שו"ת די השב כג

שו"ת יורה דעה סימן א'

סימן א' במאי דקי"ל בהמה שנשחטה בחזק' היתר עומדת צריכין אנו לברר אי אמרי' הכי אפי' אם אירע ספק טרפות או דלמ' ה"ד מסתמ' כגון שאבדה הריאה ויתבארו עוד איזה פרטים בזה בס"ד

בריש כל מראין ראה ראינו לעמוד עמ"ש מהר"ם מלובלין בתשו' סי' ס"ו בעכו"ם שהיה מתעסק בהוצאת הפרש במקולין של ישראל ואמ' שמצא משמר תחוב בכרס והראה מקומו בענין שלא היתה הבהמה נטרפת אם היה כך והשיב דאין לסמוך על דברי העכו"ם אלא לאסור דכיון דאם היה בא ישראל קודם שהוציא העכו"ם המחט לא היינו מתירי' אותן כי אם לאחר הבדיקה אם ניקבה המחט לחוץ או לא וכיון דעתה א"א לבדוק אין אנו יכולים להתירה והביא מתשו' הרשב"א סי' כ"ג על מחט שנמצאת תחובה בכרס וקודם שנבדקה אם נקובה מב' צדדים אם לא ניטלה ממנה והשיב דודאי צריכה בדיקה וכו' עש"ב ואח"ה לא דמיא דש"ה דנמצא המחט תחוב והרי ריעותא לפנינו מש"ה כיון שא"א לבדוק טריפה משא"כ הכא דלא הוחזקה ריעותא לפנינו ומ"ש שם בסוף התשו' וכ"ת א"כ אין אנו צריכים להאמין לעכו"ם שמצא המחט תחובה נה אינו דלא גרע מקטן שאמ' שמצא מחט ונטלו משם עד שלא הספיק לבדוק אם היה נקוב מב' צדדים דפ' הרשב"א שם סי' כ"ד לאסור ע"פ הקטן אם קטן בקי וחריף לידע דברים אלו וכו' עש"ב הא נמי לא מכרעא דש"ה דמ"מ הרי הקטן עצמו אמ' מתחלה שמצאו תחוב בכרס במקום שאם ניקבה עושה אותה טריפה וא"כ אם נאמין דברי הקטן נשאר לנו להסתפק אם ניקבה או לא אבל הכא מעיקרא לפי דברי העכו"ם המסמר מונח במקום שאין עושה אותה טריפה ואין מקום בזה להחמיר

והרב ט"ז בי"ד סי' מ"ח ס"ק י"ט הק' למה שהעלה מהר"ם להחמיר בעכו"ם בס' כל שלא נבדק וז"ל ולא אאמין שיצא פי' זה מפי הגאון דודאי אין כאן חשש טריפות דאם אין אתה מאמין לו במקום תחיבת המסמר לא תאמין במציאת המחט לגמרי דהפה שאסר הפה שהתיר וכו' ע"ש ונראה דלא סיימוה קמי' תשו' מהר"ם דהוכיח כן מתשו' הרשב"א בקטן שמצא מחט ונטלו משם עד שלא הספיק לבדוק דפ' להחמיר משום דכל שנמצא המחט רגלים יש לדבר וכעין גילוי מלתא בעלמא הוא דה"נ בנ"ד הואיל ובא ישראל בעוד שהעכו"ם עדיין מתעסק בהוצאת הפרש רגלים יש לדבר ודברי העכו"ם אינן אלא כגילוי מלתא בעלמא ע"ש הרי דמהר"ם עצמו הרגיש בזה ולא החמיר אלא מכח דהוי גילוי מלתא

