שו"ת די השב קלב

בסוף דבריו עיין שם

והנה הרשב"ש בתשו' ס"ס ר"ל כ' וז"ל ולמ"ד שדברי האומרי' שאין רשאי למנות שליח יותר נראין וכו' ועוד דהירוש' עצמו ראיה דלא מצי למנויי שליח דהא תיובתא דקמותי' הגע עצמך אם נתחייב שבועה וכי אנטלר נשבע תשובה כוללת היא וטענה כוללת היא וקבלוה בירוש' א"כ אפי' לדברי הירוש' לא מצי הנתבע לשוויי שליח וכו' ע"ש ודבריו סתומים ונר' דכונתו דמאי דקמותי' בירוש' הגע עצמך וכו' וכי אנטלר נשבע הכונ' בזה דכיון דבמקום שיש שבועה לא מצי למנות אנטלר דאין אנטלר נשבע מש"ה לא מצי למנות אנטלר כלל אפי' במקום דליכא שבועה דלא פלוג רבנן

והנה הרשב"א בתשו' הביאה מרן שם וז"ל נ"ל כדברי הגאונים שאין הנתבע ממנה אנטלר ואם יש שבועה ישביעו הנתבע עצמו אם הוא שם ואם אינו שם ישלחו ב"ד וישביעוהו ע"ש ולכאורה נר' דכונתו לומר דאם הוא שם בב"ד ישבע בב"ד ואם אינו שם בב"ד אלא בביתו ישלחו כ"ד וישביעוהו בביתו והדבר ק' עמ"ש הרשב"א שם וז"ל ומ"ש בכ"ג ימנה אנטלר והשיב שמא יצטרך שבועה ואין אנטלר נשבע נ"ל שאם בא למנות אנטלר ימנה אלא לפי שבאלו ימנה אנטלר כלומ' יתקנו שלא ידונו אותו מפני כבודו אלא שימנה אנטלר ולפיכך אמרו שם שא"א לחוש לכבודו בזה דפעמי' שהוא יצטרך לשבועה וצריך לישבע בפני ב"ד וכיון שכן לא תיקנו שימנה אנטלר א"ד ע"ש והשתא ק' דלמ' צריך לישבע בב"ד שהרי כבר כתב שאם אינו שם ישלחו ב"ד וישביעוהו וא"כ ה"נ בכ"ג יתקנו שימנה אנטלר וכשיצטרך לשבוע' ישלחו ב"ד וישביעוהו והנראה לומר דכונת הרשב"א במ"ש אם הוא שם או אינו שם ר"ל אם הוא שם בעיר או אינו שם בעיר שאז שולחין לו לאות' העיר לישבע אבל כשהוא בעיר צריך לישבע בב"ד

ודע דמדברי הירוש' הללו הק' ידי"ן הרב הכולל כמהר"ר שמואל צפ"ג נר"ו עמ"ש הרדב"ז בשניות סי' י"ח שנשאל על ראו' שהרשה את שמעון אם יכול שמעון לקיים איסר שבוע' בשם משלחו והשיב דאם צוהו בפי' לקיים איסר בשבוע' וכיוצא בו הדבר ברור דחייב לקיים כי הוא צוהו ע"ש ומבואר מדבריו דיכול לעשות שליח וכ"כ ה' נודע ביהודה ח"א חי"ד סי' ס"ז שאם אמר אדם לשלוחו צא והשבע עבורי שלא אוכל בכר זה דאמרי' דחלה השבועה דשפיר אמרינן בזה שלוחו כמותו ע"ש והשתא ק' לפ"ז דהיכי קאמר בירוש' וכי אנטלר נשבע ואמאי לא דהרי יכול האנטלר לישבע בשביל הכ"ג ע"י שליחותו ונר' דל"ק דע"כ לא כתבו הרדב"ז וה' נ"ב דמצי השליח לישבע עבורו אינו אלא דוקא בשבועה דלהבא דהיינו שיתקשר ע"י השליח באיזה נדר או שבועה לאסר אסר על נפשו שיתחייב לעשות המעשה ההוא אמנם במתחייב שבוע' בב"ר שלא לוה ממנו או שפרעו לגמרי או פרע מקצת וכיוצא בזה בשא' כפירות תביעת ממון פשיטא ודאי דחייב לישבע הוא עצמו דחיובא רמיא עליה ולא מצי למנויי שליח לישבע עבורו דאיך אפשר לישבע על חבירו שלא לוה או שפרע וכיוצא בדבר שאינו ידוע לו ועוד דכיון דחיובא רמיא עליה לישבע אינו יכול לעשות אנטלר לישבע בשבילו מידי דהוה אשאר מצות דרמיין אקרקפתא דגברא דלא מהני בהו שליח כגון אכילת מצה והנחת תפילין וכיוצא

