שו"ת די השב יג

דקושי' התוס' היא למסקנא דלא קיימא הכי אלא אפי' בהגיע הזמן דשרי ע"ש ולפ"ז צ"ל דמ"ש התוס' כי מטא זמן ק"ש קאי גם עמ"ש דמתני וקרי וכו' וראייתם דמשמ' להו דלפי המסקנא מיירי אפי' בהגיע זמנה דע"כ לא מוקמי' התם בדלא מטא זמן ק"ש אלא מעיקרא דבעי לאוקמי לרב כריב"ק ועלה קאמר התם וכ"ת בדלא מטא זמן ק"ש וכו' אמנם למאי דקאמ' מ"מ קשיא דרב אדרב ומשני שלוחא הוא דעוית מעתה עכ"ל דלא ס"ל כריב"ק שהרי מניח תפלין והדר קרי ק"ש וכיון שכן ההיא דר"ח מתוקמא שפיר כפשטא דאפי' במטא זמן ק"ש. שו"ר לה' פר"ח סי' פ"ט שכ' דראית התוס' היא מדלא קאמ' ליה וליטעמיך אי במטא זמן ק"ש א"כ היכי מצי לקרות ע"ש ולא מכרעא די"ל דהו"מ למפרך הכי אלא דעדיפא מינה פריך דא"כ מאי אסהדתי' דרחב"א. גם מה שהק' ע"ז דאינה ראיה דשאני הכא דאיכא ת"ת דרבים וגם רש"י מודה ע"ש לק"מ דא"כ אעיקרא מאי פריך התם דאי ס"ל כריב"ק מדאמ' ר"ח דרב מתני לן פרקי' וקרי ק"ש ומאי קושי' דלעולם דס"ל כריב"ק והכא שאני משו' דת"ת דרבי' עדיף ולכאורה י"ל דתלמודא לא פריך אלא מדקאמ' רב מניח תפלין והדר קרי ק"ש אלמא מצות עשיה קדים לעול מלכות שמים ואלו לריב"ק עול מלכות שמים קודמת אמנם מההי' דמתני לן פרקין ה"נ דלא קשי' משו' די"ל דת"ת דרבים עדיף ודלא כפירש"י שם שכ' וז"ל ומתני לן פרקין אלמא מקדים הוא לעסוק בתורה דהיינו עשיה דמצוה מקמי מלכות שמים מבואר דס"ל דקושי' הגמ' היא מדקאמ' ומתני לן פרקין וכו' ונראה דהדין עמו מדקאמ' הש"ס וכ"ת בדלא מטא זמן ק"ש וכו' דאם איתא דהקושי' מדמניח תפלין והדר קרי ק"ש מאי קאמ' וכ"ת בדלא מטא זמן ק"ש דהא זמן ק"ש ותפלין כי אהדדי נינהו אלא ודאי דעיקר הקושיא היא מדקאמ' ומתני לן פרקין והדרא קושי' לדוכתה דמאי פריך דדילמא הכא שאני משום דת"ת דרבים עדיף וצ"ע

והנה מרן בש"ע סי' פ"ט ס"ו פסק דאפי' ללמוד אסור משהגיע זמן תפלה וה"ד למי שרגיל להתפלל בבית מדרשו וכו' דאיכא למיחש דילמא מטריד בגרסי' ויעבור זמן ק"ש וכו' ע"ש וק' דהא פליגי הרמב"ם והטור במתפלל בבית מדרשו דלדעת הרמב"ם אין להניח בה"כ ולהתפלל בבית מדרשו אלא דוקא דאית ליה עשרה בבית מדרשו ולדעת הטור אפי' ביחי' עדיף להתפלל בבית המדרש מבה"כ ומרן בסי' צ' סי"ח פסק כדעת הרמב"ם ע"ש והשתא ק' דהיכי חיישי' למתפלל בבית מדרשו דילמא מטריד שהרי כיון דאיכא עשרה מדכרי אהדדי דהא קי"ל גבי שבת דלא יקרא לאור הנר שאם היו שנים שרי משו' דכל א' מדכר לחברי' דכ"ש הכא דאיבא עשרה דמדכרי אהדדי ואפש' לומ' דשאני התם דה"ט שלא יקרא לאור הנר הוא משום שלא יטה וכשיש עמו אדם אחר הוא שומרו שלא יטה כיון דהאי הטייה הוא מעשה אחר חוץ מן הלימוד משא"כ הכא דכולהו יתבי ועסקי באוריית' וחיישי' דילמ' משכא להו שמעתא ואין כאן חשש מעשה אחר שהוא חוץ מן הלימוד ובה"ג אפילו בבי עשרה חיישי' כיון דכולהו טרידי בגרסייהו