והנה מור"ם בהגה סי' ל"א וסי' ן' כתב כ"מ שאין יכולין לתלות שנעשה לאחר שחיטה אע"פ שהוא טריפה שיש לו בדיקה אם לא בדקוהו או שאין יכולין לבדוק הרי הוא כס' טריפה ואוסרין אותה ולא אמרי' נשחט' הותרה אלא בדבר שנוכל לומר שנעשה הריעותא לאחר שחיטה דלא יצאה מחזקתה מחיים וכתב בספרו ד"מ וכן משמ' בתו' פ"ד אחין והק' מהר"ם שם דאדרבה התו' דחו חי' זה מההיא דפ"ד אחין דקאמר ואלו ס' קרוב לו ס' קרוב לה לא קתני ומסקנת התו' דאפי' היכא דנעשה ריעותא מחיים אפ"ה יש להעמיד בחזקת היתר וטעמא דס' דרוס' הוא משום דדרוס' שכיח' את"ד עש"ב וה' ש"ך שם בסי' ן' סק"ג כ' ליישב דעת הרב כ"כ לרבה דאמר אשה זו בחזקת היתר עומדת אבל אביי אקשי לרבה התם ומסקו אביי ורבא דלא מוקמי' אשה זו בחזקתה את"ד ע"ש אבל בפיסקי תו' שם מוכח דהתו' למסקנא דמלתא שכ' וז"ל אחי יבם זרק ס' גירושין ומת צרתה מותרת לשוק נולד בדבר ס' איסור הותר אח"כ כשהיה בחזקת היתר ס' דרוסה חיישי' ע"כ הרי דס"ל למסקנא דהלכה כרבה איברא דפיסקי התו' הללו הפך כל הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור דכולהו פסקו כאביי ורבא בזרק ס' גירושין דחולצת עיין שם

והרב בית יעקב בתשו' סי' פ"ד כ' לתרץ דברי רמ"א דדוקא היכא דחזי' ריעותא לפנינו וצריך בדיקה הוא דלא אמרי' נשחט' הותרה אא"כ נעשה אחר שחיטה אבל בשלא ראינו ריעותא לפנינו לאחר שחיטה אם נמצא אח"כ טריפו' מס' אמרי' נשחט' הותר' אפי' כשנעשה מחיים כיון שלא ראינו ריעותא לפנינו את"ד ע"ש מבוא' מדבריו דלא כ"כ רמ"א שלא היכא דנודע הריעותא מחיים לפנינו אבל היכא דלא נודעה הריעותא אלא לאחר שחיטה אע"ג דעיקר הריעותא נעשית מחיים כיון דלא נודע אלא לאחר שחיט' אמרי' נשחט' הותרה ק' דהרי כ' רמ"א עצמו בד"מ סס"י ל"א והביאו הש"ך ריש סי' ן' וה' הנז' עצמו שם סמוך ונר' וז"ל מעשה בא לידינו בראש בהמה שהיה בו מים וקודם שידעו הדבר חתכו הגלגלת לשנים ולא היה נודע אם המוח הקיפן או לא ואסרנוהו ויש שהיו רוצים להכשיר מהא דתניא נשחט' הותרה וכו' ולא דמי דהואיל והיה כאן ריעותא ברורה מחיים אין להכשיר משום זה וכ"מ מתו' בפ"ד אחין א"ד ע"ש הרי דאע"ג דלא אתידע הריעותא אלא לאחר שחיטה כיון דברור הוא דהוי מחיים אסרה רמ"א מדברי התוס' דפד"א והדרא לה קושית מהר"ם מלובלין לדוכתה ועוד ק' לדבריו מהא דגרסי' התם בחולין דמ"ג ע"ב אמר עולא ישב לה קוץ בהושט אין חוששין שמה הבריא ולעולא מ"ש מס' דרוסה קסבר עולא אין חוששין לס' דרוסה והשתא לפי דברי ה' בית יעקב מאי ק' דאימא דעולא מיירי שלא נודע האי ריעותא אלא אחר שחיט' מש"ה אין חוששין וכ"נ מדברי רש"י שכ' ישב לה קוץ כגון שאכל קוץ ונתחב לתוך הוושט ואינו נראה נקובתו מבחוץ וקורט דם אין בו בפנים ע"כ הרי דלאחר שחיטה מיירי עולא אבל בס' דרוסה דחיישי' איירי שנודע מחיים ואיכא ריעותא מש"ה חיישי' בדשמואל כדמוכח' סוגייא דהתם דנ"ג דמיירי דידעינן מחיים ומיהו לזה י"ל דסתמות דברי עולא דאמ' ישב לה קוץ בוושט משמ' דאפי' מחיים ומ"ש רש"י וקורט דם אין בו בפנים ר"ל אחר שנשחט ונבדק מש"ה פריך לעולא מס' דרוסה

אך ק"ט דמאי ק"ל להתו' שם ד"ה קסבר וכו' וא"ת אמאי נימא נשחטה הותרה וכו' וכ"ת שאני הכא שנולדה ספק' מחיים האמרי' פד"א ואלו גבי גירושין ס'