שו"ת די השב יח

וז"ל ענין המתרגם ר"ל בבה"כ שהוא הפרסום הגדול הא כל א' בביתו אין לך דבר שאינו מתרגם ע"ש וא"כ פסוקי דברכת כהנים אע"ג דאינן מתרגמים בציבור היחיד חייב לתרגם

ודע דבתשו' הרשב"א ח"א סי' ר"ו הביאו מרן הב"י בסי' קמ"ו שנשאל מי שהשלים את הפ' שמו"ת אם מותר לספר בעוד שהס"ת פתוח או לא. תשו' כל שנפתח הס"ת אסור לספר אלא מי שתורתו אומנותו שמותר לספר בהלכותיו כדרי"ש וכו' וסתמא דמלתא איהו נמי משלים פרשיותיו ואפ"ה איהו דוקא שתורתו אומנותו ע"ש ויש לעמוד בדברי הרשב"א הללו דמאי ס"ד דהשואל להתיר לספר בעוד שהס"ת פתוח ומה ענין השלים הפ' שמו"ת לפוטרו משמיעת הס"ת. ונראה שדעת השואל היא כדעת ראב"ן שכתב הגמי"י בפי"ג מה' תפלה הביאו מרן הב"י סי' רכ"ה דהא דאמרינן לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור איירי ביחיד הדר בכפר שאין לו מנין לקרות בתורה דצריך לכוין השעה שהציבור קורין בבה"כ יקרא גם הוא ביחי' שמו"ת אבל אם הוא בעיר שיש בה מנין ושומע הפ' מהש"ץ שוב אין צריך להשלים וכו' ע"ש הרי דס"ל דכל עיקר השמו"ת שחיי' לקרות הוא כנגד מה שחיי' לשמוע קריא' התורה בציבור וא"כ כל שכבר קרא שמו"ת נפטר מקריאת אותה פרשה ואינו חיי' עוד לשומעה בציבור וזהו דעת השואל מה שנסתפק כיון דכבר השלים הפ' אינו חיי' עוד לשומעה בציבור א"כ יכול לספר

סימן יו"ד

מעשה שהיה בשבת פרה שקרא הש"ץ עד מים חיים אל כלי ובירך לאחריה וגלל הס"ת ואמר קדיש ועדיין כמה פסוקים שהיה צריך לקרות עד. תטמא עד הערב ונפשם לשאול הגיע כדת מה לעשות אם צריכים לחזור הקריאה וגם לענין הברכה לפניה ולאחריה

תשובה הנה מרן הב"י ז"ל בא"ח סי' קל"ז כתב בשם הכלבו מעשה שחזן א' שקרא בפ' פרה ופסק בהגר הגר בתוכם וגלל הס"ת והקפיד הרב על הדבר ואמ' לא קריתם הפרשה שלא אמרנו אלא רמז בעלמא וחזרו ופתחו הס"ת והתחילו מראש הפרשה והקורא בירך לפניה ולאחריה מטעם ר' וגמרו כל הפרשה עד תטמא עד הערב עכ"ל ופסקו מרן בש"ע ס"ה. והנה יש לדקדק דלמה יחזור ויקרא מתחי' הפ' ולמה לא יקרא ממקום שפסק וכבר הק' כן בשכנה"ג וכתב דטעמו של דבר כיון דחובת היום לקרות כל הסדר הזה כל שלא תהא כסדר שתיקנו חכמים אין כאן קריאה וחוזר לראש ע"ש ומלבד מה שהק' עליו שקשה עליו דהא מה שקראו כבר קראו על הסדר וכמו שהק' עליו הפר"ח ע"ש עוד קשה שהרי ספר ב' ג"כ אם קראו בו שנים אין בכך כלום וכמו שדקדק מרן ז"ל בכ"מ בפי"ג מה' תפלה והביאו הפר"ח שם אע"ג שלא היה כסדר שתיקנו חכמים והתימא על הפר"ח שלא הק' על הכנה"ג מדברי מרן הכ"מ שהביא הוא עצמו שם ע"ש. מיהו לעיקר הקושיא י"ל דשאני הכא כיון דגללו הס"ת והסיחו דעתם מלקרות עוד והקריאה שקראו בתחי' לא חשיב' קריאה דאינו אלא רמז בעלמא משו"ה צריך לחזור ולקרות מראש הפרשה משא"כ בההיא דמרן כיון דמתחי' היה דעתם לקרות בו שנים שפיר דמי. ועיין בס' משחא דרבותא ז"ל בנימוקי מהרש"א שכתב וזל ומ"ש אם קרא וכו' מתחיל מראש הפרש' נ"ל דלאו דוקא דהא אמרינן דאם דילגו פסוק א' דחוזר וקורא הוא וב' עמו ובנדון זה נמי אין צריך לחזור לראש אלא משלים מה שלא קרא ע"כ והן דברי תימא שהרי מעשה שהיה כך היה וחזרו לקרות מראש הפ' וכן מתבאר מדברי כל האחרונים והראיה שהביא מדאמרי' דאם דילגו פסוק א' דחוזר וקורא הוא וב' עמו אינה ראיה דשאני התם דכבר קראו כל הפרש' אלא שדילג פסוק א' ומשו"ה בחוזר וקורא הוא ושנים עמו סגי משא"כ הכא דמה שקרא אינו אלא רמז בעלמא והו"ל כאלו לא קראו כלל ולכך מתחי' מראש הפרשה

