שו"ת די השב מט

דשאלו לגוי א' והשיב גוי אחר חשיב שפיר מל"ת והביא ראיות ע"ז ע"ש וכן דעת מהרח"ש בקונ' עיגונא די"ד ע"ג ומהר"ם ב"ח בס' עזרת נשים סקי"ג הביא דבריה' ה' יד אהרן במ"ק הגב"י אות ק"ף ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד אפי' את"ל שהיו כולם במעמד א' ושאלו לגוים תחלה והשיבו גוים אחרים מל"ת יש להקל בנ"ד אך אמנם בעיק' דעת הרב עבודת הגרשוני וסיעתי' דס"ל דאפי' בכה"ג דשאלו לגוי א' והשיב גוי אחר דחשיב מל"ת יש לעמוד ממ"ש מור"ם בהג"ה שם וז"ל י"א הא דאמ' דאם שאלו את הגוי תחלה לא מקרי מל"ת ה"ד אם שואלו ישראל אבל אם שואלים גוים אותו ומגיד מקרי מל"ת ובלבד ששאלו אותו שלא בפני ישראל ע"ש הרי דס"ל דאפי' שלא שאל ישראל כלל לשום גוי אלא גוי א' שאל לגוי ב' ואפ"ה צריך שלא יהי' הישר' בשעת השאלה כ"ש כשהישר' שואל לגוי אחר שצריך שלא יהיה שם גוי ב' המעיד שם באות' שעה וכן הוכיח הט"ז ע"ש ואפשר לחלק ולומר דכששאל הגוי לגוי חברו והיש' עומד עלה בדעת הגוי שהגוי שואלו בשליחותו של ישר' ומש"ה כשהעיד הגוי הו"ל כמשיב על שאלת ישראל ויצא מכלל מל"ת משא"כ כשיש' שואל לגוי א' והשיב גוי אחר הרי נדרש ללא שאלי וחשיב מל"ת שהרי לא שאלו שום אדם דאע"ג דהגוי חברו נשאל מהישראל מ"מ לגבי דידי' חשיב גמל"ת

אלא דמ"ש ה' עבודת הגרשוני שם שכ"כ מהרי"ק שו' קכ"א והב"י הביא ראיות מתשו' הריב"ש וגם מתשו' מהרי"ק ע"ש אח"ה ליתא דמהרי"ק בשו' קכ"א לא מיירי בזה כלל אלא בענין שיצא הקול דומיא דתשו' מהר"ם שכתבנו לעיל ונר' פשוט דאפי' לדעת מהר"ם ומהרי"ק דמתירי' בכה"ג שיצא הקול אפ"ה לא דמי לשאל הגוי והשיב גוי אחר דבהא מודו מהר"ם ומהרי"ק דלא חשיב מל"ת דכיון ששאלו לגוי אחר בפניו הו"ל כאלו משיב על השאלה אע"ג דהשאל' הית' לאחר ואע"ג דמתשו' מהרי"ק מתבאר דאפי' שמעו מהבעלים עצמן דהוי מסל"ת מ"מ לא היה בדרך שאלה אבל כל שהיה בדרך שאלה אפי' שאלו לאחר בפניו מודה מהרי"ק דלא חשיב מסל"ת וכן העלה ה' צמח צדק סי' מ"ב ע"ש אך מ"ש ה' צ"צ שם דאפי' עשו הכרזה בכפרים ובשווקים על כל מי שיודע מאומה מהאנשים הנאבדים שיבאו ויגידו וכו' דגוי לא הוי מסל"ת אלא ע"פ שאלה ע"ש ועיין במהרש"ל ביש"ש שלהי יבמות סי' כ"ז שכ' דוקא בכה"ג שהוציאו קול לחוד אבל אם הוא בענין שנתנו להכריז ביום השוק וכו' ומשם יוצא למרחוק כל שיבוא מן הגוים ויאמר ממנו אינו נק' מל"ת אם לא שמורגש מדבריו שלא ידע מן ההכרזה וכו' ע"ש גם מה שהביא ה' עבודת הגרשוני מדברי מר"ן ליתא דמר"ן לא נחית לזה כלל אלא לענין שאם אמר הגוי איש פ' מת אע"פ שלא יקדים שום דבר אחר ע"ש ואדרבה מדברי הריב"ש בתשו' סי' ש"ף מבואר בהדיא כדברי הח"מ שכ' וז"ל ואפי' אם נאמר ששמע דבריהם כל שלא שמע שאלת היהודי לגויה מאי נ"מ וכו' ע"ש הרי להדיא דס"ל כדעת הח"מ דאם שמע הגוי שאלת הישר' לגוי אחר לא הוי מסל"ת

