שו"ת די השב כה

דמייתי מהר"י הלוי מההיא דמקיפי' בבני מעים ורי"א מקיפים בריאה דאלמא דריאה לאו בכלל בני מעי' ויותר יש לתמוה על הרא"ש בפ' א"ט סי' ל"א בההיא סוגיא גופה דמקיפי' בבני מעים וכו' וז"ל כתב בה"ע דה"ה בלב וקרקבן דאינהו בני מעים איקרו כדאמ' לקמן גבי נחמרו בני מעיה וכו' ור"י פי' לקמן דנהי דבלשון משנה וברייתא הוי בכלל בני מעים בלשון האמוראים לא הוי בכלל בני מעים כדאמרי' לקמן גבי נפולה וכו' וכ"ן גבי דרוס' וכו' ע"ש והוא מדברין התוס' שם דנ"ד ע"א ע"ש ואמאי לא הכריח כן מסוגיא דשמעתי' דקאי בה מדאמרי' מקיפי' בבני מעים ורי"א מקיפין בריאה וכן הק' הרשב"א שם דף נ' והר"ן ע"ש וצ"ע

ומה שהביא ראיה מהר"י הלוי מההיא דאמרי' לקמן אין מחזיקי' דם בבני מעים ואין ריאה בכל אינו מובן דבלא"ה התם בני מעים דנקט לאו אכל בני מעים דאמרי' תרגמא אכרכשא ומעייא והדרא דכנתא הרי דכנתא גופה אפקה מכלל בני מעים ואע"ג דהיא מבני מעים וה"ט משום דכנתא יש בה דם וכ"ש ריאה ולב וכבד דיש בהם דם וא"כ מאי ראיה מייתי מהתם. ומה שדחה הרשב"א לזה דאדרבה משם ראיה לזה מדאמרי' עלה תרגמא אכרכשתא והדרא דכנתא יש לתמוה דלעולם איכא למי' דאין ריאה בכלל ומה שהוצרך לפ' התם הוא לומר דאפי' בבני מעים גופייהו אין הכנתא בכלל אע"ג דהיא בכלל בני מעים ושו"ר בס' הארוך מש"ך שעמד בזה ויש לתמוה עליו שלא עמד בראיית מהר"י הלוי

וראינו לה' תורת חיים בחולין דנ"ד שכתב על דברי התוס' שכתבו דבלשון אמוראים ריאה לב וכבד וקרקבן לאו בכלל בני מעים נינהו ולפמ"ש הטור י"ד סי' ק"י הר"ר יאודה הורה על קרקבן טריפה שנתערב באחרים שהוא בטל דלא הוה ראויה להתכבד כדאמרי' דבני מעים דאוכליהון לאו בר איניש לאו ראיה היא דהא דאמרי' דבני מעים אוכליהון לאו בר איניש לאו משנה וברייתא היא דלא הוי קורקבן בכלל את"ד ולדבריו דברי הטור קשיין אהדדי דבסי' ק"י סתם כדברי הר"ר יאודה דקרקבן הוי בכלל בני מעים ואלו בסי' נ' פסק כדעת הרא"ש דבני מעים לא הוי אלא כרס ודקין אבל לא כבד לב וטחול וקרקבן ע"ש. ובר מן דין אעיקרא לא ראה סוגיא בדוכתה בנדרים דנ"ד דקאמר וכן היה רשב"ג אומר קרבים לאו בשר ואוכליהם לאו בר איניש ע"ש והשתא את"ל דקרביים היינו נמי כאלו אמר בני מעים מ"מ לשון ברייתא היא וא"כ כל מה שיש במעי בהמה הוי בכלל. ומ"ש עוד ה' הנז' מיהו קשה לפי' דבפ' כל הבשר איתא א"ר משרשיא אין מחזיקי' דם בבני מעים וכו' כבר כתבנו כן בשם הרשב"א ומה שיש לעמוד עליו

סימן ג'

