שו"ת די השב קמו

מדברי הרא"ש לא משמ' כן אלא דאפי' לבניו יש עבירה אמנם בפשיטות י"ל דלא כ' הרא"ש דעבירה היא בידו אלא דוקא במעביר מבניו לבנותיו כיון דבנו' לאו בכלל ירוש' הן הו"ל ככותב נכסיו לאחרים והניח לבניו דאין רוח חכמים נוחה הימנו מברא לברא דליכא עבירה אלא ץ עצה טובה

ועל פי דברי מהריב"ל והכנה"ג הללו יש ליישב מה שהק' הרא"ם בפ' חיי שרה בד"ה שטר מתנה וכו' אבל יש לתמוה איך עשה זה א"א והלא קיים כל התורה כולה וא"כ איך העביר הנחלה מישמעאל ובני קטורה ונתנה ליצחק ע"ש והנה מה שהק' מבני קטורה לא ידענא מאי ק"ל דהא דאמרי' לא תהוי באעבורי אחסנתא ה"ד היכא שכל בניו היו בעולם בשעת העברת הנחלה אבל היכא שלא היו בעולם פשיטא דלא שייך בזה משום לא תהוי באעבורי אחסנתא והכא בשעה שנתן א"א את כל אשר לו ליצחק עדיין בני קטורה לא היו בעולם וכדמשמ' מקראי דכתי' בפ' אליעזר עבד אברהם ותלד שרה וכו' ויתן לו את כל אשר לו ופירש"י שטר מתנה הראה להם ע"ש ומאי דכתי' בס"פ חיי שרה ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפלגשי' נתן אברהם מתנות כבר רש"י הרגיש שם בזה ע"ש אך מישמעאל עדיין ק' ועיין מה שתי' הרא"ם וכבר תמה עליו המש"ל בפ"י מה' מלכים ע"ש ואולם לפמ"ש הכנה"ג ומהריב"ל ניחא דע"כ לא אמרי' דעבירה היא אלא דוקא בכותב כל נכסיו לאחרים והניח בניו אבל בנותן נכסיו לבניו כגון שירבה לזה וימעיט לזה אין בו שום איסור אלא עצה טובה וא"א אגב חביבות' דיצחק ועוד בהיותו בן הגביר' אפש' דאפי' עצה טובה אין כאן ועוד נראה דאעיקרא ל"ק דשאני הכא דע"פ הדיבר היה שאמרה שרה לאברהם כי לא יירש בן האמ' הזאת עם בני עם יצחק והב"ה הסכים על ידה ואמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה

סימן כ"ו

כתב מרן הב"י בח"מ סי' רצ"ה סכ"ה וז"ל ואפשר דנקט דבר זה לומר דדוקא עד אותו שיעור שהיה דרכו להפקיד אצלו הוא דפטרי לזה אבל יותר מכאן לא פטרי ליה דדלמא לא היה מאמינו ביותר מאותו שיעור ע"ש ולזה הסכים מהריט"ץ סי' קכ"ט והב"ח וכ' וכן עיקר. אבל בתשו' מהר"א בן טאווה שבס' התשב"ץ סי' כ"א נר' דלא שאני לי' בהכי שהרי נדון שלו בראו' שנתן לשמעון קופה מלאה חלי כסף וזהב כדי להצילה מחמת שנלכרה העיר וכו' ע"ש ופשיטא ודאי דכל כלי חמדה שהי"ל לראובן הפקידו אצלו כדי להצילו מפני החירום והא ודאי שלא היה רגיל להפקיד כ"כ אצל אחרי' בשאר זמני' שאין דרך להפקיד את כל אשר יש לו אם לא שהיה מפני החירום ואפ"ה פטר הרב את שמעון מהך טעמ' משום שהיה רגיל ראו' להפקיד אצל אותו גוי ע"ש

סימן כ"ז

ראובן שהשכיר ביתו לשמעון ואח"כ מצא אחר ץ שהוסיף לו בשכירות ועתה טען ראובן על שמ' שאם ירצה לדור בבית שיעלה לו שכירות כמו שנתן לו אחר ושמ' אינו רוצה להעלות בשכירות וטוען שימתין לו עד זמן המוגבל לפי הדין ושאלת אי כה"ג חשיב כמו אייקור בתי דקי"ל שיש למשכיר להוסיף על השכירות א"ד כיון שלא נתייקרו הבתים של המדינה לאו כל כמיני'

