שו"ת די השב קלז

רי"ו בספר משרי' ני"ב ח"א שכ' וז"ל ואם הוא דחוק למעות יכול למוכרו תוך הזמן וצריך להניח שוכר בבית עד שישלים זמנו וכ"כ ר"מ בתשו' עכ"ל ע"ש

איברא דיש לעמוד בזה מההיא דס"פ השואל דאמרי' פשיטא נפל לי' בית' א"ל לא עדיפ' מנאי זבנה ואורת' ויהבה במתנה א"ל לא עדיפת מגבר' דאתית מני' וכו' ופסק' הרמב"ם בפ"ו מה' שכירות והטור בסי' שי"ב סי"ג ע"ש הרי מבואר דיכול למכור אע"פ שהיא שכורה ביד אחרים ומיהו לזה י"ל דש"ה דמכרה לאחר זמן הקצוב וכמבואר מדברי רש"י שם ואע"ג דמכרה בזמן ההודעה מ"מ זמן ההודעה לא מקרי קצוב לענין שתהא חשובה ברשותי' דשוכר שאין המשכיר יכול למכור. אך ממ"ש הטור שם בסימן שי"ב וכן אם משכנו לשנים ידועים כו"כ לכל שנה ושנה כ"ז שלא יפדנו וחזר ומכרו לאחר אין הלוקח יכול ליקחנו מיד המלוה תוך השנה וכו' ע"ש ומבואר מדברי מרן הב"י דמיירי בסתם משכנת' דהיינו סתם משכנת' שתא ומש"ה כ' דאין הלוקח יכול ליקחו מיד המלוה בתוך השנה ע"ש וה"ה במשכנת' לזמן באתר' דלא מסלקי דאין הלוקח יכול ליקחו מיד המלוה בתוך זמנו עד עבור זמנו כמ"ש הר"ב בש"מ שם ע"ש הרי מבוא' דאע"ג דממושכנ' ואין הלוה יכול לסלק למלוה בתוך זמנו אפ"ה יכול למוכרה לאחר ויזכה בה לאחר שיצא המלוה ממנה

והנה הרא"ש בס"פ השואל והביאו מרן הב"י ר"סי שי"ב הביא סוגיית הירוש' דפליגי היכא שהעני ימכר ביתו דר"א ס"ל דיוציאנו מיד דלא עלה ע"ד שימות ברעב ור"א ור"ז אמרו דלישבקי' עד דמלי' זמני' ובא מעשה לפני ר"א בא' שהיה ביתו ממושכן אצל יהודי לכל ימיו בכו"כ לשנה כ"ז שלא יפדנה ולא הי"ל מעות לפדות' ובא זה והורה כר"מ שיצא מיד את"ד ע"ש ומבואר מדברי הרא"ש הללו דהוי עדיפ' ממוכר מפני דוחקו שהרי במוכר מפני דוחקו פליגי התם בירוש' ואלו הכא בממושכן אצל אחר ולא הי"ל מעות לכ"ע אם מכרו לאחר יכול להוציאו מיד ולפ"ז י"ל דל"ק מההיא דממשכן דאדרבא הא עדיפא מהך דהעני דלכ"ע יכול למכור ולהוציאו מיד אך אעיקרא יש לתמוה בדברי הרא"ש הללו דאיך יתכן סברא זו דבמוכר מחמת דוחקו שהעני אמרי' דלר"א ור"ז דאינו יכול להוציאו עד דמלי' זמני' ואפי' שלא עלת' ע"ד שימות ברעב ואלו בממשכן אמרי' דיכול להוציאו מיד ואיך יתכן סברא זו והמרדכי פי' בשם ד"מ דמה שהורה ר"א שיצא השוכר מן הבית וכו' מפני שהיתה ביתו של משכיר ממושכנת ביד גוי א' ואם לא היה פודה אותה עתה היתה נחלטת לו ובשביל שלא יפסיד המשכיר הורה ר"א שיצא השוכר מן הבית ע"ש והרשב"א בתשו' הביאו מרן הב"י שם גרים בירוש' ברתיה הות ממשכנא גבי חד רומאי ולא הו"ל למפרקה והורה כר"מ שימכרנה וכו' ע"ש ולפי גירסאו' הללו ניחא אי משום שלא תהיה נחלטת הבית לגוי כגי' המרדכי או כדי שלא תטמע בתו אצל הגוים לגי' הרשב"א דיכול למוכרה ויצא מיד דאונס גדול כזה שאני. והנה ה' שדה יהושע פי' בכונת הירושלמי שהבית היה ממושכן ליהודי במשכנת' דסורא לשנים רבות ואם יניחנו עד זמנו נמצ' זה המוכר מת ברעב לפיכך הורה כר"א אבל כשיש לו זמן שנה או שנתים נותנים הזמן שיש לו עם המוכר כן פי' הרא"ש את"ד ולא ידענא איך יתכן פי' זה בכונת הרא"ש שהרי כ' בכו"כ לשנה כל זמן שלא יפדנה משמע דבכל זמן יכול לפדות'

