שו"ת די השב קלג

שלוחו ונהנה מן ההקדש דמעל וא"כ אע"ג דשוה לעדו' לענין דלא מצי לשוויי שליח לישבע עבורו הרי דומה נמי למעילה דישנה בשליחות בכה"ג שקיבל הפקדון ע"י שליח דומיא דמעילה דנהנה מההקדש ע"י שליח

סימן י"ז

ענין החזקות שלנו

כתב ה' עדות ביעקב סי' פ"ח דיש ללמוד ממתני' דפ' מי שהוציאוהו עכו"ם או רוח רעה אין לו אלא ד"א החזירוהו כאלו לא יצא דמי שהחזיק בחזקת בית א' או חנות של תוגר א' ואח"כ ברח מחמת מרדי' או חובו' שנתחייב לגוים הוצרך לברוח מן המדינה שהיה שם אם אחר ששמע שמתו האנשים המבקשים את נפשו ובא לעיר דהרי הוא כאלו לא יצא ולא הפסיד כלום שזכה בה מקודם וחוזר הוא לחזקתו כבראשונה ואע"ג דהתם אם חזר לדעת אין לו אלא ד"א ה"ט משום קנס שעבר ונכנס בשבת לעיר עכ"ד ע"ש וצ"ע דביצא נמי לדעת וחזר ה"ט דלא הוי חזרה ואין לו אלא ד"א משום קנס שעבר על חשבת הא לא"ה אע"ג דיצא לדעת אה"ן דחזרתו הויא חזרה וראיה לזה דמה"ט נמי אמרי' שאפי' החזירוהו בע"כ לא שמא חזרה הוא משום קנס שעבר ויצא בשבת חוץ לתחום

ובר מן דין אעיקרא דבריו צ"ע דממ"נ אם חזר בתוך ג' שנים מאי נ"מ אם ברח מחמת מרדי' או חובו' דבלא"ה יכול למחות בו עכשיו ואם חזר לאחר ג"ש הרי איבד חזקתו שהרי יכול הוא למחות בתוך ג"ש במקום שברח כמ"ש הטור ומרן בסי' קמ"ו דהמחילה מבטלת החזקה אפי' אם ערער שלא בפני המחזיק אפי' הוא במדינה אחרת אם שיירות מצויות לא איבד חזקתו גם כשברח מחמת מרדין לעולם המחזיק אין חזקתו חזקה כמ"ש הטור ומרן בסי' קמ"ג וז"ל ברח המערער מחמת סכנת נפשות אין מחזיקי' בנכסיו שירא למחות פן יודע מקומו וירדפו אחריו ואם ברח מחמת ממון מחזיקי' בנכסיו שאינו ירא כ"כ ע"ש והיא מימרא דרב בפ' חזקת דל"ח ע"ב דקאמ' כאן בבורח מחמת מרדי' באן בבורח מחמת ממון ופירשב"ם מחמת מרדים מחמת רציחת נפשות ירא למחות וכו' ע"ש הרי דיש חי' בבורח בין מחמת מרדי' ובין מחמ' ממון ושו"ר דאעיקר' דברי הרב ז"ל הם מיוסדי' ע"פ התקנה שיש להם בעיר שאלוניקי יע"א בענין החזקות והביאה מהרש"ך בח"א סי' ק"ח שכתוב שמי שירצה לעקור דירתו שיוכל להעביר חזקת דירתו למי שירצה וכ' מהרש"ך שם שדקדקו קדמונינו שכל מי שירצ' לעקור דירתו מהעיר ולא העביר חזקתו לשום אדם הפסיד חזקתו וכל הקודם זכה ע"ש וכ"כ מהריב"ל ח"א סי' מ"ז ע"ש אשר עפי"ז כתב הרב עב"י שאם מחמת מרדין או מחמת חובות שנתחייב לגוים הוצרך לברוח שאם אחר ששמע שמתו האנשים המבקשים את נפשו ובא לעיר כאלו לא יצא ולא הפסיד כלום מחזקתו. אך מה שהשוה הרב ז"ל מי שיצא מחמת מרדין וחובות לא זכר תשו' מהרשד"ם חח"מ סי' רכ"ז שהעלה בתשו' הנז' דכל שיצא מחמת ממון אין זה נק' אנוס דאדרבא הנושים אין מחייבין אותו לצאת ורצונם שיעמוד עמהם בעיר והביא ראיה לזה ע"ש ועיין בתשו' בית יעקב סי' קט"ו