הנה הרב גו"ר כלל ג' סי' מ"א עמד בזה וכ' לזכות לכאו' המשכיר מההיא דאמרינן בפ' השואל דק"א ע"ב אר"א אם בא להרבות בדמים מרבה א"ל ר"ן האי לנקטי' בכובסי' דלישבקי' לגלימ' ל"צ דאייקור בתי ויש לדקדק דמעיקר' אמאי נקיט לשון שאינו מבורר לימא בהדיא דאי אייקור בתי מוסיף בדמי' אשר ע"כ נר' דר"א אתא לאשמועי' הא דנ"ד שמוצא מי שמעלה לו טפי בשכירות הבית ור"ן הביא דברי ר"ה כפשטן שמעלה לו בשכירות הבית מבלי סיבה ולכן הקשה עליו ומתרץ דברי ר"ה דאייקור בתי דהו"ל העלאה כהוגן וה"ה כל העלאה שהיא מחמת איזה טעם וסיבה הו"ל כאלו נתייקרו הבתים שהרי המשכיר הזה מוצא מי שמייקר לו ביתו את"ד עש"ב ולית' דא"ב הול"ל כגון דאייקר ביתא דהיינו שהבית ההוא בלבד הוא שנתייקר ואפ"ה יכול להוסיף וכ"ש בנתייקרו כל הבתים שבעיר והיכי תלי תניא בדלא תניא ועוד דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה דכל א' וא' הולך ומוסיף על חבירו ומוציאנו ממנה בע"כ או שמקבל עליו אותו התוס' אשר לא כדת

גם מ"ש ה' הנז' ובר מן כל דין רואה אני לזכות את ראובן משום שאינו בדין שימצא להרויח בביתו ויעכב עליו איש נכרי אשר לא עמל בו ועוד קי"ל דקרקע בחזקת בעליה וזכותו גדול בביתו לכל דבר והשוכר עליו להביא ראיה שאין טענתו של ב"ה טענה וכו' ע"ש ויש לתמוה שהרי כ' הטור בסי' שי"ב וכן אם הוזלו הבתים יכול השוכר לומר למשכיר או שכור לי בשער של עכשיו או אצא והוא מדברי הרמב"ם בפ"ו מה"ש וכתב מרן ופשוט הוא שלא יהא כח השוכר גרוע מכח המשכיר ע"ש וא"כ ה"נ לפי דברי הרב ז"ל אם אירע מעשה זה לזכות השוכר דהיינו שמצא אחר שיתן לו בית בזול אינו יכול לצאת מן הבית ולהניח ביתו של משכיר ריקנית דלא חשבי' לי' כהוזלו הבתים שהרי לא נתן הרב כח זה אלא למשכיר משום שהוא בעל הקרקע וכו' וא"כ הרי כח השוכר גרוע מכח המשכיר

סימן כ"ח

אשר שאלת במי שיש לו ספרים ואינו רוצה להשאילן ות"ח מורה הוראות נצרך לאיזה ס' להורות הלכה אם יש לכופו ע"ז

כתב הרא"ש בתשו' סי' צ"ג ופסקו מור"ם בהג"ה בח"מ סי' רצ"ב דבמקום ביטול תורה שאין ספרים נמצאים יכולים ב"ד לכוף לא' להשאיל ספריו ללמוד מהם ובלבד שישלמו מה שיתקלקלו הספרי' ע"ש אבל בתשו' מור"ם סי' שמ"ו כ' וז"ל השיב ר' אין חובה על האדם להשאיל ספריו כמו שאינו חייב ליתנן שהרי מקלקלו בכך ומותר להשכירו וכו' ע"ש ואפש' דמהר"ם מיירי במקום שהספרים מצויים דליכא ביטול תורה ועיין להכנה"ג בסי' קס"ג הגה"ט אות י"א ע"ש וה' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות צ"ה מסיק ומיהו נר' דאין כופי' על כך דלא אמרה הרא"ש אלא משום ביטול תורה וכשיש לת"ח השואל איזה גמ' או חלק ב"י וכיוצא ליכא ביטול תורה דילמוד בספר שיש לו וכו' ע"ש ואיברא דאפי' כשיש לו גמרות וב"י הן וכיוצא בהן אין מרוין צמאונו של ת"ח השקדן וחשקן ללמוד ובפרט אם הוא עוסק כעניינים