שו"ת די השב קמז

מה יספיק לו גמ' וב"י והוא חושק לירד לעמקה וכשיחסר לו הספר אשר הוא מבקש לתשלום ענייניו ידיו אסורות מללמוד ענין אחר וגם דעתו מבולבלת ומסוכסכת וצערו מרובה מ"מ הדין דין אמת דבכה"ג אין כופין להשאיל

ומ"מ בנ"ד כבר כתב הרב שם וז"ל אבל אם הת"ח השואל רוצה פוסק א' להורות הלכה למעשה. וסובר דמאותו ס' שיש ביד האחר יתברר הדין אז כייפי' להשאיל הס' ההוא ובעל הספרי' יחוש לעצמו שלא יהא מונע בר וכו' ע"ש ונר' פשוט דאפי'. הס' ההוא מצוי נמי אצל אחרים מ"מ הנשאל ראשון מחוייב למסור הס' ולא יטריח לזקן לילך אחר הזולת ולהתבטל מלימודו וכ"ש כשהוא צורך להלכה למעשה

סימן כ"ט

כתב הטח"מ סי' תכ"ה הבא במחתרת ג"כ מותר להורגו והטעם שחשוב כרודף שעל עסקי נפשות הוא בא שאין אדם עומד על ממונו וכו' וכ' מרן משנה וגמר' בפרק בן סורר ע"ש והנה הרי"ף והרא"ש השמיטו דין זה דבא במחתרת וכ' הכנ"הג בהגה"ט אות כ"ט דטעם משום דבא במחתר' ורודף מטעם א' נהרגים וכיון דכתבו דין רודף שנהרג לא הוצרכו לכתוב דין בא במחתרת דגם בא במחתרת נהרג מדין רודף ואין הפרש בין בא במחתרת לרודף אלא בגגו וחצרו וכו' ע"ש והן דברים תמוהי' שהרי כתב הרמב"ם בפ"ט מהלכו' גניבה דין ז' וז"ל ורשות יש לכל להורגו וכו' ע"ש הרי מבואר דדין הבא במחתרת שניתן להצילו בנפשו הוא רשות ולא חובה ואלו בדין הרודף אחר חברו להורגו או אחר נערה המאורסה הוא חובה על כל מי שיכול להציל וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכו' רוצח דין י"ד כל היכול להציל ולא הציל עובר וכו' והרי זה ביטל מ"ע וכו' ועבר על שני לאוין על לא תחוס עינך ועל לא תעמוד על דם רעך וכו' ע"ש הרי דבשאר רודף הוא חובה וה' כנ"הג עצמו שם אות ל"א כ"כ בדעת הרמב"ם וכ' שם הטעם דרודף שאני דהרדיפה אחריו היא הוראת ההריגה ואין תקומה לנרדף זולתי בהכאת הרודף אבל הבא במחתרת אינה הוראת הריגה אא"ב יעמוד ב"ה להציל ממונו ואם אינו רוצה להציל ממונו אינו הורגו ולפיכך לא הזהירה תורה בלשון ציווי שיהרגוהו אלא אם ירצה להורגו אין לו דמים ע"ש וא"כ ק' על הרי"ף והרא"ש שהשמיטו דין הבא במחתרת דודאי אינו נלמד מדין רודף דאינן שוים

ודע דע"פ דברי הכנ"הג הללו נראה ליישב הא דאמרינן שם בגמרא בשלמא והוכה בכל אדם אצטריך סד"א בע"ה הוא דקים ליה דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אבל אחר לא קמ"ל דרודף הוא ופירש"י בע"ה הוא דמותר להורגו משום דלהאי גנב אבל שאר בל אדם לא שהרי גנב זה לא בא אלא עסקי נפשות של זה קמ"ל כיון דעל עסקי נפשות אתה רודף הוא ומותר להצילו לב"ה בנפשו של זה ע"ש וצ"ע דלפי דבריו תיק' לי דמאי שנא הרודף אחר חברו להורגו דיכול כל אדם להורגו אע"פ שלא בא על עסקי נפשות של זה ההורג אלא על הנרדף ולולא פירש רש"י היה נראה לפרש דהוה ס"ד לומר דדוקא בע"ה דיכול להורגו מהך טעמא דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אבל אחר לא מצי להורגו כיון שאין הדבר ברור שיהרוג לבע"ה כמו רודף אחר חברו להורגו דהכא אינו אלא ספקא שהרי אפשר דבע"ה ימחול על ממונו א שיעמוד עליו ומוציא גניבתו ממנו קמ"ל דחשיב רודף ורשות ביד כל אדם להורגו כמו רודף אחר חברו להורגו וכמ"ש הכנ"הג ועיין לה' תורת חיים

ובעיקר דברי הרמב"ם נרא' דיצא לו דין זה מדאמרי' מרי' שם בגמ' דע"ג ע"א דבי ר' תנא הקשה הוא וכו' מה נערה המאורסה מותר להצילו בנפשו אף רוצח מותר להצילו בנפשו וכ' התו' בד"ה אף רוצח מותר להצילו בנפשו וא"ת מוהוכה בכל אדם נפק' כדדרשי' לעיל וי"ל דהתם רשות ואשמועי' קרא דאין לו דמים אבל הכא קמ"ל דחוב' להציל עכ"ל וס"ל להרמב"ם כדברי התו' הללו וע"פ דברי התו' הללו ניחא דלא תיק' איפכא דלמ"ל קרא דוהוכה בכל אדם ת"ל מרודף דילפי' דניתן להצילו ככל אדם אמנם ע"פ דברי התו' הללו ניחא דאצט' קרא גבי מחתרת דהוי רשות ולא חובה וטעמא דמלתא דהוי רשות ולא חוב' היינו משום דאינו מבורר כ"כ שהוא רודף כמ"ש הכנ"הג ועיין להרב חוות יאיר סימן ל"א ודוק אך איכא למידק ע"ד ההו' הללו מדאמרי' התם דע"ב ע"ב אלא ומת בכל מיתה שאתה יבול להמיתו למ"ל מרוצח נפקא וכו' והשתא מאי קו' דמרוצח לא מצי למילף דש"ה דהוי חובה להורגו משא"כ גבי בא במחתרת דאינו לא רשות וסד"א דאינו יכול להמיתו בכל מיתה וצ"ע

סימן ל'

שאלה בדינא דגוד או איגוד אם הא' תובע דינא דגאו"א ונתבע לא כי אלא שהוא רוצה בשכירות דהיינו שהוא אומר שכור ממני חלקי בכו"כ או תשכיר חלקך בכו"כ א"נ שהוא אומר לחלוק בזמנים למי שומעים אם לתובע או לנתבע. גם יש לחקור בדין חלוקת זמנים ושכירות אי מנייהו עדיפ' ונ"מ אם הא' תובע חלוקת זמנים והא' תובע שכירות למי שומעים. גם יש לחקור במאי דקי"ל בש"ע ס"ס קע"א דאין עושים גאו"א ביתומים קטנים משום דאין האפוטרופוס רשאי למכור חלקם ע"ש אם בקטנים שאינן יתומים אם שייך בהו דינא דגאו"א או לא ואת"ל דקטן לאו בר חיובא הוא אכתי יש לנו לדע' אם נתכוון הגדול להבריח מדינא דגאוא"ג ונתן חלקו לקטן במתנ' גמורה אי מהנו מעשיו או לא. גם יש לחקור אם עבדינן גבי קטנים גאאו"ג בשכירות לומר שכור ממני חלקי או לשכור חלקך או שחולקים אותו בזמנים שנהבשנה ושכמ"ה

תשובה הנה ה' בני חיי בח"מ סימן קע"א נשאל בנדון זה עצמו בא' שתבע לחברו גא"א וחברו אינו רוצה לא ליקח ולא למכור אלא ישתמש כל אחד זמן מה והשיב מדאמרי' בפ"ק דב"ב די"ג אין בו כדי לזה וכדי לזה מאי ר"י אמר אית דינא דגא"א ר"ן אמר לית דינא דגא"א ואסיקנא אמ' אמימר הלכת' אית דינא דגא"א ומסיק הרב שאם בנ"ד אין בו דין חלוקה יכול כל אחד לכוף לחברו בדין גא"א ע"ש והנה מאי דפשיטא ליה לה' מסוגייא דשמעתי' דדינא דגא"א היינו אפי' שכנגדו תובע חלוקת זמנים דאין שומעים לו אלא דייני' לי' בדין גא"א ולכאו' נראה דאין כאן שום משמעו' מפשט' דסוגיין דדינ' דגא"א קודם לחלוק' זמנים דאפשר לומר דע"כ לא נחלקו אלא אית דינא דגא"א בעולם או לא אבל היכא דא' תבע גא"א וא' תבע חלוקת זמנים אפשר דלזה שומעים שיאר כל א' בנחלתו: