שו"ת די השב מה

דקאמר קרא ולא יסור הוא טעם ללא ירבה לו נשים שלא יסור לבבו וה"נ ולא ישיב את העם מצרימה הוא טעם ללא ירבה לו סוסים וכ"כ הרמב"ם במנין המצות ל"ת שנ"ה וז"ל הזהיר המלך מהרבות ממון וכו' וכבר ביאר הכתוב טעם ג' מצות אלו ר"ל לא ירבה סוסים לא ירבה לו נשים וכסף וזהב לא ירבה לו ובעבור שנודע טעמן וסיבתן הגיע בעבורן מהנטיה מהדת וכו' ע"ש וכ"כ ה' החינוך במצוה תק"י ותקי"כ ע"ש והוא מבוא' בגמר' שכתבנו ומן האמור יש לתמוה על הרב בה"ג במנין המצות שכ' ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה לא תוסיפו לשוב ולא ירבה לו נשים ע"ש והדבר ק' דאיך מנה לאו דלא ישיב לאו בפ"ע דלפי מה שמבואר בגמ' האי ולא ישיב אינו לאו בפ"ע אלא הוא טעם ללא ירבה לו סוסים שלא ישיב את העם מצרימה ובר מן דין יש לתמוה עליו דכיון דס"ל דולא ישיב הוא לאו בפ"ע א כ ולא יסור לבבו נמי הוי לאו בפ"ע כמו ולא ישיב את העם ומאי שנא זה מזה והוא לא מנה שם לאו זה דולא יסור לבבו ומיהו לזה אפשר לומר דשאני ולא ישיב את העם מצרימה דהוי לאו מבואר שלא ישיב את העם מצרימה משא"כ ולא יסור לבבו אינו לאו מבואר באיזה צד ואופן הסרת לבבו ואם הכונה היא דשלא יסור לבבו ממצות הרי כבר פי' הכתוב אח"כ לבלתי סור מן המצוה ופירש"י אפי' מצוה של נביא וזהו דבר פשוט דלבלתי סור מן המצוה הוא טעם וסיבה שלא יסור לבבו ממצות ה' וא"כ האי ולא יסור לבבו הוא ג"כ טעם ללא ירבה לו נשים שלא יסור לבבו ממצות ה' ע"י הנשים. אך מה שמנה ולא ישיב את העם מצרימה לאו בפ"ע צ"ע כמו שכתבנו

והנה ראינו לה' המגיה בס' בשמים ראש סי' רמ"ט שכ' עמ"ש בגמ' ב' מקראות הללו נתגלו טעמן וכו' וז"ל ב' מקראות אמרו ואפ' דבמדבר רבה אמרו איתיאל ואוכל וכו' ומשמע דאפי' אכסף וזהב לא ירבה לו נמי עבר הרי בכסף וזהב לא נאמ' טעם ודוחק לומר דלבלתי רום לבבו שב עליו את"ד ע"ש הנה מ"ש דבמדבר רבה משמע דאף אכסף וזהב עבר הוא בפ' נשא פ"י ע"ש ולא ראה גמ' ערוכה בירושלמי בפכ"ג דקאמר אר"א ג' דברים ששחקה עליה' מה"ד וחללם לא ירבה לו נשים וכו' וכתיב והמלך שלמה אהב נשים נכריות לא ירבה לו סוסים וכתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים וכו' וכתיב ויתן המלך את הכסף בירוש' כאבנים ע"ש וכן הביאו דרש' זו בקהלת רבה ס"ס פ"ז ע"פ לשחוק אמרתי מהולל ע"ש גם מ"ש ודוחק דלבלתי רום לבבו שב עליו לא ראה שהרב החינוך בסי' הנז' והחזקוני בפ' שופטים כתבו בפשיטות דלבלתי רום לבבו הוא טעם לכסף וזהב לא ירבה לו ע"ש ונר' שזה נמי דעת הרמב"ם במנין המצות שכ' וז"ל ג' מצות אלו לא ירבה לו וכו' בעבור שנודע טעמן וסיבתם הגיע בעבורן מהנטיה מהדת וכו' ונראה פשוט דס"ל דלבלתי רום לבבו הוא טעם לכסף וזהב לא ירבה לו ויש להק' בגמ' דידן דלא קאמר אלא ב' מקראו' דנכשל בהם גדול העולם ולא חשיב נמי כסף וזהב שהרבה כמ"ש בירוש' ובמ' רבה ונרא' דאע"ג דקושטא הוא דנכשל גם בכסף וזהב מ"מ לא מצינו שנכשל בטעמו של דבר דהיינו הרמת לבב דקאי על לא ירבה לו כסף וזהב משא"כ בהנך ב' דברים דנשים וסוסים דמלבד דבידיעת טעמן הגיע לנטיה מהדת עוד בה שנכשל גם בטעמן דהיינו דלא ישיב את העם מצרימה והוא השיב את העם למצרים ונשיו הטו את לבבו ולכך לא חשיב אלא הני תרי אבל בירוש' קחשיב ג' אלה הלאוין שעבר עליה' שלמה וקושטא הוא דבסיבת ידיעת טעמן דין גרמא שעבר עליהן כמ"ש הרמב"ם ג' מצות אלו וכו' ע"ש

תם ונשלם חלק יורה דעה. בע"ה הנותן לאדם בינה ודעה

שו"ת אבן העזר. בעזרת האל העוזר

סימן א'

פנויה שנמצאת מעוברת ואמרה מאיש פ' נתעברה והכחישה ואחר שנתנוהו בבית האסורים נתפשרו שיתנו לה נדוניא וישאנה ואח"כ הודה שממנו נתעברה אי שרי לישא אותה כל עוד שהיא מעוברת ומינקת

הנה ה' צמח צדק בסי' ק"ד כ' על נדון זה דאי לאוסרה עליו משום דחיישי' מדאפקרה נפש לגבי האי אפקר' נפש' לגבי אחריני שהרי כ' הרא"ש בתשו' כלל ל"ב סי' ט"ז גבי כהן שבא על אלמנה פנויה דלא חיישי' להכי כיון שהוא מודה לה שבא עליה ופסקו מור"ם בא"ה ס"ס י"ג א"כ ה"נ אי אזלי' בתר הודאתו דהשתא לא הוה אסרי' לה אבל כיון דמתחל' הכחיש' יש לאוסר' משום דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסור' את"ד ע"ש ונראה דא"צ לאוסרה מטעם זה דשוי' אנפשי' ח"ד דבלא"ה ל"ד לנדון הרא"ש דע"כ לא כתב הרא"ש דכשר לכהונה אלא משום דלא נפל ביניהם שום הכחש' ותכף ומיד הודה שנתעברה ממנו וניכרי' דברי אמת ולכך פסק הרא"ש דכשר לכהונה משא"כ הכא דמעיקרא הכחיש' י"ל דאין הודאתו דלאח"כ חשיב' דמ"מ יש לספק דשמא קושטא קאמר ומה גם דיש לתלות הודאתו משום דשחורי שחדו לי' בממון ועוד שיתירו אותו מהתפיסה בשביל כן

עוד כתב ה' צ"צ וז"ל ואיכא מאן דבעי למימר דהא דאמרי' באשה שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דאינה נאמנת אלא באמתלא היינו דוקא בכה"ג שהדבר ההוא נוגע נמי לבעלה והוא אינו יודע אם היא אומרת אמת אכל הכא כשהוא מודה לה אח"כ שבא עליה והוא והיא יודעים האמת שכן הוא שבא עליה לא שייך בזה ח"ד כיון שהדבר אינו נוגע אלא להם והם