שו"ת די השב לה

אלו שאלו האומ' נכסי' אלו אפי' מוכרן ונותנן לאחר אסורי' לו ואלו האומ' בחייו ובמותו ונתנן ומכרן לאחר מותר ע"ש הרי בהדיא שכ' דמותר ליהנות מהן אח"כ

גם מדברי התוס' בפי"ן דקל"ג ע"ב גבי עובד' דאדם א' שלא היו בניו נוהגי' כשורה ועמד וכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל מה עשה יב"ע מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש בא עליו שמאי וכו' וכתבו התוס' נר' לרשב"א דההוא גברא דכ' נכסיו ליונתן בן עוזיאל הדיר נכסיו מבניו בחייו ובמותו והיה סבור שמאי שנתן ליב"ע ע"מ שיתן לבניו והיה סבור שהחיי' הכל וע"כ בא עליו וכו' ויש לדקדק בדבריהם כיון שכתבו דהיה סבור שנתן ליב"ע ע"מ שיתן לבניו א"כ למה הוצרכו לומר שהיה סבור שהחזי' הכל ומאי נ"מ אם החזי' הכל או מקצה דאפי' המקצת אסור כיון שהתנה כן והוי כמתנת ב"ח וכו' ונר' דכונתם דמדסבר שמאי שהחזי' הכל מזה נולד לו לשמאי שנתן ליב"ע ע"מ שיתן לבניו דאל"כ לא היה מחזיר הכל לבניו אבל אם היה סבור שלא נתן לבניו אלא מקצת לא היה בא עליו דפשיט' דמתנה גמורה יהיב לי' ומדנפשיה הוא דיהיב לבניו שליש אבל הרמ"ה בסי' קכ"ב כ' וז"ל דשמאי סבר דחיישי' דלמ' כי אקנינהו אבוהון ליב"ע אדעת' דיהיב מנייהו לבניו הוא דאקני לי' וכבר הדירן אביה' מנכסיו דומיא דמעשה דב"ח וכו' ויב"ע כיון דאקני ליה קנין גמור דהא יכול לזבוני ולאקדושי וכו' ממילא שמעת דכי אקני ליה אבוהון קנין גמור הוא דאקני ליה ומאי דהדר להו לבני' מדנפשיה הוא דהדר ליה ולא מתסר בהנאה עלוייהו את"ד ויש לדקדק בדבריו כמו שיראה המעיין הרי מבואר מדברי כל אלו הראשוני' דאפי' בכה"ג שהדיר בניו בחייו ובמותו מותר ליהנות מהן אחר שבאו ליד אחר וכן מתבאר מהירוש' ספ"ה דנדרים שהביאו התוס' שם דקאמר יב"ע הדירו אביו מנכסיו ועמד וכתבן לשמאי מה עשה שמאי מכר מקצתן וכו' ונתן לו את השאר וע"כ דהדירו בחייו ובמותו קאמ' דאל"כ שלא הדירו אלא בחייו א"כ מה"ת שיבא ויערער על המתנה כיון דלא הדירו אלא בחייו ושמאי דנתן לאחר מותו הוה

והנה ראינו לה' קה"ע שם שהק' ע"ד התוס' הללו וז"ל וצ"ע למ"ל שהדירו במותו האי אפי' אם הדירו בחייו אסו' בהם כל ימי חייו כדתנן בב"ק בפ' הגוזל וצ"ע עכ"ל וק"ט דאם הדירו בחייו מותרי' לאחר מותו אבל אם הדירו בחייו ובמותו אסו' בהם אפילו לאחר מותו כדאיתא התם במתני' בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו ושפיר כתבו התוס' דהדירו בחייו ובמותו ונר' דכונתו להק' למה הוצרכו התוס' לומ' דמיירי שהדירו ג"כ לאחר מותו ויב"ע ג"כ נתן לאחר מיתה ולמה לא נעמידנה דהכל היה מחיים ויב"ע ג"כ דנתן לבניו בחיי אביה' ג"כ מיירי וכההיא עובדא דב"ח וכיון שהדירו מחיים אסורי' הבנים כל חיי אביהם ומ"מ נראה דל"ק דסתם דכתב כל נכסיו לאחר מיתה הוא וכן פי' רשב"ם שם דמיירי לאחר מיתה ע"ש

אך אכתי יש לדקדק בדברי הרמב"ם במ"ש אסר עליו הנאתו ופ' בין בחייו בין במותו אם מת לא יירשנו שזה כמי שא"ל נכסי' אלו אסו' עליך ע"ש ובכה"ג שאמר נכסי' אלו אסו' עליך אסו' ליהנות מהם אפילו לאחר שבאו ליד אחר שמזה נר' כדעת הרדב"ז וכ"כ מו"ה בס' עה"ש י"ד ס"ס רכ"ג ע"ש וצ"ל דלאו דוק' ולדוגמ' נקטה דמ"מ אסו' הוא ליהנות מהם לעולם אם לא שבאו ליד אחר