ומ"מ נר' דאפ"ה הכא בנ"ד יש להקל דאיכא תלתא ספקי באופן זה דהיינו ספק אם היו כולן במעמד א' או לא ואת"ל שהיו כולן במעמד א' ס' אם התחילו לדבר אות' שע"י שאלה או הנך המל"ת קודם השאלה כל עיקר ואת"ל שאותם שע"י שאלה הם היו תחלה והגמל"ת שמעו השאלה אעיקרא יש לספק באופן השאלה דאפשר שהשאל' עצמה ששאלו לגוים לא שאלו בפי' אם הוא חי או מת וכל כה"ג חשיב שפיר מל"ת כמ"ש בתשו' משאת בנימין סי' ק"ט דמתיר בכה"ג אם לא שאלו בפי' אם חי או מת ע"ש וא"כ ה"נ יכול להיות שהשאלה הית' בכה"ג. איברא דה' צמח צדק סי' מ"ב תמה על ה' מ"ב בזה דמבואר בתשו' הרשב"א הובא בתשו' בנימין זאב סי' ט' דאם שאלוהו היכן פ' או אתה יודע מה נעש' בפ' מקרי שאלה ותו לא מקרי מל"ת וכ' ה' צ"צ ליישב ר"ה מ"ב לא קאמר דאם שאלו סתם ולא שאלו בפי' אם הוא חי או מת דלא מקרי שאלה אלא היכא דאיכא הוכח' דלא אסיק אדעתי' להסתפק בו אם הוא חי או מת ועיקר שאלתו עליו איה הוא היינו אם הוא במקום פ' או במקום פ' והגוי השיב לו אח"כ שמת ואז מקרי מל"ת אבל היכא דליכא הוכח' ושואל סתם איה הוא ודאי דכל מה שמשיב הגוי אח"כ לא מקרי מל"ת וכמ"ש הרשב"א בהדיא וכו' עש"ב ודבריו סתומים דכיון דבין כך ובין כך עיקר השאל' היא איה פ' ומי ירד בחדרי בטן לידע כונתו אי אסיק אדעתי' אם הוא חי או מת ותו דמאי נ"מ אי אסיק אדעתי' להסתפק בו אם הוא חי או מת או לא אסיק אדעתי' ואפשר לומר דכונת דבריו דעכ"פ אם הוא מסתפק אם הוא חי או מת אע"פ שאינו אומר אלא איה פ' מ"מ מחשבתו נכרת מטבע לשונו ותנועתו שכונתו לשאול אם הוא חי או מת ומש"ה חשיבא שאלה ויצא מכלל מל"ת משא"כ כשאינו מסתפק אם הוא חי או מת דאין ניכר מתוך שאלתו שבא לשאול עליו אם הוא חי או מת הוי מל"ת ואיברא דמלבד דחילוק זה הוא חלוש בר מן דין מתשו' הר"ן סי' ג' נר' דאפי' בכה"ג דאיכא הוכח' שלא עלה ע"ד להסתפק בו אם הוא חי או מת אפ"ה לא מקרי מל"ת שהרי בנ"ד כאשר ראתה האשה שלא התירוה שכרה גוי א' ללכת למקום הנז' ונתנ' כתב בידו שיוליכו ליד בעלה המומר ולא גילת' לו שמת וכו' והשליח הלך עם הכתב הנז' ובשוב השליח לשולחיו פתח פיו וסח מעצמו וכך אמ' תחלה הלכתי במקום הנז' ושאלתי בית דירתו וא"ל שמת והראו לי ביתו ומצאתי אלמנתו שנשאת לגוי אחר וא"ל דמת האיש פ' בעלה הא' וכו' והר"ן בתשו' שם שקיל וטרי שהדבר רחוק בעיני שהתחיל' הגויה ההיא לומר לאיש אשר לא הכירה מעולם שבעלה הא' מת אם לא שהוא שאלה עליו וכל כה"ג לא הוי מל"ת דכל ששואלי' לאיש פ' א' על פ' והוא משיב מת אין זה מל"ת וכו' ע"ש הרי דמאי דשקיל וטרי הר"ן הוא דוקא בעדות האשה דיכול להיות שהגידה בלי שום שאלה אבל במה שאמר הגוי השליח מתחל' שהלך לבית דירתו ושאל עליו וא"ל שמת פשיטא לי' מלתא דחשיב שאלה ואע"פ שזה הגוי מעולם לא עלה ע"ד כלל שהוא מת שהרי הוא הלך לו בשליחות עם הכתב בחזקת שהוא חי לפי דעתו שהרי העלימו ממנו מיתתו והוא כשהלך לשם לא שאל אלא על בית דירתו ואפ"ה פשיט' לי' להר"ן דחשיב שאלה ולא מקרי מסל"ת

ומ"מ נר' דהכא בנ"ד יש להקל משום דאיכא ג' ספקי דהיינו ס' אם היו כולם במעמד א' או לא ואת"ל שהיו כולם במעמד א' ס' אם התחילו לדבר אותם שע"י שאלה או אותם המל"ת ואת"ל שאותם שע"י שאלה הם שהתחילו לדבר אפ"ה אעיקרא יש להסתפק אם הלכ' כדעת הח"מ או כדעת הפוסקי' החולקי' עליו וס"ל דאפי' היו כולם במעמד א' לא יצאו מכלל מל"ת ובכה"ג אפי' לדעת הפוסקים דס"ל דאין להקל בעדות אשה בס"ס היכא דאיכא עוד ס' אחר מודו דיש להקל: