שו"ת די השב לו

לר"י שניה' בב"א ולימא מע"א שאני עתיד למוד ומ"מ נתוני' לר"י דהשתא הוו שניה' בב"א ואין כונת התוס' להק' דלאחר שנתן לו מ"א יתן לו ג"כ מ"ע דבכה"ג ה"נ י"ל דכיון שכבר נודע ומבורר מקודם ה"נ דלא יתנו

עוד כתבו התוס' א"נ הי"ל לר"י ק"ק זוז לפיכך לא לקח מ"ע וכו' וכונתם פשוטה דאפ' מקודם שנתן לו מ"א כבר הי"ל ק"ק זוז ויש לדקדק דמנ"ל הא דהא שפיר איכא למי' דע"כ לא אמרי' דמי שיש לו ק"ק זוז ה"ז לא יטול אינו אלא דוקא לגבי שאר עניים דכיון שיש לו ק"ק זוז ה"ז לא יטול אבל לגבי ת"ח כגון ר"י שהיה גדול בתורה אה"ן דיכולים ליתן לו אע"פ שיש לו ק"ק זוז יכולים ליתן עוד וכה"ג כ' הר"ב במקובצת כתובות על דף ן' גבי ההיא דאמרי' דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש דלא אמרי' הכי אלא לעניים אבל לת"ת יכול לבזבז אפי' כל נכסיו וכמו שעשה רע"ק לר"ט ע"ש א"כ ה"נ אע"פ שאמרו מי שיש לו ק"ק זוז לא יטול ה"ד בשאר עניים אבל לת"ח שרי איברא דבירו' פ"ח דפאה גרסי' חד תלמיד דבית ר' הי"ל ק"ק זוז חסר דינר והוה ר' יליף זכי עמיה חדא לתלת שני מעש' מסכנין עבדי' בי' תלמידוי עינא בישא ומלון לי' אתא בעי מרבי עמי' א"ל ר' אית ליה שיעו' וכו' ע"ש הרי מבואר דאפי' לת"ח העוסק בתורה אם יש לו ק"ק זוז אינו רשאי ליקח צדקה ולפ"ז ההיא דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש דכ' הרב דלא אמרי' הכי אלא לעניים צ"ל דהתם בנותן עצמו דרשאי לבזבז לת"ת יותר מחומש אבל למקבלי צדקה אפי' ת"ח כל שיש לו ק"ק זוז אינו רשאי לקבל עוד

סימן י"א

יש לחקור בהא דאמרי' בפ' נערה דף ן' ע"א באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אם הוא דוק' לעניים אבל ללומדי תורה יכול לבזבז אפי' יותר מחומש הנה הר"ב בש"מ שם בפ' נערה עמ"ש המבזבז לעניים כ' וז"ל דאמרו במ"ר פ' בהר ר"ט יהיב לרע"ק שית מאה קנטרין דכסף וכו' עד א"ל אית ב"נ דיהיב מגן אפוכי דידה אן הוא א"ל גבי דוד מלך יש' דכתי' פזר נתן לאביונים וה"פ אית ב"נ דיהיב מגן פי' שאין לו ונותן כל אשר לו דהא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ומשני ליה מדכתי' פזר וגו' פי' אע"ג דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש מ"מ אם עבר ופזר צדקתו עומדת לעד ע"ש וצ"ע דנהי אם עבר ופזר צדקתו עומדת לעד מ"מ דוק' אם בזבז איהו גופי' אבל אחריני ודאי אין להם רשות לעשות כן וא"כ ק' על רע"ק איך בזבז לכולהו נכסי דר"ט ולזה י"ל דרע"ק לא היה יודע דממון זה שמסר לו ר"ט הוא כל נכסיו והיה סבור דכל זה הלואי שיגיע לחומש ממונו דר"ט ולכך עמד ובזבזם אך עדיין ק' דבכמה דוכתי מוכח דר"ט עשיר גדול היה וכבר עמד ה' פתח עינים בפ"ק דב"ב עש"ב ובר מן דין מצד הענין עצמו דוחק הוא שימסור ר"ט כל ממונו בב"א ע"כ נד כמ"ש עוד הר"ב שם וז"ל ויש לנו לחלק דלא אמרי' הכי אלא לת"ת כמו שעשה רע"ק אבל לחלק לעניים לא ע"ש ולכאור' יש להביא ראיה לזה מההיא דכלבא שבוע דמייתי בפ' אע"פ דס"ג ע"א דיהיב לי' לרע"ק פלגי' דממונא אלמ' כל שהוא לת"ת יכול לבזבז יותר מחומש אמנם נר' דלא מכרע' דכלבא שבוע שאני דעשיר גדול היה ונשאר לו הון עתק דמידי הוא טעמ' דארז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש הוא כדי שלא יצטרך לבריות וכגון זה לית' להך חששא וכעין זה כ' ברכ"י חי"ד סי' רמ"ט אות ב' עלה ההיא דמונבז המלך ע"ש. ועי"ל דכלבא שבוע שאני דנתן מעותיו לחתנו רע"ק וא"כ הו"ל כמו שנתן נדוניא לבתו דמעיקר' אדרה הנאה ולא יהיב לה מידי בנדונית' והשת' יהיב לה להתרכס ברצי כסף ועוד כתב הרב וז"ל וזהו מ"ש רש"י הכא לעניים ע"ש ויש להביא סמוכות לזה ממאי דאיתא בגמ' בפ' נערה מעשה בא' וכו' שבקש לבזבז יותר מחומש וכו' ולא הניחו חברו ומנו רע"ק ע"ש והשת' ק' דלמה לא הניחו רע"ק שהרי רע"ק גופי' בההיא עובד' דר"ט דבזבז עמד ובזבז כל נכסיו. ואולם לפי האמור ניח' דהתם שאני דהוי לת"ת אמנם כבר כתבנו לעיל דרע"ק לא היה יודע דמה שמסר בידו ר"ט הוו כולהו נכסי' דר"ט וסבור היה דהוו חומש

