שו"ת די השב קלו

לבה"כ אין הכונה לומ' כל שהולך האדם לבה"כ אלא הכונה לומ' שיושבים שם כל שהולכים לבה"כ שהוא זמן התפלה כלומר כל זמן שהולכי' להתפלל אלא שלפ"ז צ"ל שסובר הרשב"א דכל שעומד בעיר ולא הלך לישב במקומו הפסיד חזקתו וזה אי אפ' שסיים וכ"ד בה"ע ודעת בה"ע דכל שיושב במקומו בשעה שהוא הולך לתפלה שם אע"פ שלפעמי' אינו הולך לא הפסיד חזקתו כמ"ש הריטב"א בשמו את"ד ע"ש ואפשר לדחוק ולומר דמ"ש הרשב"א וכ"ד בה"ע אסיפא קאי דהיינו אם הולך חוץ לעיר לעסקיו וכו' לא הפסיד חזקתו ואהא כתב הרשב"א דכן דעת בה"ע. ומצאנו בתשו' הרמ"ה בס' אור צדיקים סי' רס"ד שנשאל בענין חזקת בה"כ וכ' וז"ל אבל הר' יונה כתב אם החזיק בו מספר ימים של ג"ש אין הימים שלא הלך לבה"כ הפסק לעשות שני חזק' מפוזרי' כיון שישב שם כל השנה שהלך לבה"כ וכן פסק ה' בעל העיטור עכ"ל מתבאר מדבריו דדעת בעל העיטור דחזק' בה"כ ג"ש שלימי' ומה שחסר במה שלא הלך לבה"כ צריך להשלימה משנה אחרת עד שיהיו לו ג"ש שלימי' מעין דוגמ' לחזקת חנות דקי"ל בח"מ סי' ק"ם דכיון דליממא עביד' לליליא לא עביד' ובעי חזקת ו' שנים ע"ש וזה דלא כמ"ש הרשב"א והריטב"א בשם בה"ע אמנם בס' העיטור באות מ' מחאה שם כ' כדברי הריטב"א שהביא בשמו ע"ש אבל דעת הרמ"ה שם דאין חזק' לבה"כ דחזק' לבה"כ נפלאת היא ורחוקה מאד כי מי יוכל להעיד על אדם א' ששב ג"ש רצופות מיום ליום בכל עתות התפלה ואין לך אדם שלא יקרה לו מקרה למונעו מלבא לבה"כ כמה פעמים ע"כ אין הדיין יכול לצאת י"ש בדין זה כי אם ע"י פשרה ע"ש

אמנם מצאנו ראינו תשו' הרשב"א הנז' שהביא מרן בח"ה סי' ר"ן וז"ל ולענין חזקה ששאלת במקומות שנהגו להיות מקומות בבה"כ ליחידי' חזקה גמורה למוכרם וליתנם במתנה ולהוריש אותם לבניהם כשאר חזקות דכוות' לא שיהיה צריך לישב שם יום ולילה שלא יהא מפסיק אפי' יום א' שלא ישב שם בחזקת הבתי' לפי שחזקת כל הדברים הוא לפי תשמישם וכל דמשתמ' בו זה כדרך שהבעלים משתמשים במקומותיהם ה"ז חזקה אע"פ שלעתי' יצא לעסקיו או הולך למ"א וכו' עש"ב הרי מבואר דר"ל דלא מבעיא אם הוא בעיר והפסיק איזה יום שלא הלך לבה"כ דלא חשיב הפסק כיון שכן דרך כל אדם שלא לילך איזה יום לבה"כ כי יעצרנו הגשם ובחמה מפני החמה וכיוצא ולא זו בלבד לא חשיב הפסק אלא אפי' יוצא לעסקיו והולך למקום אחר כמה ימים לא חשיב הפסק וכדמסיק שם הכנה"ג בכונת הרשב"א

