שו"ת די השב כ

ולא ישאר בעובי אלו הרקיקים כלל וגדולה מזו התיר הרדב"ז ח"ב סי' תצ"ד מצה כפולה משום דבתנורי' שלנו שהאש חזק מיד נאפה הבצק ואפי' מה שבין הכפלות ע"ש וכיוצא בזה כתב ה' בית יאודה ז"ל במנהגי' בדיני חמץ סי' י"א על מעשה שאירע שלשו המצות במי פירות וכששלחו להוליכם לתנור עשו מעט סולת מפוזר על כל א' וא' כדי שלא ידבקו זה בזה והורה רבו דכיון דנאפה בתוך התנור פשיטא דאין לחוש ועדיף מדין הפיוקא"ש שהתיר הפר"ח דחומו של תנור רב ביותר ונקלה הסולת יפה יפה ע"ש ומעתה בנ"ד שהסולת הוא על פני המצות איתנהו בתקנתא שיחזירם לתנור וממילא נקלה הסולת יפה יפה ע"י חום התנור ודמיא ממש לההיא דה' בית יאודה. אמנם לכאורה נראה דל"ד דשאני התם שהמצות עדיין הם עיסה וע"י שצריך לאפותה בתנור אגב שנאפו המצות אמרי' דגם הסולת נקלה יפה יפה באותה שהיה בתנור שיעור אפיית המצות אבל בנ"ד שהמצות הם כבר אפויות ואינו יכול להשהותן בתנור דחייס עלייהו דילמא נחרכין וכההיא דאמרי' בפסחים גבי כלי חרס דלא מהני כשיחזירם לתנור משום דחייס עלייהו דילמא פקעי ולא משהי להו כ"ש הכא דבשהייה פורתא בתוך התנור קרוב לודאי שנשרפים וחייס עלייהו ולא משהי להו וא"כ בשהייה מועטת אין הסולת נקלה יפה. ואפי' את"ל דבזמן מועט נקלה הסולת יפה ע"י רוב חום התנור מ"מ במצות שלנו שהם מנוקבים וגם יש בהם דקים איכא למיחש שנכנס הקמח בנקבי וסדקי המצה ואינו נקלה תכף בזמן מועט. ומ"מ נראה כיון דאין כאן ממשות בקמח אלא אבק בעלמא ודאי ע"י חום התנור נקלה יפה. ושו"ר בא"ח הלכות פסח אות שכתב בשם הרא"ה וז"ל מי שנפל קמח על פתו ראוי לו שלא לשרות אותו פת במשקה וכן אין ראוי שיבצע אותו בפיו שהרי המשקה שבפה טופח על הקמח שבפת והוא מחמיץ אבל מותר לאכול אותו פת פתיתין ובעל נפש יחזור ויאפה אותו עכ"ל הרי בהדיא שהתיר ע"י החזרת התנור. ולכאור' יש לדחות דמצות שלהם לא היו מנוקבי' ולא היו בהם סדקים והרי כל הקמח הוא מבחוץ ובקל חום התנור קולהו משא"כ במצות שלנו שהם מנוקבים וכמש"ל אמנם כבר כתב בא"ח שם בשם הרא"ה דרך הוא לנקוב בפת כדי שלא יתפח ע"ש ומעתה ע"כ לומ' דכיון שאינו אלא אבק בעלמא היא ודאי חום התנור קולהו וכמ"ש ועיין עוד לה' כסא אליהו בסי' תנ"ט שהורה כן בשם הרב אביו הלכה למעשה ע"ש