והנה מהרשד"ם שם העלה דאפי' מי שיצא לדע' דאיבד חזקתו ה"ד בשלא היה דעתו לחזור אבל אם היה מוכיח מתוך מעשיו שדעתו לחזור י"ל שלא איבד זכותו והביא ראיה לזה ממה ששנינו בפ' מקום שנהגו ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ואמרי' דדוק' שדעתו לחזור הא אין דעתו לחזור נוהג כאנשי המקום שהלך נר' בשדעתו לחזור עדיין נק' על שם מקומו הא' ע"ש ואפש' לחלק ולומ' דש"ה כיון שכבר נהג במקומו אותם החומרות וקיבלם עליו וכבר נתחייב בהם א"כ אמרי' אע"פ שיצא כ"ז שדעתו לחזור עדיין נשאר בחיובו הראשון משא"כ הכא לענין ממון דאתי' עלה מטעם מחילה א"כ י"ל דכיון שיצא ולא הפקיד עליו שום אדם אמרי' מסתמ' מחל דאין דרך אדם לילך ולהניח נכסיו מופקרים ואיני ענין זה לזה. ותו ק"ל עליו שהרי קי"ל דממונא מאיסורא לא ילפי' ואח"כ מצאנו לה' יד מלאכי סי' קס"ב שכ' בשם מהרח"ש בקונ' המודעות סי' ט"ל לא אמרי' אלא בנושאי' מוחלפי כהה' שכ' ה"ה בפ"ט מה' אישות עלה ההיא דאמר האב קידשתי את בתי וא"י למי ובא א' ואמ' אני הוא נאמן לכנוס דאמרי' בירוש' דאין למדי' ממנו לדבר אחר שאם א' אמר משכנתי מכרתי וא"י למי ובא א' ואמ' אני הוא לאו כל הימנו אבל היכא שהממון הוא הנושא עצמו של האיסו' כגון לענין חזקת וכו' ושוב כ' שהדבר תלוי בדעתו לחזור והוא הוא הטעם דלענין איסור נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם אז נק' הכל ענין א' ולא שייך למימר ממונא מאיסו' לא ילפי' עכ"ד ע"ש ומעתה י"ל שזה דעת מהרשד"ם והוא תנא דמסייע לי' למהרח"ש

והנה ראינו למהרש"ך בתשו' שם שכ' לחלק דלא אמרי' בעקר דירתו ולא הפקיד חזקתו לשום אדם דהפסיד חזקתו אלא כשהמו"לקי הוא של הגוי ואין ליהודי כה אלא זכות דירה שאין בה ממש דקליש זכותי' אמנם בחזקת המוקט"עה שיש ליהודי זכות בבנין הבתי' שהם שלו ואלים זכותי' אינו דין שיפסיד אע"פ שעקר דירתו ע"ש וה' בני אהרן בתשו' סי' ג' הביא ראיה לחי' זה ממ"ש הר"ן בנדרי' דמ"ז על ההיא דאמרי' התם ה"ד דשרי בעסק' ופי' וז"ל דמקבל בעסק' לאו היינו שכירות אלא הקרקע הוא של המחזיק לעולם אלא שנותן דבר ידוע לבעלים הראשונים בכל שנה וכל כה"ג קנין הגוף מקרי ולא שעבוד בלבד שיפקיענו קונה והאי דנקט מושכרי' במתני' משום דעסקא כעין שכירות הוא שאם אינו פורע המוטל עליו בכל שנה הדר' ארע' למריה וא"כ בנ"ד שהוא המוקט"עה דכל זמן שפורע מה שקצוב אין כח ביד הגזבר לסלקו וקנין הגוף יש לו ודנין אותו כאלו הוא מולק"י ולא הפסיד חזקתו את"ד ע"ש ויש לתמוה שהרי מהרש"ך פשיטא ליה מלת' שהמוקט"עה יש ליהודי זכות בה בבנין הבתים שהם שלו ופשיטא ודאי דה"ז יותר מעסקא שאין לו בה שום בנין אלא דוקא שכירו' בעלמ' ואפ"ה מסיק הרב שם שאע"פ שיש לחלק מה שחילקתי מ"מ איני סומך על זה שעדיין אפשר שהדקדוק הנזכר הוא מכח ההסכמה כל אפייא שוין דלא שנא במוקט"עה ל"ש בנ"ד אין לחלק בכך כיון שהלכו ועקרו דירתם ולא העבירו ולא הפקידו בסתמ' הפסידו עכ"ד ומעתה מאי ראיה מייתי הרב ז"ל מהתם דאפי' לענין נדרים כל דמקבל בטסקא לאו היינו שכירות וחשיב אין לו תפיסת יד מ"מ לענין זה דעוקר דירתו מכח ההסכמה כל אפייא שוין דהפסיד חזקתו. ועוד דאעיקר' מ"ש הרא' חי' זה הוא ליישב מאי דק' לן ההיא דנדרי' אמאי אמרי'