ויש להסתפק בחזקה זו של מקום בה"כ אחר שהוחז' שהמקום ההוא שלו ושל אבותיו אם הלך זה לבה"כ אחר להתפלל ובא אחר וישב שם ג' שנים חזקה ולא מיחה בו אם נאמר דמחל חזקתו כיון דלא מיחה בתוך הג"ש או דלמ' כיון שאין המקום עשוי לפירות אלא דוקא לישיבה בעלמא בעת התפלה לא חש למחות ויש לצדד ולומ' דכיון דאחר ג' שנים חזק' יכול המוחזק לבא בטענה ולומ' אתה מכרת לי או נתת לי א"כ צרי' המחא' ואפי' את"ל דלא חשד לחבירו לשקר ולבא בטענה זו אפ"ה מי לא איכא למיחש דשמא ימות זה שישב במקומו וטועני' ליורשי' דאביהם קנאו או נתן לו במתנה כיון- שכבר החזיק וישב שם ג"ש חזקה. ואם עקר דירתו והלך לו אל ארץ אחרת כבר פסק הטור ומרן בש"ע סי' קמ"ג ברח המערער מפני סכנת נפשות אין מחזיקי' בנכסיו שירא למחו' פן יודע מקומו וירדפו אחריו ואם ברח מחמ' ממון מחזיקי' בנכסיו שאינו ירא כ"כ ע"ש וה"נ דכוות' וכ"ש אם עקר דירתו בלא שום סיבה אלא שהלך לו אל ארץ אחרת מחמת רווחא וכיוצא כל שלא הפקיד חזקתו ביד אחר הפסיד חזקתו ומ"מ יש לצדד דבמקומו' בה"כ כיון שאין בהם שום פירות לא חש להפקידו ביד אחרים ויש לצדד עוד כמו שכתבנו לעיל וצ"י

והנה בעירנו זאת מנהג ק"ק פורטוגיזיס יצ"ו בבה"כ שלנו שהמקומות מוחזקים בהם כל היחידי' למשפחותם לבית אבותם מאב לבנים וכן לשאר יורשים או דודו או בן דודו וכיוצא כיון דאעיקרא לא קנו המקומו' הנז' בכסף ומחיר אין שום אדם רשאי למכור או ליתן במתנה דמרגלא בפומייהו דכל המקומות הם של כוללות הק"ק ואין אדם רשאי למכור או ליתן במתנה וחזקה זו גופה היא שכ' הרשב"א בתשו' הנז' וז"ל ולענון מה שבא בשאלה אם יש למקומות בה"כ חזקה אם כל א' וא' בירר לו מקום לעצמו לא קנה דזו אינה הפקר וכו' ומ"מ נר' דיש להם חזקה כל דהו לענין זה שאם כל א' בירר לו מקום וישב שם ימים רבים זה במקום ידוע וזה במקום ידוע אסור לזה שבעיר לבא לשבת במקומו של זה מפני דרכי שלום וכמה דברים שאין בהם קנין גמור עשאום כקנויים להם מפני ד"ש כאות' ששנינו וכו' ואסו' לעשות כן דאין מוציאי' בדייני' וגם זה כא' מהם וכו' עכ"ל וחזקת מקומות שלנו היא חזקה זו ממש אלא דאלמוה קצת לחזקה ודנו בה דין תורה להוציא' בדייני'. ועוד נהגו דמי שיש לו מקום מיותר בבה"כ אפי' הלך לבה"כ אחר ולא בא לבה"כ הלזו אפי' אחר שנים רבות אפ"ה נוטל מקומו אמנם אם עקר דירתו מן העיר אם מחמת אונס לא איבד חזקתו אבל אם היה שלא מחמת אונס ודאי דאיבד חזקתו בכה"ג דאינה אלא חזקה כל דהו

סימן ב'

המוכר קרקע בהטב' לזמן קצוב ובתוך הזמן עמד ומכרה לאחר לכשיעבור זמנו של ראשון אם קנה או לא

תשובה הנה המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב אם יכול למוכרו או להשכירו בתוך הזמן של השכירות לכשיכלה זמן השכירות הרב כנה"ג בח"מ סי' שי"ב הביא מחלוקת הפוסקים בזה ודעת מהרשד"ם סי' רע"ז ותפ"ח שאינו יכול להשכירה ולמוכרה בתוך הזמן והק' עליו ה' כנה"ג ממ"ש הטור המשכיר לחבירו בית וכו' לזמן קצוב וכו' ואפי' העני וצריך למוכרו לאחר אינו יכול להוציאו והמקח קיים ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלים זמנו והוא מדברי הרא"ש בפ' השואל וכן ראיתי לה' מורה צדק ולא דק דהרא"ש והטור מיירי כשהעני ואין לו מה יאכל דהוי כאנוס ולזה המקח קיים וכו' ע"ש ולכאורה יש ללמוד בזה שדברי הטור הללו הם לקוחי' מדברי הירוש' שהביא מרן הב"י שם ובירושלמי מוכח דלכ"ע יכול למכור אפי' בתוך הזמן ולא פליגי אלא לענין אם יכול לוקח להוציאו מיד או עד לאחר זמנו ובדוחק אפשר לומר דמדקאמר בירוש' ר"ז ור"א מ"מ קנוי לו אלא דאמ' לישבקו' עד דמלי וכו' נר' מזה דלכ"ע אין יכול למוכרו אלא דוקא היכא דהוי מחמת דוחקו דאל"כ מה צריך לומר מ"מ קנוי לו וכן נר' מדברי