שו"ת די השב לט

דחו האחרונים סבר' זו דשאני ההי' דנזי' דאיסו' ל"ע לא היה נעשה כלל אבל גבי רבית דהלוה האחר היה עובר בשביל שלוה זה לא נפטר מל"ע והביאו ראיה לדבר כמו שהאריך ה' ברכ"י בח"מ סי' ט' אות ג' ע"ש ונר' דבכה"ג דהכא ליכא משום ל"ע שהרי יכול לקנות הבשר ע"י קטן מקטני ק"ק פורטוגי' או ע"י גוי באופן שישמור אותו הישראל שרוצה לקנות שלא יהא בשר שנתעלם מן העין וא"כ חשיב שפיר בדלא קאי בתרי עברי דנהרא ובהכי יש לדחות גם מ"ש מורינו הרב שם וז"ל ועוד דנר' פשוט דה"ד אם מצא לוה אחר שרוצה ללות אבל כל דלא חזי' מן הסתם לכ"ע עובר זה אל"ע דבל ישראל בחזקת כשרים הם ומסתמ' אמרי' דלא ימצא אחר שמכשילו ע"ש ולפי האמור הא נמי לא מכרע' דאכתי ימצא אחרים לקנות על ידן כגון קטן או גוי וכמו שכתבנו מיהו אכתי י"ל דאפי' אם ימצא אחר אע"ג דלא עבר זה מדאוריית' איסור דרבנן מיהא איכא כמ"ש התו' והרא"ש בריש שבת והר"ן כמ"ש מו"ר שם ע"ש ויש לתמוה על הרדב"ז בתשו' דפוס פיורדא סי' תקל"ה וז"ל מי שנשבע שלא יתעשה מוכס ועבר על שבועתו מותר לאחר לעשות שותף עמו ואין בזה משום ל"ע כיון שהוא יכול לעשותו וראיה מלא יושיט כוס יין לנזיר אי קאי בתרי עברי דנהר' דאינו יכול לעבור אבל אם יכול ליקח בידו ויהבי' נהלי' לא עבר ע"כ וצ"ע דאפי' לא קאי בתרי עברי דנהר' אכתי איסור' דרבנן מיהא איכא וכמ"ש התוס' והרא"ש והר"ן והיותר תימ' דהרדב"ז עצמו בתשו' ד' ויניציא סי' תשצ"ו הזכיר דעת התו' והר"ן הלזו ע"ש

איברא דה' אמונת שמואל בתשוב' סי' י"ד הובאו דבריו בפוסקים האחרונים על ההיא דמושיט אבר מן החי לב"נ דעובר אלפ"ע אם היה אבמ"ה דטמאה אף דלגוי אין חייבים בין טמאה לטהורה מ"מ כיון דטמאה לישראל שרי מותר להושיטו לב"נ ואין בזה משום ל"ע ע"ש ולפ"ז אפשר לומר דדעת הרדב"ז דהבא שאני כיון דלא קאי בתרי עברי דנהרא וגם לדידי' שרי אין כאן איסור אפי' מדרבנן ופליג מיהת על ה' אמונת שמואל דס"ל דאפי' קאי בתרי עברי דנהרא כיון דאבמ"ה דטמאה לישראל שרי מותר להושיטו לב"נ אבל דעת הרדב"ז כל דקאי בתרי עברי דנהרא אפי' לדידיה שרי אסור להושיט אבל כי לא קאי בתרי עברי דנהרא ולדידיה שרי אפי' איסור' דרבנן ליכא וכיון דבנדון הרדב"ז זה השותף אינו באיסור זה דשבוע' וגם לא קאי בתרי עברי דנהרא מש"ה התיר להשתתף עמו ואם כן הכא בנדון דידן כיון דלא קאי בתרי עברי דנהר' דהא יכול לקנות ע"י אחרים כמו שכתבנו וגם דלמוכר שרי אין כאן אפי' איסור' דרבנן

איברא דהרב אמונת שמואל שם כ' דאע"ג דמושיט כוס יין לנזיר עבר לפ"ע ואע"פ שהמושיט אינו חי' שאני התם משום דאיתיה בנזיר ושייך ביה איסור זה אם יקבל עליו נזי' ע"ש וא"כ לכאור' ה"נ אף על גב דלדידי' הבשר שרי מ"מ הא איתי' נמי באיסור זה אם המוכר עצמו יקבל עליו בחרם שלא יאכל בשר זה ודמי למושיט כוס יין לנזיר דאע"ג דלדידי' שרי כיון דשייך ביה נזירות חשבי' ליה דלדידי' נמי אסו' ה"נ לא שנא אמנם הא ודאי ליתא דשאני נזירות דהויא מ"מ דאוריי' שפיר י"ל כן דאיתי' נמי בנזיר אבל הכא מהי תיתי להחרים שלא יאכל בשר זה דמה הנאה יש לו מזה וכי בשופטני עסקי' לצער עצמו שלא יאכל בשר זה בריות ולא בצמצום וידחוק עצמו לאכול בשר ממ"א בדוחק ובצער ואפי' אם ימצא איש לאסור איסר על נפשו שלא לאכול בשר ז בטל הוא במיעוטו וכן י"ל נמי בנדון הרדב"ז דאע"ג דהשותף שייך בי' נמי שבוע' ה"נ י"ל דמהי תיתי לישבע וכי בשופטני עסקי' שהרי בידו שלא ליקח בלא שבועה ול"ד לנזי' דהוי מצוה כמ"ש