ומן האמור מדברי הרא"ש יש לתמוה על הטור בההי' דמשכנו שכ' דאם משכנו לשנים ידועי' כו"כ לכל שנה ושנה כ"ז שלא יפדנו וחזר ומכרו לאחר אין הלוקח יכול ליקחנה מיד המלוה בתוך השנה אבל אחר השנה. יכול ליקחנה ומרן הב"י הורה מקור דין זה מההיא דפ' אז"נ רב מב"ר משכן לי' ההוא גוי בית' זבנה לרבא נטר תריסר ירחי שתא שקל אגר בית' ואמטי ליה לרבא א"ל האי דלא אמטאי למר אגר בית' עד האידנא דסתם משכנת' שת' אי בעי גוי לסלוקי אי לא מצי מסלק ע"ש וק' דא"כ למ"ל להטור למימר דאם משכנו לשנים ידועים כו"כ לכל שנה ושנה דהול"ל בסתם משכנת' שת' כעובדא דרמב"ר ולפי הנר' דהטור לקח דין זה מדברי מדברי הרא"ש שכתבנו לעיל שהוא ממש כלשון זה ש:' הטור א"ק דהרא"ש כ' שיצא מיד ואיך כ' הטור דאין הלוקח יכול ליקחנה אלא לאחר השנה ושו"ר להב"ח שכ' שזה הדין שכ' הטור הוא מדברי הרא"ש וס"ל להטור דיצא מיד שכ' הרא"ש היינו מיד אחר כלות השנה דכיון שהתנה עמו כל זמן שלא יפדנה א"כ המכירה היא לו כמו פדיון ומיהו תוך השנה אינו יכול להוציאו וכו' אלא מיד ככלות השנה יכול ליקחנה ואין זה נק' תוך זמן הקצוב את"ד ואין אנו יכולי' להלום דבריו שהרי כתב הרא"ש ובזה הורה כר"א שיצא מיד והא דר"א ודאי דר"א ס"ל דיצא מיד ממש שהרי קאמר דלא עלה על דעתו שימות ברעב ופליגי עליה ר"א ור"ז ואמרי' דלישבקי' עד דמלי זמני' מבואר דלר"א יצא מיד ממש קאמר ועוד ק' שהרי סיים עלה הרא"ש וכ' אבל משכיר בית לשנה וצריך למוכרה מחמת דוחקו צריך להניח שוכר בבית עד שישלים זמנו כר"ז ור"א משמ' דיצא מיד שכ' הרא"ש גבי משכנת' היינו שיצא מיד ממש וצ"ע

איברא דלפי הנר' מדברי הרא"ש דיצא מיד ממש קאמר ק"ט דהא מוכח מההיא עובדא דרמב"ר דאע"ג דמכרה לוה בתוך הזמן אפ"ה אמרי' נטר שתא משום דסתם משכנת' שת' ולא מצי גוי לסלוקי אלמ' דאע"ג דמכרה אפ"ה אמרי' אינו יכול להוציאו אלא לאחר זמנו ואפשר לומר דס"ל דשאני התם דהמשכן הוא גוי ובדיניה' חשיב' כמכורה בידו כל אות' שנה ואפי' מכרה לאחר אינו יכול להוציאו עד כלות השנה ואע"ג דאמרי' בפ' אז"נ דס"ח ע"א אר"א א"ל סבי דמתא מחסיא סתם משכנת' שת' למאי נ"מ דאי אכיל ליה שת' מצי לסלוקי ואי לא לא מצי מסלק לי' אלמ' משמ' דבתוך השנה אינו יכול להוציאו י"ל דהתם מיירי בלוה עצמו דלא מצי מסלק ליה אבל אם מכרה אה"ן דיכול הלוקח להוציאו מיד ודע דלשון הרא"ש הלזו השמיטו הריב"ה בקיצור פסקי הרא"ש וצ"ע למה ואפשר לומר דקי"ל להטור דזה שכ' הרא"ש בשם ר"מ לא ס"ל להרא"ש כוותי' אלא דבכה"ג אינו יוצא מיד אלא לאחר השנה וכההיא דרמב"ר ואין חילוק בין גוי לישראל ולפ"ז נתיישב פסק הטור ועיין להרב פלפלא חריפתא שכתב קרוב לדברי הב"ח ואין דבריו נראין

באופן דבתוך זמן המשכונה יכול למכור וה"ה נמי בתוך זמן השכירות יכול למכור ולהשכיר כמהרשד"ם וה' מורה צדק הביאו הכנה"ג שם גם כתב שדברי התו' בפ' אז"נ דע"ג ע"ב בד"ה השת' נשקול מר אגר בית' הם דלא כמהרשד"ם ע"ש וה' כנה"ג כתב שאין דברי התו' ענין לזה ע"ש ולכאורה נראה דכונתו ממ"ש התו' בפשיטו' וז"ל משמ' דיכול אדם למכור מה שהשכיר ביד אחרים וכו' ע"ש ואי מהא ליתא שאין כונת