שו"ת די השב נ

אך עדיין יש לספק קצת בנוסח העד שאמר ולגוים אלדי סהדו וכו' ושאי מנהם סהדו וחדהום לפיתומם וכו' ור"ל שהגוים שהעידו יש מהם שהעידו ע"י ששאלנו אותם ויש מהם שהעידו לבדם לפי תומם ולכאור' הן דברים סותרים זא"ז דכיון דקאמר העידו משמ' דהוי עדות בכונה מכוונת וא"כ היכי קאמר לפי תומם מיהו כבר כ' הרדב"ז ח"ב ד' ויניציא סי' תרנ"ז דכל דבר המתיר את האשה עדו' קרו לי' אינשי ע"ש

עוד יש להסתפק בעדות זו שהעיד הר' אברהם איך שהגוים העידו לפי תומם אם הכונה הוא שהגוי אמר דברי' אלו כמו שאמרן הוא בפני ב"ד בלא קדימת דברים ובדעתו שזה נק' מל"ת או שהוא מעיד כי הדברים האלו שאמרן הגוי אמרן כשהוא מל"ת דהיינו שהקדים דברים אחרים עד שהגיע לדברי' אלו דחשיב שפיר מל"ת והנה על מבוכה זו עמד ה' המבי"ט ח"ב סי' מ"ט וכ' דצריך שיאמ' ויעיד דברים בעצמם שא"ל המל"ת לא שהוא יעיד שהגוי מל"ת אלא צריך שיעיד ויגיד הדברים כהויתן והב"ד יראו אם אותם הדברים מל"ת או לא והביא ראיה מדברי הרא"ש בתשו' כלל י"ח שכ' כל הני עובדי דפ"ב דיבמות דמל"ת נאמן ולא משמ' שהגוי אמר דבריו לפני ב"ד אלא השומעים דברי הגוי באו והעידו בפני ב"ד וקבלו עדותם והתירו נשותיהם דמשמ' שהשומעי' אומרי' דברי הגוי שאמרן וכמו שהיה אומ' אותם הגוי בפני ב"ד וב"ד דנין ע"פ לאסור או להתיר ע"ש ולכאור' אין כאן משמעות מדברי הרא"ש הללו דהרא"ש לא כ' אלא שהשומעי' דבריו יבואו ויעידו והיינו שיעידו עיקר העדות בשם הגוי ולא הצריך הרא"ש שיגידו אופן וסדר דברי הגוי עצמו כמו שאמרן הגוי ועיין לה' שער אפרים סי' ק"א שעמד ע"ד ה' המבי"ט הללו וכ' דאדרב' מדברי הרא"ש מוכח שלא כדברי המבי"ט ע"ש ולדידן חזי שאין שום הוכח' מדברי הרא"ש הפך דברי המבי"ט והנר' שהמבי"ט דייק לה ממ"ש הרא"ש דלא משמ' שהגוי אומר דבריו בפני ב"ד אלא השומעי' דברי הגוי וכו' משמ' דכמו שהגוי אם היה בא לפני ב"ד היה אומ' כל דבריו כהויתן כן הישר' הבא מכחו צ"ל כל הדברי' כהוייתן כאלו הוא שלוחו לספר דבריו כהוייתן וזהו שכ' הרא"ש אלא השומעי' דברי הגוי וכו' משמע דקפדי' אדברי הגוי וסדר דבריו. איברא דאם משמעו' זה מדברי הרא"ש אמת הוא א"כ הו"ל להטור להביא דין זה שצריך שיאמר דברי הגוי עצמן כהוייתן ואדרב' כ' גוי מל"ת שמת ואינו מכוין לשום עדות משיאין את אשתו וכן השומע ממנו ובא והעיר לפני ב"ד משיאין את אשתו משמ' שאינו מעיד אלא עיקר העדות ששמע מהגוי מל"ת ממיתת פ' ואצ"ל הדברי' כהוייתן

