שו"ת די השב יד

והנה המ"א הביא מ"ש התוס' במגילה דכ"ג דאם קרא ביו"ט כל הענין ושכח לקרות חובת היום יחזור ס"ת ויקרא אחר בחובת היום ואחרון שקרא קודם הוי כמאן דליתא ומדסתמו ס"ל דבכל המועדים לא מבעיא בחג דדינא דגמ' לקרות בקרבנות החג דחוזר אלא אפי' בשאר מועדים דתקנת רב עמרם הוא לקרות בקרבנות היום צריך לקרות' וכו' ע"ש ואח"ה לא מכרעא דשאני התם דשכחו ולא קראו כלל בחובת היום ומשו"ה צריכים לחזור ולקרות משא"כ בנדון מהר"ם דמ"מ הרי קראו וביום הב' ואפשר דהוא יום ב' ממש שפיר י"ל דאין צריך לחזור כלל וכ"ש דאין לחזור ולברך ואע"ג דאנן בקיאינן בקבועא דירחא מ"מ מנהג אבותינו בידינו שהרי ביו"ט ב' עצמו אין אנו קורין אלא וביום א' ואע"ג דבקיאין בקבועא דירחא וא"כ ה"ה ביום הג' שלא קרא אלא וביום הב' שפיר דמי

ומה שהק' עוד המ"א על מהר"ם שהרי בכל יו"ט ב' מברכי' אקידוש והבדלה וכמה ברכות ע"ש אח"ה לק"מ דעדיפא מינה הו"ל להק' עלה מחוה"מ גופי' ופי' דקורי' וביום הב' ומברכי' ולוי קורא וביום הג' ומברך ואע"ג דאעיקרא אינו אלא מחמת ספק אלא ודאי כיון דתיקנו רבנן הכי שפיר דמי וכן בקידוש והבדלה דיו"ט דהכי תיקנו אבל היכא דמספק"ל לדידן אם צריך לחזור ולקרות כההיא עובדא דמהר"ם ה"נ י"ל דמספיק' לא יברך

סימן ז' בדיני שבת סי' ר"ס

לענין תגלחת ביום חמישי הרב בית יעקב בתשו' סי' מ"ח נשאל ע"ז אם יש סמך למה שנוהגין המדקדקי' שלא לגלח הראש ביום ה' כדי שלא יבא יום ג לגילוחו ביום השבת והשיב שכן ראה בס' מט"מ שכתב בשם ספר הגן שהיה מקפיד שלא ליטול הצפרנים ולגלח ביום ה' וה' ז"ל דחה זה מדאמרי' בתענית די"ו ע"ב במתני' אנשי משמר ואנשי מעמד אסורים מלספר וכו' ובה' מותרים מפני כבוד השבת ופירש"י שרוב בני אדם נוהגי' להסתפר בה' ולא בע"ש מפני הטורח אלמא דליכא איסור להסתפר בה' ע"ש ויש להביא עוד ראיה מבריית' במס' סנהדרין דכ"ב דקתני המלך מסתפר בכל יום שנאמר מלך ביופיו וכו' ואם איתא דאין השער מתגדל אלא ביום ג' לגילוחו אמאי הוצרך לגלח בכל יום ולא היה צריך לגלח אלא אחר ג' ימים ומזה מוכח דהשער מתגדל בכל יום ומשו"ה המלך מגלח בכל יום. ואפשר לומר דאע"פ שהשער אינו גדל אלא ליום ג' מ"מ מגלח בכל יום להסיר העפרורית שבראשו שהוא מתהווה בכל יום ואיכא יפיו בזה

והנה ה' בית חדש ז"ל בסי' ר"ס כתב בשם רש"ל וז"ל ויטול צפרניו כל ע"ש ומצוה להסתפר לכבוד שבת ויו"ט ואפי' מצפרא דע"ש דמנכרא מלתא דליקרא דשבת קעביד אבל ביום ה' לא מנכרא יקרא דשבת ובנטילת צפרנים יש טעם בדבר על מה שאין נוטלי' ביום ה' ע"ש הרי דבתגלחת פשיטא ליה דשרי להתגלח ביום ה' אלא משום דלא מנכרא דליקרא דשבת. ועיין לה' ט"ז שאחר שהביא לשון רש"ל הלזו כתב וז"ל ומה שיש טעם לנטילת צפרנים שמעתי הטעם משום דדרך הצפרנים והשער לצמוח ביום הג' וע"כ גם גילוח השערות אין לעשות ביום ה' ע"ש וצ"ע שהרי מדברי רש"ל מבואר דיכול לגלח ביום ה' אי לאו משום דלא מנכרא דליקרא דשבת ונטילת צפרנים כתב דיש טעם ואנחנו לא נדע. ושו"ר לה' שכנה"ג דפשיט' ליה מלתא דביום ה' אין לאסור כלל ע"ש

ואגב אורחין ראינו להרמב"ם בפ"א מה' ב"מ דין י"ב שכתב דאנשי משמר אסורי' לספר ולכבס בשבתן וכו' ומרן הכ"מ שם כתב בפ"ב דתענית ומסיים שם במשנה ובה' מותרים מפני כבוד השבת ואיני יודע מפני מה השמיטה רבי' ע"ש וה' מש"ל שם כתב עליו וז"ל דכבר כתב רבי' דין זה לעיל ספ"ו מה' כלי המקדש ע"ש ונראה דכונת מרן משום דשם הרמב"ם לא כתב אלא אנשי מעמד אסו' וכו' ובה' מותרים מפני כבוד השבת וכו' הרי שלא כתב אלא אנשי מעמד וקושי' מרן היא על אנשי משמר דהכא כשכתב דאנשי משמר אסורי' מלספר וכו' הי"ל לכתוב ג"כ דמותרי' לספר בה' מפני כבוד השבת וכמ"ש גבי אנשי מעמד

סימן ח' בענין זמן תפלת המנחה

הנה הפר"ח ז"ל בליקוטי א"ח סי' רל"ג הוכיח דעיקר זמן מנחה גדולה הוא מתחילת שעה שביעית ממאי דאמרי' בר"פ מקום שנהגו לעשות מלאכה בע"פ עד חצות עושין ובגמ' פריך מאי איריא ע"פ אפי' ע"ש ועיו"ט נמי דתניא העושה מלאכה בע"ש ועיו"ט מן המנחה ולמעלה אינו רואה סי' ברכה לעולם התם מן המנחה ולמעלה הוא דאסו' סמוך למנחה לא הכא מחצות ומאי קושי' לימא דבע"ש ליכא איסור מן המנחה ולמעלה דהיינו חצי שעה אחר חצות ואלו בע"פ נאסר מחצות ואילך ואין לומר דהיינו דקמשני דק' ודקארי לה מאי קארי לה אלא ע"כ דזמן תפלת המנחה מחצות ואילך ולהכי פריך שפיר דההי' במנחה קטנה איירי וכדפירש"י את"ד ואח"ה הן דברים תמוהים דא"כ אמאי לא משני בפשיטות דהכא בע"פ איירי במנחה גדולה והתם במנחה קטנה אלא משמ' דבמנחה גדולה איירי ולכך משני ליה דהתם מן המנחה ולמעלה הוא דאסו' והכא מחצות. ומה שהק' הפר"ח ודקארי לה מאי קארי לה כבר כתב מהרש"ל בהגהותיו שם דהמק' סבר דבחצי שעה לא דקדק כל כך התנא ולא איירי ביה עד דמשני דאיכא חילוק חצי שעה בין חצות ובין המנחה ע"ש ולכאורה קשה דמאי ס"ד דמקשה דהתנא לא דקדק עד דמקשה מינה ונראה דסמיך אהא דתניא בריש ע"פ לא יאכל אדם בע"ש ועי"ט מן המנחה ולמעלה והתם נמי פרכי' כה"ג ומשני כדהכא והדר פריך מברייתא אחריתי דקתני לא יאכל בע"ש ועי"ט מן המנחה ולמעלה וא"ב מעיקרא כי פריך מברייתא דקתני לא יאכל אדם בע"ש ועי"ט מן המנחה ולמעלה ע"כ דסמיך אהך ברייתא דקתני בהדיא מט' שעות ולמעלה דהיינו סמוך למנחה ה"נ ס"ד דאע"ג דקתני מן המנחה ולמעלה היינו סמוך למנחה ושו"ר למוה"ר ערך השולחן ז"ל אלא שדבריו מגומגמים ע"ש

והנה ראינו לה' ט"ז סי' רנ"א שכתב ליישב דברי רש"י ממה שהק' מהרש"ל דרש"י כיון לומר דלא בעי לאקשויי ליתני ע"ש בהדי ע"פ בחדא מחתא דודאי בע"ש שיעור מ"ק ובע"פ עד חצות אלא דפריך ליתני כל א' לפי שיעורו דהיינו בזה חצות ובזה מ"ק ולמה לא כלל התנא דוקא חצות דהיינו דין ע"פ לבד ומשני דאין השיעורים שוין דבע"ש דשיעורו מ"ק שם הדין דוקא מ"ק סמוך שרו ובע"פ גם סמוך אסו' דמחצו'