שו"ת די השב קלט

ואפ"ה דעת ר"ת דקנה וכ"ש בנ"ד אבל לדעת החולקי' על ר"ת י"ל דה"נ אינו יכול למכור כמ"ש מהרשד"ם סי' רע"ז לענין אם מכרה בתוך זמן השכירות דתליא בפלוגתא דר"ת ושאר פוסקים אך נר' דלדעת החולקים על ר"ת אין ראיה לנ"ד ולמכרה בתוך זמן השכירו' שאינו יכול למכור דאיכא למימר דדוקא התם משום דאפשר שלא תבא לידו כלל שאביו ימכור או יתן לאחרים משא"כ הכא דודאי הדרא

והנה ראינו לה' המבי"ט ח"א סי' שמ"ו שכ' שאם היתה שכורה דיכול להשכירה לאחרים לזמן שתכלה שכירות הא' דאין לו לשוכר בה אלא הדירה שהן הפירות וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כר"ל דהלכ' כותי' כדאית' בפי"ן דקל"ו ותנן התם הכותב נכסיו לבנו אחר מותו מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב הרי שהאב הוא כמו שוכר בקרקע שנתן לבנו שאין לו אלא פירות בחייו ואפ"ה מכירת הבן מכירה את"ד ע"ש והמתבאר מדבריו דטעמ' דקנה לוקח הוא משום דקי"ל כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וצ"ע שהרי ר"י דס"ל דקנין פירות כקנין הגוף דמי אפ"ה קתני מתני' דקנה לוקח וא"כ איך כתב המבי"ט דטעמא דיכול להשכירה לאחרים משום דאין לו לשוכר א' אלא פירות וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי שהרי קושטא הוא דאפי' לר"י קנה לוקח כדתנן וא"כ עדיפא מינה הו"ל להרב לומר דאפי' לר"י דס"ל דקנין פירות כקנין הגוף ואפ"ה קנה לוקח וה"ט כדאמ' בפ' החובל דכי מיית האב דקנה לוקח דלא מת הבן בחיי האב דאתו לידי' דבן וכו' ופירש"י דלא מת הבן בחיי האב דאתו לידי' דבן דמה מכר לו א' לב' כל זכו' שתבא לידו וכ"כ רשב"ם בפי"ן ע"ש וא"כ ה"נ אם היתה שכורה ביד אחרי' יכול הוא להשכיר ולמכו' כל זכות שתבא לידו

והנראה לומר דאפי' לר"י דאמ' דקנה לוקח אינו אלא לאחר שמת האב ובאה ליד הבן דמעת' קנה לוקח אבל כ"ז שלא מת האב אה"ן דלר"י אפי' השכירה לאחרים יכול לחזור בו עד זמן שימות האב ודוקא לאחר דמת האב הוא שקנה לוקח אמנם לר"ל דס"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אה"ן דקנה לוקח מאותו עת לענין שאינו יכול לחזור בו אפילו עדיין לא מת האב

אך ק' דאעיקרא איך קנה לר"י אפי' כי מת האב שהרי כשמת הבן בחיי האב ה"ט דקנה לוקח משום שאין כאן מקנה דשב"ל כיון שהגוף שלו דקנין פירו' שנשאר לאב לאו כקנין הגוף דמי וכמ"ש מרן בש"ע סי' רי"א ס"ה וא"כ לר"י דס"ל דקנין פירות כקנין הגוף דמי הו"ל מקנה דשב"ל ולכך כי מת הבן בחיי האב דלא קנה לוקח וא"כ אפי' היכא דלא מת הבן ומת האב איך קנה לר"י שהרי אעיקר' הוא מקנה דשב"ל ולא קנה והוי כמו מה שאירש מאבא מכור לך דלא קנה אפי' לאחר שמת האב ודוחק לומר דמיירי מתני' בשהחזיק בה לוקח לאחר מיתת האב א"נ שכתב לו שטר ותפיס לוקח האי שטר' בידי' וכמ"ש בהגמי"י ופסקו מור"ם בסי' ר"ט ס"ד ע"ש בסמ"ע והט"ז וכנה"ג הגב"י אות ן' ונ"א ע"ש שהרי מתני' סתמ' קתני דקנה לוקח אפי' באחד מדרכי הקניי' כמו בכסף וקנין חליפין ואחרי כתבנו ראה ראינו להרמ"ה בפי"ן שכ' וז"ל מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב וכולי רי"א לא קנה לוקח דקנין פירות כקנין הגוף דמי דכ"ז שהגוף משועבד לאב לפירותיו הרי הוא כאלו קנוי לו קנין גמור כ"ז שהפירות שלו וכל כמה דלא אקני ליה הבן לפירי לא קני לי' לגוף קנין גמור ולא אהני לי' לבן קנין הגוף אלא למקני זכות' בעלמ' בגוי' דלא יכיל האב לאפקועי גופ' מהשת' ולא לאפקועי פיר' מני' לאחר מית' מיהו ע"כ ההיא זכות' דלפירי דלאחר מיתה ליתא אלא היכא דאיתי' לבן לאחר מיתת האב וכו' הלכך היכא דמכר הבן בחיי האב אי איתי' לבן לאחר מיתת האב למקני פיר' קנין גמור איגלאי מלת' למפרע דמעיקרא קניי' הבן לההוא זכות' דאקני לי' האב בגוייהו קנין גמור בין למקני גופ' מחיי האב בין למקני פירי לאחר מיתת האב וכי זבין הבן לההוא זכות' ללוקח בחיי האב שפיר זבין לי' דהא כל זכות' דאית ליה בגוייהו זבין ליה והיינו דקתני מכר הבן אין ללוקח בהם כלום עד שימות האב ולכי מיית האב מיהא קנה לוקח את"ד ע"ש הרי מתבאר דלר"י לא הוי דשב"ל כיין דאית ליה זכו' בגוף הקרקע ואותו זכו' הוא זבין ואם מת האב איגלאי מלתא למפרע דהוי קנין גמור ולפ"ז פשיט' ודאי דכל כמה דלא מת האב אין הבן יכול לחזור בו כיון דזכות' דאית לי' מיהא זבין לי' השת' ללוקח

ומ"ש מרן דלר"ל ה"ט דקנה לוקח משום שאין כאן מקנה דשב"ל כיון שהגוף שלו דקנין פירו' לאו כקנין הגוף א"כ ק' דלר"י איך ס"ל דבמת האב קנה לוקח כיון דהוי דשב"ל ונר' דכונתו כלפי מ"ש הרמ"ה שם וז"ל אמר קנה לוקח דקנין פירות לאו כקנין הגוף ואף על גב דלא קנינהו הבן לפירו' מעולם כיון דקנייה לגוף מחיים ממילא קנינהו הבן לנכסי מחיים בין לגופ' בין לפירי מחיים דאתו לאחר מיתת האב (אע"ג דדבר כצ"ל) שלא בא לעולם נינהו דלא הוו בחיי הבן דלקנינהו דהאמת הבן בחיי האב כיון דס"ל דקנין פירי דאב לאו כקנין הגוף אשתכח דמעיקרא קנין בן דגוף קנין גמור הוא וכו' ופירי דלאחר מיתה בתר גופ' אזלי וכיון דקנייה הבן לגוף מחיים קנין גמור כמאן דמקנינהו מחיים דמי וכו' וזכות' דהו"ל לאב בפירו' משעת מיתתו הוא דפקע' לה ממילא וכו' את"ד ע"ש ולפ"ז מתבאר דבין לר"י בין לר"ל זכיית הקרקע לא חשיב דשב"ל כיון דהקרקע היה בעולם וזכו' מיהא אית ליה בגוה ואותו זכו' שיש לו יכול למכור אלא דלר"י דס"ל דקנין פירות כקנין הגוף דמי אי מת האב בטלה אות' מכירה כיון דבשעת הקנין עדיין לא זכה בפירו' והו"ל בזכיית הפירות דשב"ל דכל זמן שלא קנה הפירות מחיים חשיב דשב"ל ולא קנה לוקח אמנם לר"ל דס"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף לא חשיב זכיית הפירות דשב"ל דפירי בתר גופ' אזלי וכיון דקניי' הבן לגוף מחיים קנין גמור כמאן דקנינהו מחיים דמי ולא הוי דשב"ל

ולפי האמור נר' דה"ה נמי היכא דהית' ביתו שכורה לזמן ועמד והשכיר אות' או מכרה לאחרים לאחר שתכלה זמן השכירות דמהני לכ"ע בין לר"י בין לר"ל אלא דלדידן דקי"ל כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אפי' מת המשכיר או המוכר בתוך זמן הראשון אותו השכירות או המכירה קיימת כיון דהגוף הוא שלו וקנוי לו קנין גמור כמאן דקנינהו לפירו' נמי מחיים וקנה השוכר או הלוקח ומעתה מה שהוצרך ה' המבי"ט לומ' דהויא שכירות משום דקי"ל כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף הוא תמוה דאפי' לר"י נמי הדין כן ואינו יכול לחזור בתוך הזמן ודוחק לומר דכיון למאי דנ"מ למת המשכיר או המוכר בתוך הזמן דלר"י לא קנה לוקח וכמו שנתבאר וצ"ע. ועיין לה' זרע יעקב סי' כ"ב ודוק: