שו"ת די השב יז

חייב לקרות כגון מקו ביכורים וכו' ע"ש ויש ליישב דעת התוס' דמגילה דמשמ' להו מדברי רש"י דקאי על כל קריאות שבתורה וכן דעת הריטב"א זל בחי' למגילה שם דרש"י הכי ס"ל בקס"ת בשבתו' וימי' טובי' הוי מה"ת ע"ש וא"כ לדעת רש"י אין חילוק בין קריאת ספר תורה בכל השנה לקריאת פ' זכור ופ' פרה דכולהו הוו דאוריית' ע"ש והנה תי' א' שכתבו התוס' דהא דאסו' לספר היינו בקול רש וכו' אבל בלחש שרי וכו' תי' זה כתבו הטור בסו' קע"ו בשם רש"י ע"ש וא"כ לדעת רש"י אפי' בחיוב דאורייתא מצי ללמוד בנחת בעת קס"ת ולפ"ז ה"ה נמי בפ' זכור ופ' פרה אע"ג דהוו דאורייתא מצי ללמוד בנחת דכי הדדי נינהו וא"כ הדרא קושיין מההיא דפ' חזקת הבתים דהיכי קאמר שאני ס"ת דלשמיע' קיימ' ולא מצי מסלק נפשיה שהרי יכולים לסלק עצמם ע"י שילמדו בעת קריאת התורה בנחת וצ"ע

ותו דהיא גופה ק' על מרן הב"י שכתב דכל מיני היתרות חלו שכ' המפרשים להקל בשמיעת התורה אינם ענין לע' זכור וכו' והוא תימה שהרי ראש המפרשים שהקל הוא רש"י שהביא הטור שם והרי לדעת התוס' דמגילה והרשב"א והריטב"א דרש"י ס"ל דקריאת התורה בכל השנה נמי הוי דאורייתא וכיון שהקל בקס"ת בכל השנה דהוי דאורייתא ה"נ יש להקל בפ' זכור ובפ' פרה דשוין הם. גם הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' קס"ג נשאל על מי שנשבע שלא לעבור לפני התיבה וכתב וז"ל ונראה שהיא מ"ע מן התורה שהרי לעבור לפני התיבה אינה להוציא את הרבים י"ח בדברי' שבקדושה ובקריאת התורה ושתיהן מה"ת וכו' ודין קריאת התורה היא מ"ע מן התורה וכו' ע"ש ולפי סברתו ע"כ ליישב ההיא דר"ש דמהדר אפיה וכו' בא' מן התי' שכתבו המפרשים וא"כ כיון שיש להקל בשמיע' התורה אע"ג דהויא דאורייתא ה"ה והוא הטעם דיש להקל נמי בקריאת פ' זכור ופרה

איברא שדברו הרשב"ץ אלו הם הפך מ"ש הרשב"ץ עצמו שם בסי' רס"א דקריאת התורה בציבור אינה אלא תקנת סופרים ושבועה חלה על מצות דרבנן וכבר ראינו לה' ברכ"י ז"ל בסי' קל"ה שעמד בסתירת דברי הרשב"ץ הללו ונראה שלזה כיון המגיה להרשב"ץ שם בסי' קס"ג שכתב וז"ל עיין לקמן סי' רס"א דכונתו לומר שהמעיין שם יראה שיש סתירה בדברי הרב. ומ"ש ה' ברכ"י שם שכן משמ' מדברי הרשב"ש בנו בתשו' סי' כ"ב שכתב דהנשבע שלא יכנס לבה"כ לאו מצוה דאורייתא היא וכו' ותו דיכול להתפלל בביתו בשעה שהציבור מתפללים ע"ש משמ' דאף שלא שמעו קריאת התורה לא אכפת דתקנתא דרבנן היא ע"ש ולא מכרעא דאפי' דקריאת התורה בציבור דאורייתא היא אפ"ה השבועה חיילא בכולל דהוי כנשבע שלא לאכול מצה בכל השנה דחיילא שבועה בכולל ואסור לאכול אפי' בליל פסח כדאיתא בירוש' וה"נ הכא י"ל מגו דחיילא שבועתו אשאר ימים שאין בהם ס"ת חיילא נמי אימים שיש בהם ס"ת. איברא דמדברי הרשב"ש סי' כ"ח וסי' מ"ה מבואר להדיא דס"ל דהוי מדרבנן מתקנת נביאים ע"ש