כתב הרשב"א בתשו' ח"א סי' רנ"ח הביאה מרן סי' ט"ל על טבח השוחט בהמות של קצב גוי ומניח הבהמות ביד הגוי בין שחיטה לבדיקה והגוי יכול להכניס ידו דרך בית השחיט' ולמשמ' בכל חלקי הריאה אם מותרת אם לאו והשיב במקום שראינו הטבחים מורגלים בכך ובקיאים בכך מסתברא שאסור ומעשה היה במקומנו אפי' בטבחי' ישראלים והעברנום אבל מן הסתם הסתם יראה שמותר בדיעבד משום דבדיקת ריאה מדרבנן דחזקת בני מעים כשר ובדיעבד מן הספק אין: . שרי' אותה ולא גרע מזאב שנטל בני מעים והחזירן כשהם נקובים דכשרה וכ"ש הכא דאיכא ב' ספיקי ספק הכניס ידו ס' לא הכניס ואת"ל הכניס ידו שמא לא מצא סירכא ולא שבר עכ"ל ויש לדקדק במ"ש אבל מן הסתם יראה שמותר בדיעבד וכו' דנראה דס"ל דמותר ולא בעי נפיחה ואמאי לא הצריכה נפיחה כמ"ש הרמב"ם בפי"א מה' שחיטה הביאו מרן שם וז"ל בא גוי וישראל והוציא הריאה קודם שתבדק והרי היא קיימת נופחי' אותה ואע"פ שאין אנו יודעים אם היו בה צמחי' או לא מפני פישוט המנהג ע"כ וה"נ אמאי לא הצריכה נפיח' וי"ל דהתם לא הצריך הרמב"ם נפיחה אלא משום שכבר הוציא הריאה לגמרי משו"ה כדי שלא יהיה בלא בדיקה לגמרי הצריכה נפיחה דהוי כעין בדיקה מיהת והיינו דכתב הרמב"ם מפני פישוט המנהג כמו שפי' הה"מ שם ע"ש אבל הכא דהריאה היא עדיין במקומה ובודקה כשאר בהמות אלא שאנו חוששי' לשמא הכניס ידו אין להחמיר מספק. תו איכא למידק דנראה מדברי הרשב"א דאפי' בטבח גוי שאינו רגיל בכך לא מכשרי' אלא בסתמא אבל אם נתברר שהכניס ידו אוסרי' ואמאי לא מכשרי לה בנפיחה דהרי אפי' בהוציא הריאה לגמרי מכשיר הרמב"ם בנפיח' וי"ל דשאני התם דמיירי בגוי דעלמא בלא מתכוין אבל הכא דהוי טבח והכניס ידו יש לחלות דמתכוין הוא להסיר הסירכות ועיין בס' משפטים ישרים בתשו' מהר"ש גאון סי' ה' דנראה מהצעת לשון השאלה שהמעשה הוא שהקצב גוי הוציא הריאה ועוד נראה קצת שהכבש הוא של הגוי ולפ"ז הי"ל למפשטה מתשו' הרשב"א שכתבנו לחומרא וה' ז"ל פשיט לה לקולא מדברי הרמב"ם ודו"ק

סימן ד'

שאלה על דבר פת הבאה בכסנין שעשוי מבלילה רכה בריבוי בצים עם חלב חטה וסוכר הנק' פשטרי"ל אם מותר ליקח אותו מן הגוים

תשובה נראה פשוט דהוי כפת של פלטר ושריא וכן העלה הפר"ח בי"ד סי' קי"ב סקי"א ע"ש איברא דהריב"ש בתשו' סי' כ"ח כ' דלכ"ע כל שבלילתו רכה ונאפה ע"י משקין כגון סופגני' דידן לאו נהמא הם ואסו' משום בשולי גוים ואפי' מן הנחתום עש"ב ולכאור' יש לתמוה על הפר"ח דהוא עצמו הביא דברי הריב"ש אלו שם באותו סי' סקי"ז והם דברים הפכיים וכן תמה עליו ה' קול אליהו ח"ב בי"ד סי' ב' וזו הלכה העלה דאסורים ע"ש ולא דק דהריב"ש מיירי בנאפה ע"י משקין במחבת אבל בנאפה בתנור דרך אפיה מודה הריב"ש דהוי כפת ושרי בנחתום וכן מתבאר בהדיא מדברי הריב"ש שם ע"ש. גם מ"ש עוד ה' קול אליהו שם דלפי דברי הריב"ש מה שעושים קצת בעלי בתים להוליך לתנור של גוי פאשטי"ליש ובוריקא"ש ונותן אותם הגוי לתנו' בסומכי נפשם שמטגנין הבשר שבתוכם בבית קודם עשיית' דלאו שפיר עבדי דאע"ג דאותו התנור מכשירי' אותו ע"י קיסם שמשליך ישראל בתוכו בגלל הלחם שאופים בו ישראל מ"מ כיון דהעיס' עיקר ולא חשיב לחם וכו' ע"ש ולפי מה שכתבנו הא נמי ליתא כיון דאפי' בתנור והבשר שבתוכם כבר מטוגן בבית אין כאן שום חשש ואריך למעבד הכי אפי' לכתחי' ע"י הטלת קיסם כמו פת וכן פסק מרן בסי' קי"ג דין ג' וז"ל פאנאד"ה שאפאה עכו"ם אסורה אפי' למי שנוהג