ודע שכתב עוד הרשב"א שם וז"ל ודכות' באומ' כל נכסי עליך ואף לכשיצאו מרשותו לרשו' ראו' שאם יצאו מרשות ראו' ונתן או ימכור ראו' לשמ' מותר ע"כ והנה באומ' נכסי עליך קי"ל דאם מת יירשנו כמ"ש הרמב"ם שם האומר לבנו הרי את אסו' בהנייתי וכו' אם מת יירשנו שזה כאומ' נכסי עליך אסו' ע"ש והרשב"א הוסיף לומר שאם אמר אף לכשיצאו מרשותו לרשות ראובן אינם אסו' אלא דוקא כל זמן שלא יצאו אלא מרשות המדיר לרשו' ראו' אמנם כשיצאו לרשות דאו' הותרו אבל באו' נכסים אלו אסו' עליך לכשיצאו מרשותו לרשות ראובן נראה ודאי אסור אף לכשיצאו מרשות ראובן שהרי כיון דאמר נכסים אלו אסורי' עליך כבר נאסרו עליך לעולם ותו לא מצי להפקיע האיסור אמנ' אם היה תכ"ד אמרי' חזרה הוי ולא נאסר' עליו לעולם דבנדרי' קי"ל דתכ"ד כד"ד כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' נדרים דין ג' וז"ל וכן הנודר וחזר בו תכ"ד וכו' ה"ז מותר ע"ש

סימן י'

נסתפק ה' מנחת בהן אשכנזי בחי' לקידושי' דכ"ז בראו' שצוה לתת לפ' עני במתנת ש"מ ק"ק דינרי' וקודם שנתנו לו צוה שמעון במתנת ש"מ לתת לעני זה עצמו ק"ק דינרים אם יתנו לו של ראובן אח"כ לא יתנו לו של שמ' דשוב אינו עני כי לא ציוה שמ' אלא להיות עני או נימ' דיתנו לו שניה' בב"א ויכול לקבלן ופשיט לה מדברי התוס' שם בקידושי' שהק' דר"ג נתן מעשר א' לר"י והא קנסינהו עזרא ותי' דלא קניס לעניים וא"ת ולמה לא נתן לו מעשר עני וכו' ומאי קושי' דלמא לאחר שנתן לו מ"א לא היה עני אלא צ"ל דקושייתם אמאי לא נתן לו שניה' כא' ומוכח דמותר ליתן ב' צדקות כא' ואפי' אלף זוז עכת"ד ואע"ג דמשנה שלימה היא בסוף פאה דקתני דאפי' אלף זוז נותני' לו בב"א י"ל דה"ד היכא דנדרו ונתנו לו שניהם בב"א אמנם הכא שכבר נודע דר"ג זיכה לר"י מ"א א"כ מאי מקשי' התו' דלמה לו נתן מעשר עני דלמ' דלאחר שכבר נודע שזיכה לו מ"א א"כ לא היה עני ומש"ה לא זיכה לו נמי מעשר עני אלא ודאי מוכח מדבריהם דאפי' בכה"ג שכבר זיכה לו מע"א מ"מ כל זמן שלא הגיעו לידו יכול ליתן לו ג"כ מעשר עני ויתנן לו ר"ג אח"כ בב"א וא"כ תפשוט מינה ספק זה דאע"פ דכבר נודע מאותן הצוואות ודברי ש"מ ככו"מ דמו מ"מ יכולים ליתנו ב' צדקות כה"ג בב"א

וראינו לה' פת"ע בסוף פאה שכ' ע"ד הרב הללו וז"ל ויש להבין מאי מספקא לי' אם יתנו ב' צדקות בב"א הרי משנתנו היא דת' אפילו אלף זוז נותני' ומוכח דהס' הוא דלמ' כאן שכבר נודע מהצוואו' ששתיהם הי"ל אפש' דלא מקרי בב"א דמקודם נודע וא"כ יש לדחות הראיה דמייתי מהתו' דלא היה מבורר דר"ג יתן לו אבל בנ"ד שכבר נודע ודברי ש"מ ככו"מ דמו דלמ' כה"ג לא יתנו ע"ש ולא ידענא מאי קאמ' דאע"ג דלא היה מבורר דר"ג יתן לו מע' עני מ"מ מוכח שפיר מדברי התו' דכיון דכבר היה מבורר ונודע שנתן לו מ"א א"כ מאי מק' התו' למה לא נתן לו מ"מ דלמ' דה"ט הוא משום דכבר היה נודע שנתן לו מע' א' א"כ לא הוי עני מיהו אעיקרא יש לדחות דאין הוכח' מדברי התוס' אלו כלל די"ל דקושי' התוס' היא דמיעקר' הו"ל לר"ג ליתן