סימן י"ג על דבר הבהמות הבאות מחוץ לתחום ביו"ט אי שרי לשוחטם

כתב מרן בש"ע סי' תצ"ח ס"ג בהמות שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום הרו אלו מוכנות ולוקחים מהם ושוחטים אותם ביו"ט אבל הרועות והלנות חוץ לתחום אם באו ביו"ט אין שוחטים אותם ביו"ט מפני שהן מוקצה וכו' וה"מ בהמת ישראל אבל של עכו"ם לית בהו משום מוקצה וכו' אא"כ באו בשביל ישראל שאז אסור לפיכך עכו"ם שהביא בהמה וכו' אם ידוע שלנות חוץ לתחום אסורות ואם ספק מותרות אפי' באו לצורך ישראל שהמוקצה הולכי' בספיקו להקל וכו' ויש לדקדק דמשמ' דהיכא שבאות ולנות בתוך התחום אפי' היכא שבאו ביו"ט עצמו מחוץ לתחום מותרי' וכדמשמ' ממ"ש אח"כ אבל הרועות והלנות חוץ לתחום אם באו ביו"ט אין שוחטים אותם וכו' משמ' דהלנות בתוך התחו' אפי' באו ביו"ט הרי אלו מותרים והשתא ק' דלמה הם מותרים דליתסרו משום שבאו מחוץ לתחום וכדאסרי' בשל גוי אם באו בשביל ישראל דאע"ג דלית בהו איסור מוקצה שאין הכן בשל גוי אפ"ה אסור דאיסורייהו היינו משום שבאו מחוץ לתחו' כמ"ש הפר"ח ע"ש ואפשר לומ' דהכא מיירי שלא הביאן שום אדם מחוץ לתחום ולא שלחו להביא אותם אלא שבאו באקראי מחוץ לתחום ודוקא בגוי שהביא דורון הוא דגזרו שמא יאמר לו להביא בשבילו כמ"ש רש"י בפ"ג דביצה ריש דכ"ה ואף לטעם א' שכתב רש"י שם דגבי איסור תחומי' דרבנן לא אחמור כולי האי ודיין אם אסרוהו ע"ז ה"נ י"ל דבכה"ג שלא הביאם שום אדם דורון אלא שבאו באקראי ליכא למגזר בהו מידי ושריין. אך אכתי יש לדקדק במ"ש מרן בסוף דבריו שהמוקצה הולכין בספיקו להקל דהא לא קיימינן השתא באיסור מוקצה אלא באיסור תחומים וכבר עמד בזה הפר"ח ע"ש

סימן י"ד על מה שנוהגים לשחוט בהמות של קצב גוי ביו"ט כדי שיקנה ממנו ישראל אי אסור או לא

הנה הרב שב יעקב בתשו' חא"ח סי' כ"א קרא תגר ע"ז עש"ב והרשב"א בתשו' ח"א סי' תרפ"א מתבאר בהדיא מדבריו דמותר על מי ששחט ביו"ט א' אחר יציאת הקהל ממנחה על סמך שיתן כזית לאחד מהנערים והשיב לשחוט הבהמות אחר הסעודה אסור ולא התירו אלא במסוכנת וכ"ש בהמתן של גוים הקצבי' שמכונין מלאכתן להיות להם בשר שחוטה ליום אחר עש"ב דמתבאר מתשו' הרשב"א הלזו דמותר לשחוט לקצב גוי כדי שיקנה ממנו ישראל

ומה שהביא ראיה ה' שב יעקב מההיא דאמרינן בפ"ב דביצה בהמה חציה של גוי וחציה של ישראל מותר לשוחט' ביו"ט דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה משמ' דאי הוה כולו של גוי אף שרוצה לאכול ישראל ממנה מה שקוני' אח"כ ממנה בשר אסור ע"ש לא מכרעא דכי דייקי' הא של גוי אסור ה"ד היכא שרוצה לשחוט לצורך גוי ואי' ישראל לוקח ממנו כלום אמנם היכא שרוצה ישראל ליקח ממנו אפי' הבהמה כולה של גוי אה"נ דשרי דהו"ל כשוחט בהמת ישראל. גם הראיה שהביא מההיא דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט משום דכהנים משולחן גבוה קזכו והרי התם דודאי הכהנים אוכלי' חזה ושוק והבעלים שאר הבשר ואפ"ה אסור לשחוט וה"ה הכא כיון דבשעת שחיט' עדיין לא זכו אסו' לשחוט מטעם דלכם ולא לגוי עש"ב הא נמי לא מכרעא דשאני נו"נ דעיקר השחיט' אינה אלא לצורך גבוה וכהנים כי קזכו משולחן גבוה קזכו וזה שדקדק רש"י וכתב משולחן גבוה קזכו וכו' כעבד הנוטל פרס מבית רבו נמצאת כל השחיטה לצורך גבוה משא"כ הכא דעיקר השחיטה אינה אלא בשביל ישראל הקונים ואי משום דאיכא למיחש שמא הגוי יחזור בו ולא ימכור לישראל וכמ"ש ה' הנז' ע"ש הא ודאי חששות דחוקות הן ומלתא דלא שכיחא ליכא למיחש ולא מידי ושרי'

ויש לנו להביא ראיה לזה מדאמרי' בגמ' דביצ' שם בעו מני' מר"ה הני בני באגא דרמו עלייהו קמחא דבני חילא מהו לאפותה ביו"ט א"ל חזינא אי יהבי רפתא