אלא מצרה ושד דשכיח טובא דכונתם לקלקל משא"כ גוי אע"ג דמשכחת לה נמי שיתכוין לקלקל מ"מ אינו מתאמץ ומשתדל וטורח לדלג בהרים כדי לקלקל כיון שאין לו שום הנאה אבל צרת' אה"ן דעבד' כל טצדקי דמציא למעבד כדי לקלקלה ומש"ה פריך ודלמ' שד או צרה דעדיפ' מפרכת גוי ושו"ר לה' ט"ז בסק"ה שכ' על ראית הריב"ש דלא חיישי' דלמ' גוי דגוי אינו מכשיל ישר' בחנם כמ"ש בי"ד לכן לא חיישי' אלא צרה ושד ע"ש ועיין מה שהק' עליו ה' ב"ש בסקל"ח דאכתי אמאי לא פריך שמא גוי היה ולא הוי מל"ת עש"ב ולפי מ"ש מהרלנ"ח ניחא וע"ד ואופן שכתבנו דפריך הש"ס עדיפ' מינה משד וצרה שכונתם לקלקל משא"כ גוי דאינו מכשיל לישראל וכי משני בשעת הסכנה שאני תו ליכא למפרך ודלמא גוי דהא אפי' לחשש צרה ושד דכונתם לקלקל שרי' משום שעת הסכנה כ"ש גוי

העולה ממ"ש לענין דינא אע"פ שהעיד הר' אברה' שהגוי היה מל"ת ואין אנו יודעים אם היה בקשר הדברים אחרים או לא מכל מקום כיון דרוב הפוסקים לא ס"ל כדעת הר"ן וכמ"ש מר"ן הב"י גם ה' יד אהרן הביא חבילות חבילות מהפוסקים דהכי ס"ל וא"כ נקטי' אפי' שאמר דברי הגוי כמו שאמרן והוא שקרא אותם מל"ת אע"פ שלא היה קדימת דברים סגי ובר מן דין בנ"ד אפי' באנו להחמיר כדעת הר"ן מ"מ לפי מ"ש לעיל בראש אמי'ר דכל הסיפור שסיפר העד הזה מהמאורע שהלך בתחלה עם הגוי הראשון וכו' הוא מה ששמע מהגוים א"כ חשיב מל"ת ואע"פ שכל הענין הוא מענין מיתת הישר' ואין כאן קדימת דברי' אחרים כבר כ' המבי"ט שם בנדון שלו על גוי א' שהיה באותה ספינה עצמה ספר וא"ל מל"ת איך ראו' ושותפו הנז' היו עמו בספינה וכל האנשים שבתוכה נטבעו וכו' ובכללן ראובן ושותפו וראה אותם מתים על שפת הים וכו' כ' וז"ל דאפש' דעדות זה הוי מל"ת אפי' לדעת הר"ן שהרי יש בזה ג"כ קדימת דברי' שלא אמ' ראובן ושמ' נטבעו בספינה ומתו סתם אלא סיפר שהיו באים עמו בספינה וכו' והרי בנ"ד סיפר ענין לפניו שהיו באים בספינה וכו' והרי כאן קדימת דברים וכו' ע"ש וה"נ בנ"ד יש כאן קדימת דברים בספירת דברים מהמאורע

והנה ה' משאת משה בשניות בחא"ה סי' א' גמגם בדברי המבי"ט שאם באנו לחוש שכונת הגוי לאסהודי ולא לספירת דברי' אף הוא היה מתכוין בזה לאמת דבריו לעיני השומעים והוזקק לבאר שכך היה מעשה והוא ניצול והלה מת וכולה בדידי' לאסהודי אתי כל שאין ענין סמוך לו שלא כעניינו ע"ש ונר' דיש להביא סמוכו' לדברי המבי"ט ממ"ש הריב"ש בסי' ש"ף שאחר שהביא ראיה לדבריו מההיא דפ' הגוזל בתרא גבי נחיל של דבורי' דקאמר כגון שהיו בעלי' מרדפי' אחריהם ואלו מל"ת ואומרים מכאן יצא נחיל זה והתם אינו אומ' אלא מכאן יצא נחיל זה חשיב להו מל"ת וכ' עוד וז"ל וליכא לפרושי דכיון דאמר מל"ת ר"ל מסיתי' דברי' אחרי' לפי תומם ובתוך אותם הדברים אומרים מכאן יצא נחיל זה דהא בהנהו אחריני דמייתי התם באדם א' שהיה מל"ת ואמ' זכורני כשאני תינוק וכו' ומעשה באדם א' שהיה מל"ת ואו' אני ואמי נשבינו וכו' ובהנהו כשאמרו שהיה מל"ת אין פי' שהיה אומ' דברים אחרי' לכ"ע די במה שהיו מספרים מעניינם וכו' ואל ישיבני אדם מההיא דזכורני כשאני תינוק וכו' שמזכיר כל אותו סיפור ודאי לעיכובא הוא דליכא למימר דאם אמ' אדם כמספר דברים דעו שאני כהן שיעלו אותו לכהונה וה"נ בגוי נימא שאם אמ' איש פ' מת שלא יהא נאמן דהתם שאני שהוא קרוב אצל עצמו ויש לנו לחוש שכיון שיעלוהו לכהונה אבל כאן כשהגוי אומ' איש פ' מת מעצמו י"ל דחשיב מל"ת את"ד ע"ש הרי מתבאר מדברי הריב"ש הללו דאע"ג דבאומר על עצמו מל"ת אני כהן אין מעלי' אותו לכהונה ע"פ אפ"ה כשיהא האופן ע"ד סיפור ענין סיפור בזה לכ"ע ומעלי' אותו לכהונה ואע"ג דאותו הסיפור הוא מענינו ולא מדברי' אחרים אף אנו נאמר לדעת הר"ן דאע"ג דבגוי כשאומ' פ' מת אינו נאמן אפ"ה כשהיא ע"י סיפור הענין חשבי' ליה שפיר מל"ת וכמ"ש המבי"ט באופן דלפי עדות זה של הר' אברהם הנז' איתתא שרי' למהך לאינסובי לכל גבר