והנה בעיקר הטעם שכתב הכלבו דאינו אלא רמז בעלמא נר' שטעמו דכיון שלא קרא אלא מעשה הפרה ושריפתה ולא קרא כלל מענין טומאה וטהרה משו"ה חשי' ליה רמז בעלמא דאנן בעי' שיקרא מענין טומאה וטהרה כי היכי להזכיר אזהרת טמאים בפסח וא"כ בנדון דידן שקרא כמה פסוקים מענין טומאה וטהרה מודה הרב דסגי בהכי ואין צריך לחזור ולקרות. ושו"ר דכעין זה כתב ה' זרע אמת חא"ח סי' כ"א במעשה שאירע שנמצא טעות בס"ת בפ' פרה אחר שקראו עד תטהר בערב והורה שיגמור החזן הפ' בס' הפסול והביא ראיה מס' הכלבו הללו שלא קראו אלא רמז בעלמא משא"כ בנדון זה דאין צריך להוציא ס"ת אחר כיון שכבר קראו עיקר פר' פרה עש"ב ונראה דה"ה נמי היכא דלא קראו אלא עד מים חיים אל כלי דאין צריך לחזור ולקרות כיון דכבר קראו ענין הטומאה והטהרה אע"ג שלא קראו תשלום מעשה הטהרה בלקיחת אזוב וכו' אפ"ה סגי כיון דהעיקר הוא להזכיר אזהרת הטמאים והרי אמרו מענין הטומאה והטהרה

ומה שכתב מרן וגלל הס"ת וכו' כתב הט"ז וז"ל אבל אם לא גלל עדיין חוזר וקורא המותר ומברך לאחרי' ולא לפניה וכעין מה שכתבתי בסמוך והיינו דשם בדין ד' ע"מ שפסק מרן אם קרא א' ב' פסוקים דצריך לחזו' ולקרות כתב הט"ז שם דאם נזכרו אחר הברכה אחרונה שלא קראו רק ב' פסוקים אזי אותו שחיסר פסוק א' יקרא עוד פסוק א' ולא יברך קודם לו ברכה א' אלא ברכה אחרונה וקאי ע"כ מה שקרא ע"ש וא"כ ה"ה נמי הכא. אבל ה' מג"א כתב בשם שה"ל וז"ל צריך לחזור ולקרות ומברך לפניה ולאחריה ע"כ ולפ"ז נראה דה"ה לענין פ' פרה דאפי' עדיין לא גלל הס"ת שאינו צריך לחזור לראש אלא לקרות המותר מברך נמי לפניה ולאחריה ודלא כה' ט"ז. איברא דמ"ש המג"א בשם שה"ל הנה הש"ל שהביא מרן הב"י לא זכר מזה כלום וגם בשה"ל כ"י סי' מ' לא זכר מזה כלום ע"ש ונראה פשוט דמ"ש השה"ל ט"ס הוא וצ"ל לבוש שכ"כ הלבוש בהדיא ע"ש ועיין לה' ברכי יוסף ז"ל שכתב דהכי נקטי' לברך לפניה ולאחריה וכ"ש שכתבו כן בשם השה"ל שהוא מן הראשונים ע"ש וכבר כתבנו דליתא הכי בשה"ל

גם מ"ש עוד ה' ברכ"י שם להביא ראיה לדין זה דצריך לברך לפניה ממ"ש הרשב"א בתשו' הביאה מרן בב"ה בי"ד סי' רס"ה בדין הי"ל ב' תינוקות למול וז"ל אם בירך ברכה אחרונה בין א' לב' אינו חוזר ומברך. על מילה בב' דברכ' זו אינה הפסק ומדקדוק דבריו שכ' דברכה זו אינה הפסק משמ' דדוקא ברכת אשר קידש