עוד כתב הרדב"ז שם וז"ל שיש להביא ראיה ממעש' הגבעוני' שנאמ' ולא הכום בני ישר' כי נשבעו להם נשיאי העדה הא קמן שיש' לא היו חפצים להחיותם אלא מפני שנשבעו להם נשיאי העדה שהם כשלוחים שלהם גם הם נתפסי' בשבועה ואע"פ שיש לדחות כי מפני ח"ה נמנעו מלהורגם וכו' מ"מ פשטי' דקרא משמ' כי מפני השבועה נמנעו מלהורגם ותו דר"י מייתי מינה ראיה ואי טעמא הוי משום ח"ה אין מינה ראיה כלל א"ד ע"ש והנה מ"ש שיש לדחות בי מפני ח"ה וכו' מ"מ פשטי' דקרא משמ' דמפני השבועה נמנעו וכו' הדבר ק' דבפ' השולח דמ"ו ע"א אמרי' מ"ט דר"י דכתי' ולא הכום בנ"י כי נשבעו להם נשיאי העדה ורבנן התם מי חלה שבועה עלייהו כלל והאי דלא קטלינהו משום ח"ה ע"ש הרי דלקושטא דמלתא לדעת רבנן הא דלא הכום הוא מהני ח"ה גם מ"ש ותו דר"י מייתי ראיה ואי טעמא הוא משום ח"ה אין מינה ראיה ק' דהא ר"י פליג ארבנן דלית ליה הך טעמא דמפני ח"ה ואי ק' דמנ"ל לר"י דלא הוי טעמא מפני ח"ה כדעת רבנן כבר עמדו בזה התוספות שם בד"ה כיון דאמרו וכו' ע"ש. ואעיקרא יש לתמוה על הרדב"ז שלא ראה דברי מהרא"י בפסקי' וכתבי' סי' רנ"ד בנדון זה עצמו שכתב דיכול אדם לשוויי שליח להקים עליו לאסור איסר על נפשו ובסוף דבריו כתב אלא שכבר דקדקתי הך סברא מפרק השולח גבי הא דמייתי ר"י ראיה מהא דנשבעו נשיאי העדה דאינהו נמי הוו אפוטרופא ושלוחי' שלהם ע"ש. ונראה דיש להביא ראיה מדרבנן נמי דאמרי' התם ורבנן התם מי חיילא שבועה עלייהו כלל כיון דאמרו מארץ רחוקה באנו ולא באו לא חיילא שבועה עלייהו כלל וכו' וא"א הול"ל התם מי חיילא שבועה עלייהו כלל כיון דלא היתה השבועה אלא בפי השלוחים וא"א לשליחו' בענין זה אלא ודאי דפשיטא ליה לתלמודא דבכה"ג כ"ע מודו דחיילא שבועה עלייהו מדין שליחו' ומש"ה הוצרך לומ' דהיתה שבועה בטעו' והאי דלא קטלינהו משום ק"ה. מיהו יש לדחות דאי הוה אמ' הך טעמא הוה אמינא דנהי דעל ישראל לא חיילא השבועה אבל הא מיהא חיילא אנשיאים גופייהו שהם עצמם נשבעו ולא מצו נשיאים עצמם למקטלינהו מש"ה נקט הש"ס הך טעמא דהויא שבוע' בטעו' למימר דאפי' אנשיאים גופייהו לא חלה השבועה אלא משום ח"ה

והנה הרב נודע ביהודה ח"ב לי"ד סי' קמ"ז תשו' לבן המחבר הביא ראיה לדעת מר אביו דשבוע' שייכא ע"י שליח מדאמרי' בשבועות דל"ר ע"ב אדגמיר ר"ש ממעילה נגמר מעדו' ומשני מסתברא ממעילה הו"ל למילף וכו' ומסיק הנך נפישן ע"ש ואי אמרת ראם אמר לשלוחו צא והשבע בעבורי לא חל עליו שבוע' לחייבו בקרבן שבועה א"כ איכא חדא דלא דמיא למעילה ודמיא לעדו' דמעילה אית' בשליחו' ובשבוע' לית' בשליחו' וא"כ אכתי ק' מעדו' הו"ל למילף אלא ודאי דגם בשבוע' חל ע"י שליח ע"ש ולפי מה שכתבנו לא מכרעא דשבועת העדות ושבועת הפקדון לא שייכי ע"י שליח דאיך ישבע עבורו שלא לקח פקדון או שלא הי"ל עדו' ומהרא"י והרב נ"ב לא אמרוה אלא בשבוע' דלהבא לאסור איסר ולהתקשר המשלח באיזה ענין שיתתאב כמש"ל ומעתה ליכא למפרך דלא דמיא למעיל' דאיתא בשליחו' דשליחו' בשבוע' הוי מלת' דלא שייכא ולא פרכי' לה. ובר מן דין אעיקרא י"ל דשבוע' הפקדון נמי איתא בשליחות בהך גוונא דמעילה שהיא ע"י שליח וכגון שקבל הפקדון ע"י שלוחו או ע"י שליח המפקיד ואם כפר בו חייב שבוע' ודמיא ממש למעילה דאם שלח