ומעתה נבוא לעדות הב' של הר' נסים ללוש שאמר שהגוי העיד לפי תומו וקאל בלי ליהודי משכין קתלוה וכו' הנה לכאור' לדעת הר"ן דס"ל דלא חשיב מל"ת בלא קדימת דברים א"כ ה"נ כיון דליכא קדימת דברים אחרים לא חשיב מל"ת אמנם נר' דאפי' לדעת הר"ן בעדות זו יש כאן הקדמת דברים שהרי אמר ליהודי משכין קתלוה ור"ל שהיהודי העני הרגו אותו והורה בזה שקשה עליו מיתת היהודי והוא מתאונן עליו וא"כ שפיר הוי קדימת דברים ודמי למי שאמ' חבל על פ' שכ' הר"ן בתשו' שהביא מר"ן הב"י דחשיב קדימת דברי' ומהרד"ך דאזיל בדעת הר"ן והחזיק בה כמ"ש הב"י בשמו ואפ"ה כ' דמל"ת הוי מי שמראין דבריו שאין כונתו להעיד אלא שאומר דברי' שקשה בעיניו מיתתו ומתאונן עליו וכיוצא בו ע"ש ואף למ"ש ה' יד אהרן במ"ק הגב"י אות קנ"ה שה' פ"מ ומהר"א ברודו לא ס"ל ההיא דמהראנ"ח שהרי באותו נדון אמר הגוי זאבאל"י ישמעאל ואפ"ה הוצרך לצאת ידי חובת הר"ן ע"ש מ"מ הכא בנ"ד כיון שאמ' עוד הגוי הש מן פ'וכ'רא קתלוה יהודי בייע אסלעא וקתלוה על אלפ'לוס ור"ל דמה תפארת הוא להם שהרגו יהודי מוכר סחורות והרגו אותו על עסקי ממון כל כי הא חשיב שפיר מל"ת דהוי קשר דברים לאחוריו

ובר מן דין כבר כ' ה' שער אפרים סי' ק"א דאפי' לדעת הר"ן אם לא הזכיר שם הנהרג כי אם הרגו יהודי א' מל"ת מקרי דלא שייך לומר דמתכוין להעיד כי על מה יעיד הרי לא הזכיר כלל לאיזה יהודי הרגו כדי שיעיד עליו ע"ש וה"נ בנ"ד הרי לא הזכיר שם היהודי הנהרג ואע"ג דכששאלו אותו אח"כ מי הוא היהודי והגיד היהודי שבא מן באג'א ושוכן בבאג'א והרי הזכיר שם עירו וחשיב כמזכיר שמו וא"כ אכתי י"ל שמתכוין להעיד ולא הוי מל"ת לית' שהרי אם לא שאל אותו מי הוא היהודי שהרגו לא היה מגיד כלום ולא מקרי מתכוין להעיד כמ"ש ה' הנז' שם בהגיד הגוי אח"כ שמו ע"ש ודידן עדיפ' שלא הזכיר רק שם עירו

אמנם בעיקר עדות שהעיד הר' נסים ללוש שאמ' קאל ללגוי אשכון ליהודי קאלו ליהודי ג'א מן באג'א ענדו חצאן אחמר וליהודי שאכן פ'י באג'א וכו והנה יש להסתפק אי חשיב מל"ת או לא כיון דמעיקר' לא הזכיר מי הוא היהודי הנהרג אלא עד ששאלו אותו וא"כ הו"ל עדות ע"י שאלה ולא חשיב מל"ת והנה הכנה"ג בהגה"ט אות קפ"ה נסתפק בזה והביא תשו' כ"י למהר"י קנדיוטי שכ' על גוי מל"ת פ' בן פ' מת ולא הזכיר שם עירו דינא הוא דלא שיילי' ליה משום דנפיק