שו"ת די השב טו

שהוא אחר ש"ש אסו' ואי הוה תני ליה במשנה הו"א גם בע"ש יש איסו' בסמוך ע"ש ודבריו תמוהים דאי הוה תני במתני' כל א' לפי שיעורו שזה במנחה קטנה וזה עד חצות א"א מאין הרגלים לטעות ולומ' דגם בע"ש יש איסור בסמוך. ועוד דאעיקרא רש"י עצמו לא פי' כן שהרי כתב וז"ל מאי אריא ע"פ וכו' ולמ"ל למתני חצות לאשמועי' הך דיוקא הא כל עי"ט נמי אסירי ע"ש הרי דפי' כונת המק' דלמ"ל למתני כלל עד חצות אפי' בע"פ

והנה מהרש"ל ז"ל כתב שט"ס הוא בדברי רש"י וצ"ל סמוך למ"ג שהוא בשש ומחצה ע"כ וכ"כ ה' חי' הלכות שכן הוא במרדכי ע"ש וכן הסכים הב"ח וכ"כ באורחות חיים בתחי' ה' שבת סי' ג' ומיהו בה' ע"פ אות ח' כתב וז"ל בשאר עי"ט אסור לעשות מלאכה מן המנחה ולמעלה כמו בע"ש פי' וזמן המנחה מט' שעות ולמעלה והר"ם נ"ע כתב מן המנחה ולמעל' מנחה גדולה שהיא מש"ש ומחצה וכו' ע"ש וה' שה"ל כ"י סי' ד"ט כתב כדעת רש"י דהיינו מט' שעות ומחצה ע"ש

והנה בסי' רנ"א כתב מרן העושה מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה אינו רואה סי' ברכה וכתב המג"א ז"ל אבל פרקמטיא שרי וכ"מ ספ"ב דשבת דתקיעה שניה היא לבטל העיר וחניותיה ע"כ ודבריו צ"ע דאדרבא בתר אפכא שהרי רש"י שם פי' וזל להבטיל העיר ממלאכה וחנויות ממקח וממכר ע"ש משמ' דבחדא שעתא בטילי תרוייהו וכבר ראינו לה' באר יעקב די"ב ע"א שתמה כן על המג"א והצ"ע ע"ש ואפשר לומ' שהמג"א לא קאי אלא לי"מ קמא שכתב מרן שם דס"ל דמנחה גדולה קאמר וע"ז כתב המג"א דלי"מ הללו דוקא מלאכה אסו' אבל פרקמטיא שרי וראייתו מדקאמ' תקיעה ב' להבטיל העיר וחנויותיה ופירש"י וחנויות מפרקמטיא אלמא דפרקמטיא לא אסיר אלא ממנחה קטנה ומה שיש להקשות דהא ממלאכה נמי לא אסירי בני העיר אלא ממ"ק כבר עמד בזה המג"א שם סק"ד ע"ש. אך אעיקרא ראית המג"א יש לדחות דהתם לא מיירי אלא בחנויות הצריכים למכור צרכי שבת אמנם מו"מ של פרקמטיא אה"נ דאסור כמו דאסור מלאכה וכ"כ ה' מור וקציעה סי' הנז' ע"ש

וראינו לה' מו"ק שם שכתב וז"ל ומיהו פשוט שאין ץ לחוש אלא בפרקמטיא שמחזר אחריה אבל דבר האבד כגון שבאו תגרים מאליהם בעת ההיא וכו' שאם ימנע מלעסוק עמהם הו"ל פסידא דלא הדרא מודינא דלא עדיף מחוה"מ דשרי בכה"ג ע"ש אשר עפ"ז יש לדחות מה שהביא ראיה ה' נתיב חיים לדעת המג"א דפרקמטיא שרי מדאמר בס"פ א"נ ר"א שלח לרבינא בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לן מר עשרה זוזי דאיתרמי לי קטינא דארעא למזבן אלמא אפי' אחר מנחה קטנה שרי פרקמטיא ע"ש ולפי האמור מדברי ה' מו"ק לא מכרעא דהתם לא הלך לחזר אחריה אלא שנזדמנה לו והיינו דקאמ' דאיתדמי ולא קאמ' דבעינא למזבן קטינא דארעא וכל כה"ג שרי משום דהוי דבר האבד וכמ"ש ה' מו"ק ועמ"ש ה' מחב"ר ע"ש