והנה המבי"ט שם כ' שדבר זה תלוי במחלוקת הר"ן והריב"ש דהר"ן כ' בתשו' על גוי שבא לפנינו ואמ' מל"ת איש פ' מת לבד דאין ס' דכל מי שמתכוין להעיד אומ' אותו דבר לבדו ומי שאומ' מל"ת אינו אומ' אותו דבר לבדו אלא בקשר ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמ' כן אינו כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן וכולהו עובדי דגמ' הכי איתנהו והכי מוכחי אבל הריב"ש כ' דאם לא בא לב"ד ואמ' מעצמו איש פ' מת מל"ת נק' ואף אם לא דיבר דברים אחרים כי אם דבר זה לבד דומיא מאן איבא בי חיואי שכיב חיואי שאע"פ שהיה מבקש אנסי ביתו שישמעו דבריו ולא סיפר דברים אחרים אלא שאמ' שכיב חיואי נק' מל"ת כיון שלא בא לב"ד וגם בין חכמי דורנו זה ובעלי הוראה נתפשט מחלוק' זה ורובם הסכימו כדעת הריב"ש ונתפשט כן המנהג וכו' גם אנחנו נלך אחריהם ונאמ' כי עדות זה הגוי אע"פ שלא הקדים הדברים הוי מל"ת עש"ב גם מדברי מר"ן הב"י מוכח דס"ל לדינא כדעת הריב"ש ואע"ג דבש"ע סי"ד העתיק לשון הרמב"ם שכ' כיצד היה הגוי מל"ת ואומ' אוי לפ' שמת כמה היה נאה וכו' ופשט דברי הרמב"ם נר' דס"ל כדעת הר"ן שצריך קדימת דברים כמ"ש ה' המבי"ט שם ע"ש מ"מ כבר הסכימה דעתו בב"י כדעת הפוסקי' דא"צ קדימת דברים וכבר מר"ן הביא שם מ"ש הריב"ש דא"צ שיאמר בדבריו כל אותם הדברי' שהזכיר הרמב"ם שהוא לא הביאם אלא לרווח' דמילת' לומ' שבזה נכיר שאינו מתכוין להעיד וכו' ע"ש ובן נר' מדברי הרמב"ם בפי' המש' שכ' וז"ל ונאמן הגוי כשאמ' מת פ' אם הוא מל"ת ע"ש

עוד ראינו לה' שער אפרים סי' הנז' שהק' לדברי הר"ן דהיאך מוכח מעובדי דגמ' דמיירי במקדי' דברים דאדרבה אמרי' בגמ' ההוא דקאזיל ואמר מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי וכו' א"כ משמ' שלא הקדים שום דבר וליכא למימ' דכיון שאמר מאן איכא בי חיואי הוי קדימת דברים דהלא הכל ענין א' ודיבור א' עם שכיב חיואי כי על כן י"ל דס"ל להר"ן דהנה יש להק' הא דפריך היכי משכחת לה מאי משני מל"ת כי ההוא דאזיל ואמר מאן איכא בי חיואי מה עדיפות יש בזה ממ"ש מת סתם דאינו נאמן דהא נמי מת סתם קאמר וכדי לתרץ זה ס"ל להר"ן דהך עובד' דחיואי הוא קאמר מל"ת אחריתי ואזיל מאותם הדברים ואח"כ אמר מאן איכא בי חיואי והיינו דאמר דקאמר ואזיל דר"ל דהוא קאמר מלת' אחריתי מאותם הדברים את"ד עש"ב ולית' שהרי אמרי' בגמ' התם אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך ומת וקברתיו וכן נמי מייתי עובדא התם על גוי שאמר חבל על קורל וכו' הרי אע"ג דלא הקדים שום דבר שהרי לא אמר דקאמר ואזיל כדלעיל ואפ"ה חשיב מל"ת ואין לומ' דשאני התם משום דאמר וקברתיו דהא ודאי אינו ענין אחר דקברתיו חשיב מענין המית' עצמה גם אין לומר דשאני התם דכיון דאמ' חבל דהיינו שמתאונן עליו שמת דמשמע דכל עיקרו לא בא להתאונן עליו ולא להודיע מיתתו כדעת מהראנ"ח ח"א סי' ך' והביאו ה' י"א מ"ק בהגב"י אות קנ"א דאפילו לדעת הר"ן אם אמר הגוי אוי לפ' שהרגו אותו הוי קשר דברי' וחשיב מל"ת דהא נמי ליתא שהרי בגמ' התם מייתי עובדא אחריתי דההוא דהוה קאמ' ואזיל ווי לי' לפרשא אריזא וכו' דשכיב ואנסב' ר"י לדביתהו ע"ש וא"א למה הוצרך ג"כ לומ' הכא דהוה קאמ' ואזיל ווי לי' לפרש' זריזא דר"ל דהוה קאמ' מלת' אחריתי מאותן הדברים ואח"כ אמר ווי לי' לפרשא זריזא דבלא"ה. כיון שאמ' ווי לי' לפרשא שהוא מתאונן עליו חשיב שפיר מל"ת אף כלא קדימת דברים וליכא למימר דמעשה שהיה כך היה שהרי משמ' דכולהו עובדי דמייתי בגמ' הוא להורות ה"ד מל"ת דהיינו דקאמ' ואזיל וכו' דר"ל דאזיל וקאמ' מהקדמת דברים דומיא דההיא עובד' קמא דבי חיואי דמייתי בגמ' דה"ד מל"ת דקאמר ואזיל וכו' דהיינו הקדמת דברים

ובר מן דין עיקר דבריו לית' שהרי כ' הר"ן וז"ל ולענין מה שאמרת כי גוי שבא לפנינו ואמר מל"ת איש פ' מת לבד כל זמן שלא יקדים דברי' אחרים