עוד ראינו לה' ברכ"י שם שתמה עמ"ש הרשב"ץ וז"ל דין קריאת התורה מ"ע מן התורה הוא שאף ברכת התורה לפניה מה"ת דאמרי' מנין לברכת התורה שנאמר כי שם ה' אקרא והרמב"ן הכניסה במנין המצות וכו' ותמה עליו הרב זל דמוכח מדבריו דקריאת התורה בציבור היא מן התורה ולא ידעתי איך הויא מה"ת והלא היא תקנת נביאים וכו' ע"ש ואח"ה לק"מ דכבר כתבנו לעיל דדעת התוס' פ"ב דמגילה והרשב"א והריטב"א כולהו ס"ל בדעת רש"י דס"ל דהוי מה"ת. גם מה שהק' ה' שם עמ"ש הרשב"ץ שאף ברכת התורה לפניה היא מדאורייתא והרמב"ן הכניסה במנין המצות דהא ודאי מאן דסבר דברכת התורה לפניה מדאורייתא היינו על ברכת התורה דמברכים בצפרא על ת"ת אבל לא כיוונו על ברכה שמברך העולה לקרות בתורה דההיא ודאי מדרבנן היא ע"ש ואח"ה ליתא דהא בפ"ב דברכות דף כ"א ע"א אמרי' מנין לברכת התורה לפניה מה"ת שנא' כי שם ה' אקרא ולאחריה מק"ו מברכת המזון וכו' והא ודאי דברכת התורה לאחריה לא שייכא אלא בקריאת הס"ת כמ"ש הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י בסי' מ"ז וע"ש למרן שכתב וז"ל ולי נראה דכיון דמצות הגיית התורה כל היום וכל הלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה לא שייך לברך אחריה ע"ש וכן כתב הריטב"א בחי' למגי' די"ז וזל ורש"י פי' לענין לקרות בתורה והק' עליו דהא קריאה בתורה תקנת משה ועזרא היא וי"ל דקריאה בתורה בציבור מן התורה בשבתות וי"ט דהא אמרי' בברכות שלמדנו מה"ת ברכה לאחריה מק"ו דברכת המזון ולא שייך ברכה לאחריה למצות והגית בו יומם ולילה שאין לקריאה זו שיעור דהא כל היום וכל הלילה הוא חייב ואין בכיוצא בזה ברכה לאחריה ואין ברכה לאחריה אלא לקריאה בציבור שיש לה שיעור את"ד ע"ש וא"כ מאי דאמר נמי מנין לברכת התורה לפניה מן התורה וכו' אברכת ס"ת קאי כיון דבתר הכי קאמ' לאחריה מנין וע"כ דאס"ת קאמר ה"נ לפניה קאי אברכ' ס"ת ומעתה י"ל שזה נמי דעת הרמב"ן ז"ל ולדעת הרמב"ם ושאר פוסקי' דס"ל דקריאת התורה בציבור אינה אלא מתקנת נביאים א"כ הוא הדין לברכת התורה דאינה אלא מדרבנן צ"ל דס"ל דהא דדרשי' לברכת התורה מקרא אינו אלא אסמכתא בעלמא וכמ"ש הרב מגילת אסתר ע"ד הרמב"ן בעשין סי' ט"ו ע"ש

היא העו' לה מכל מ"ש דאם קרא עם הש"ץ קריאת התורה מלה במלה יצא ידי קריאת התורה פעם א' וכדעת הלבוש וכן הל"ח גם דעת הרמב"ם ע"ש אמנם אם לא קרא מלה במלה עם הש"ץ אלא שכיון דעתו למה שאומר הש"ץ דלא יצא משום דדילמא לא כיון דעתו יפה וכמ"ש הל"ח ע"ש

והנה ראה ראינו לה' בית יעקב בתשו' סי' קל"ז שתמה עמ"ש התר"י בפ"ק דברכות גבי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שמו"ת ואפי' עטרות ודיבון וכו' י"מ דנקט זה הפסוק מפני שאין לו תרגום וכו' וזה אינו נראה שהרי מצינו הרבה פסוקים שאין להם תרגום כגון פסוקים של ברכת כהנים ואחרי' הרבה ולמה לא הזכירם וכו' ע"ש והק' הרב ז"ל שהרי פסוקים של ברכת כהנים יש להם תרגום אונקלוס וניחא ליה דסובר התר"י כדעת הפוסקים דאם שומע מפי הש"ץ נחשב א' מן המקרא ולפ"ז בימיהם שהיו נוהגים לתרגם כל פסוק בשעת קריאת התורה ודאי יוצא ידי א' תרגום וא"כ ברכת כהנים דתנן במגילה. דכ"ה נקראים ולא מתרגמי' א"כ כל דבר שאין צריך המתרגם לקרות התרגום גם היחיד אין צריך לקרות שמו"ת א"ד ע"ש ואח"ה ליתא דהא דתנן דנקראים ולא מתרגמים אינו אלא דוקא בציבור אבל כל יחיד הקורא חייב לתרגם כמו שנראה מפירש"י שם וז"ל נקרא בבה"כ וכו' ע"ש וכן נראה מדברי כל הפוסקים וכ"כ המאירי שם במגילה