עוד יש לחקור בההיא דאמרי' בפ' מציאת האשה דס"ז ע"ב כי קא נייחא נפשי' דמר עוקבא בזבזי' לפלגא דממוני' וקאמר התם בגמ' ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לית לן אם הכונה היא דיכול לבזבז לכולהו נכסים או דוקא לפלגי' דממוני' כההיא דמר עוקבא הנה מפשט' דסוגייא דקאמר אבל לאחר מיתה לית לן בה משמע דבשעת מיתה יוכל לבזבז כל מה שירצה וההיא דמר עוקבא לא מכרע' די"ל דמעש' שהיה כך היה דלא בזבז אלא לפלגי' דממוני' והכי דייק לישני דגמ' דאמ' וה"מ מחיים. אבל לאח"מ לית לן בה ולא אמ' אבל לאח"מ עד פלגא וכ"כ מרן הב"י בי"ד סי' רמ"ט וז"ל ודע דבפ' מציאת האשה אמרי' המבזבז אל יבזבז יותר מחומש והיינו מחיים אבל בשעת מית' יכול לבזבז כל מה שירצה כדעבד מר עוקבא בשעת מיתתו דבזבזי' לפלגי' דממוני' ע"כ וכתבו מור"ם בהג"ה ע"ש הרי מבואר שהבין כמו שכתבנו אך ראינו להרא"ש בפ' נערה שכ' וז"ל וה"מ מחיים וכו' אבל לאח"מ יכול לבזבז יותר מחומש ע"ש ומשמע דוקא יותר מחומש אבל לא לכולי' ממוני' משום דגמרי' מההיא דמר עוקבא דבזבז לפלגי' ממוני' אבל ק' על הרא"ש דאמאי לא ביאר דעד פלגא יכול לבזבז והרי"ף כ' וז"ל אבל לאחר מית' לית לן בה כמעשה דמר עוקבא ע"ש ור"ל כמעשה דמר עוקבא דבזבזי' לפלגא דממוני' וכ"כ מהר"י טאיטצאק בס' שארי' יהודה הביאו הכנה"ג בהגב"י אות א' ע"ש והטור השמיט דין זה דלאחר מית' ונמשך אחר הרמב"ם ועמ"ש מרן הכ"מ ועיין לה' ברכ"י סי' רמ"ט אות ט"ו והנה הרב ברכ"י שם כ' בשם ס' יוחסין דמר עוקבא בזבז שליש נכסיו וה' סדר הדורות דקל"ח הגיה צ"ל פלגא ע"ש ונעלם מעיניהם שכ"ה גי' רב אחאי גאון בשאלתות בפ' תרומה סס"י ס"ב ובפ' כי תשא סס"י ס"ד שכ' וז"ל ת"ש המבזבז וכו' וה"מ מחיים אבל לאחר מיתה עד תולת' וכן הלכת' עכ"ל ע"ש וכבר הושג מה' תו"ר על השאלתות שם ועיין בשאלת שלום ע"ש ונר' דטעם גי' זו ע"פ מ"ש התוס' במציעא דע"א ע"א גבי ההיא דקאמ' התם הקורא לחברו רשע יורד עמו עד לחייו בשם גאון דרשאי לשרוף שליש תבואתו ע"ש וכ' ה' בית יהודה אשכנזי בחי' לשם דוק' שליש תבואתו לפי שחיי בניו ואשתו תלויים בו כל א' שליש ע"ש וה"נ ה"ט דעד תולת' משום דחיי אשתו ובניו תלויים בו ודוקא חלקו יכול לבזבז אבל לא חלק אשתו ובניו

עוד כ' ברכ"י ע"ד מרן הב"י ומור"ם שכתבו דלאחר מיתה יכול לבזבז כל מה שירצה נראה דלאו דוקא כל מה שירצה אלא כלפי שאמרו דאל יבזבז יותר מחומש כתבו דבשעת מית' אדם שליט לעשות כל