והנה ראינו לה' מחזיק ברכה בי"ד סי' ס"ב שהק' על אמונת שמואל ממ"ש מהר"ם בתשובות הארוכו' סי' ע"ז במי שעושה ב' ימים יה"כ וחל יום ב' בע"ש אם מותר לאכול בשבת עד שיבשלו אחרי' לצורך עצמם ואפי' מכירו דהא דאסרי' במכירו ה"מ בעכו"ם דלא קפיד אל"ע אבל בישראל המכשיל ליכא למיחש שמא ירבה בשבילו דאל"ע לא עבר הרי שכ' דבישראל דקפיד אל"ע לא חיישינן שמא ירבה בשבילו אע"ג דלישר' אחר מותר בכל המון ישראל דלא עבדי בי' אלא חד יומא יה"כ ויום ב' שהוא ע"ש חול גמור הוא וזה שעושה ב' ימים חומר' גדולה ובטל במיעוטו ואפ"ה שרי במכירו ישראל דאינו מרבה בשבילו דעבר אל"ע את"ד ע"ש ונר' דלא מכרע' דהתם נמי בידו לקבל על עצמו לעשות ב' ימים יה"כ דהא אשכחן בפ"ק דר"ה דכ"א דרבא הוה רגיל דיתיב בתענית' תרי יומי וא"כ לא נפלאת היא שכל אד נמי יכול לקבל ע"ע לעשות ב' ימים יה"כ אך יש לדחות דשאני רבא דעשה כן משום ספיק' דיומא ובכה"ג אה"ן שכל אדם שמקבל על עצמו ב' ימים יה"כ משום ספיק דיומא תבא עליו ברכה אבל בזה"ז דידעי' בקבוע' דירח' הא ודאי דמי שעושה ב' ימים יה"כ חומר' יתירה היא זו ובטל במיעוטו כמ"ש המחב"ר

ומ"מ לא מכרע' דאפי' בזה"ז מי שרוצה להתחסד לקבל עליו לעשות ב' ימים יה"כ ה"ז משובח ולא בטל במיעוטו ודמיא שפיר למושיט כוס יין לנזי'. גם מה שהק' ה' המחב"ר שם על ה' אמונת שמואל מדברי הרמב"ן והרשב"א ביבמות ע"ש י"ל דהתם שאני דהוי מאכילו איסו' בידים וכמ"ש מהרח"א הביאו הרב המחב"ר שם ע"ש וכ"כ מו"ה בס' עה"ש בי"ד סי' ס"ב אות ב' עש"ב ומעתה בנ"ד דלדידי' שרי וגם לא חשיב כדקאי בתרי עברי דנהר' כיון שיכול ליקח ע"י אחרים דהיינו קטן או גוי א"כ מלתא דפשיטא דאפי' איסורא דרבנן ליכא. ולרווחא דמלת' אמינא דבנ"ד יש להקל עוד מטעמי אחריני והוא דמעשים בכל יום שיש הרבה בני אדם מק"ק תוונסא יצ"ו שלוקחים בשר מבית המטבחים של ק"ק פורטו' בשליחו' א' מבני עמנו ק"ק פורטו' וא"כ זה הקונה שבא לקנות אינו ידוע אם לעצמו הוא קונה או בשליחו' לא' מבני ק"ק פורטו' ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' דכל ישראל בחזקת כשרי' ויש לתלות דלאו הם קוני' אפי' את"ל דמידי ספק' לא נפיק דשמא לעצמו הוא קונה כבר כ' הרדב"ז בתשו' הביאה הכנה"ג חא"ח בהגהות כ"מ פי"ב מה' רוצח דאספק דלפני עור לא מפקדי' ע"ש וכן נר' מדברי התו' בפ"ק דע"א ד"ו ע"ב בד"ה מנין ע"ש ודוק ומה גם בנ"ד יש לתלות דשמא נתן לו א' מבני ק"ק פורטו' בתורת מתנה כדי לקנות בשר לעצמו ובכה"ג כל שניתן לו במתנה שרי ולא היה זה בכלל התקנה ומעשים בכל יום דאפי' הרבנים שבהם הם אוכלי' בשר שניתן להם במתנה דע"ז לא תיקנו כנ"ל

סימן י"ד

מודעת זאת בכל הארץ פה עוב"י תונס יע"א בדור ראשון שלפני פנינו עמדו ונחלקו