עוד כתב ה' מו"ק וז"ל ומכאן אתה למד למ"ש עוד ה' מג"א סק"ד דהכרח כמ"ד מנחה קטנה אינו מוכרח כי לחנויות המספקות מאכלים ומשקי' ודאי התירו עד סוף היום כל מאי דאפשר וכו' ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים שהרי קושי' המג"א ממאי דקאמר. בגמ' שניה להבטיל העיר וחנויותיה ופירש"י להבטיל העיר ממלאכה אלמא דלא בטילי ממלאכה אלא בתקיעה שניה וי"ל דלדעת הסוברים בתקיעה שניה להבטיל העיר וחניותיה כולהו לא מיירי אלא בלקנות ולמכור מאכלי' ומשקים לצורך השבת והיינו דקאמר להבטיל העיר וחנויותיה דכולהו בחד גוונא איירי דהיינו בני העיר מלקנות עוד אפי' לצרכי שבת והחנויות מלמכור להם אבל ביטול מלאכה הם שובתים מתקיעה ראשונה עם אותם שבשדות

והנה מרן בא"ח סי' רצ"א כתב שזמן סעודה ג' משיגיע זמן המנחה דהיינו מש"ש ומחצה ולמעלה ואם עשה קודם לכן לא קיים מצות סעודה ג' וכ"מ בטור ועיקר דין זה הוא מדברי הרא"ש בפ' כל כתבי סי' ה' וז"ל ת"ר מדיחים כלים בשבת לצורך השבת כיצד קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית שחרית מדיחן לאכול בהן במנחה מכאן מוכח דקביעות זמן סעודה ג' הוא משיגיע זמן המנחה ולא קודם ע"ש ויש לחקור דכיון דתלמודא סתמא קאמר מדיחן לאכול בהן במנחה מנ"ל להטור ומרן דמיירי במנחה גדולה דהיינו מש"ש ומחצה ולמה לא אמרינן דהיינו זמן מנחה קטנה שהיא מט' שעות ומחצה ובר"פ ע"פ תנן ע"ש סמוך למנחה לא יאכל אדם וכו' ובגמרא שם דק"ז איבעיא לן סמוך למנחה קטנה תנן או סמוך למנחה גדולה תנן ואסיקנא דמנחה קטנה קאמר ע"ש וה"נ תניא התם בר"פ ע"פ לא יאכל אדם בע"ש ועי"ט מן המנחה ולמעלה ושם אייתי ברייתא אחריתי דקתני לא יאכל אדם בע"ש וי"ט מט' שעות ולמעלה ע"ש הרי דסתם מנחה היא מנחה קטנה שהיא מט' שעות ומחצה

איברא דבמ"ק דכ"ז ע"א ת"ר מאימתי זוקפים את המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה ובתוס' שם בד"ה מן המנחה נסתפקו אי מנחה גדולה או מנחה קטנה ע"ש והנ"י שם פשיטא ליה מלתא דמנחה קטנה קאמ' ע"ש ובפ' לולב וערבה דמ"ח תנן סוכה ז' כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה וכתב הריטב"א ז"ל בחי' שם דהיינו מנחה קטנה מט' שעות ומחצה ע"ש אבל מדברי רש"י בספר הפרדס דכ"ב ע"ג משמ' מדבריו דההיא דמ"ק וסוכה איירי במנחה גדולה שכ' וז"ל וכשחל יו"ט ור"ח להיות במוצאי שבת נדחה צדקתך מפניה שכבר חלו הם דת"ר מאימתי זוקפי' את המטו' בע"ש מן המנחה ולמעלה וכו' ומהא נמי איכא למילף דתנן סוכה ז' כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אלא מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה אלמא בשביל יו"ט אחרון אלמא מן המנחה כיומא דמי ע"ש וכ"כ עוד שם דף ו' ע"ג ע"ש מבואר מדבריו דאפי' משעת מנחה גדולה של שבת וי"ט ור"ח שהרי מיירי על מה שאין אומרים צדקתך כשחל עי"ט ור"ח ומשמ' דאפי' במנחה גדולה קאמר דאין אומרים צדקתך שהרי איכא נמי דמתפללים מנחה גדולה דהיינו מש"ש ומחצה

סימן ט' בא"ח סי' רפ"ה בענין קריאת הפרשה שמו"ת

בהא דקי"ל דחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור שמו"ת אם כיון לבו מהש"ץ בעת