ודע שראינו להתר"י והביאו מרן הב"י סי' צ' שהק' לדעת הרמב"ם דס"ל דבבה"מ נמי בעי עשרה א"כ מאי רבותי' דבה"מ מבה"כ ותי' דאע"פ שבבה"כ היו מתקבצים הרבה בני אדם וברוב עם הדרת מלך אפ"ה היו רוצים להתפלל בעשר' בלבד בבה"מ מלהתפלל בבה"כ ברוב עם ע"ש ויש לתמוה עמ"ש הרדב"ז ח"א סי' י"ח וז"ל ואע"ג דאיכא למי' דבה"כ עדיף טפי ה"מ כשמתפלל בבה"מ ביחיד אבל בעשרה בבה"מ עדיפא ואע"ג דאמרי' ברוב עם הדרת מלך ה"מ בזמן שכל העם שומעי' ומתכונים אל התפלה אבל עתה שאנו רואים דרוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קריאת התורה בה"מ עדיף ליה ואע"פ שאין שם רוב עם ע"ש ודבריו אלה הם הפך התר"י שהרי לדעת התר"י אע"ג דבבה"כ איכא רוב עם אפ"ה היכא דגרסי טפי עדיף והיינו רבותי' דבה"מ דשבקי' בה"כ אע"ג דאיכא רוב עם ומצלי היכא דגרסי ואלו מדברי הרדב"ז נר' דדוקא בזמנו משום דברוב עם שבבה"כ יש בלבול וכו' דאז עדיף בה"מ מבה"כ אבל היכא דליכא בלבול בה"כ עדיף משום דהוי ברוב עם ותו דהרי לדעת התוספות והטור היכא דגרסי אפי' ביחיד טפי עדיף מבה"כ וא"כ כ"ש היכא דאיכא עשרה בבה"מ. ובר מן דין אעיקרא קושי' התר"י לא ידענא מאי ק"ל דהחידוש הוא דאע"ג דהוי בעשרה כמו בה"כ מ"מ אשמועי' דגדולה קדושת בה"מ מבה"כ דכתי' אוהב ה' שערי ציון ולכך ישתדל להתפלל בבה"מ בעזרה משום דהוי מקום מקודש טפי

ודע שה' לחם רב בתשו' סי' ס"ד כתב וז"ל דר"י כתב וז"ל שיותר נכון להתפלל יחידי במקום ששם קביעות התורה יומם ולילה מלהתפלל בבה"כ עם הציבור ע"כ משמ' דהא דר"א ור"א דהוו מצלו התם משום דהתם גרסי תדיר כל היום אבל במקום דגריס שם שעה א' בבקר אפשר שאינו חשוב כ"כ להתפלל שם אע"ג דהויא מצוה קצת ע"כ והנראה דמ"ש ה' אע"ג דהויא מצוה קצת ר"ל דכיון שיש שם במקום דגריס עשרה ומתפללי' בעשרה אע"ג דלא גריס שם אלא שעה א' בבקר מ"מ מצוה קצת להתפלל שם יותר מלהתפלל בבה"כ אחר

סימן ו' בדיני קריאת ס"ת

כתב מרן בש"ע סי' קל"ז ס"ג אם דילג פסוק א' וכו' בשבת וכו' ואפי' אחר שהחזיר את התורה ואומר קדיש חוזר וקורא הוא וב' עמו וכו' וכתב מהר"ם מלובלין בתשו' סי' פ"ה דלישנא דחוזר וקורא הוא וב' עמו משמ' דהוי בלא ברכה ואע"ג דבשבת בפ' פרה מברכי' כמ"ש בסעיף ה' שאני פרה שהיא דאוריית' ע"ש וליתא דאפי' נימא דפ' פרה אינה אלא מדרבנן ל"ק דשאני התם דהוי כאלו לא קרא כלל שלא אמר אלא רמז בעלמא וכמ"ש הכלבו הביאו מרן הב"י משא"כ הכא שקרא כל הפרשה ולא דילג אלא פסוק א' משו"ה לא יברך וכן נראה מדברי מרן שהרי בס"ה בדין פ' פרה שפסק בהגר הגר דחוזר כתב בהדיא דמברך לפניה ולאחריה. ואלו הכא בדילג פ' א' לא כתב דצריך לברך נראה דס"ל דבכה"ג לא יברך ושניא היא פ' פרה. אמנם בהגמי"י פי"ד דתפלה דין ט"ז כתב להדיא דצריך לברך ע"ש וה' מ"א כתב על מהר"ם דלא ראה מ"ס ע"ש וכבר השיגוהו האחרונים דהוא עצמו לא ראה הגמי"י שהביאו ראיה ממ"ס הלזו ע"ש וק"ק על מרן שעיקר דין זה דאם דילג פ"א דחוזר הוא מדברי הגמי"י ולמה השמיט מה שסיים הגמי"י דחוזר ומברך ואפש' דסמך עמ"ש דחוזר וקורא וב' עמי ומדצטריך לקרות ב' עמו משמ' דמשו' ברכה הוא וכמ"ש הט"ז ע"ש: