שו"ת די השב קכט

הרשב"א אבל אם לא אמר מעכשיו היה פטור אם מתה תוך זמן מהזמנים של הפירעון משום דמן הסתם היה החיוב חל לאותם הזמני' ולכן היה פטור אם מתה קודם לכן אלא משום דחייב עצמו מעכשיו כ' הרשב"א דחייב וכמ"ש הרב ושב הכהן בתשוב' שם ע"ש ועיין לה' אהרן בא"ה סי' קי"ד הגה"ט אות ד' שדבריו תמוהי' ומעורבבי' שדברי הלבוש בח"מ הן הן דברי מור"ם בהג"ה שם בח"מ סי' ס' וכבר עמד בדבריו הש"ך וכמו שכתבנו לעיל. גם מ"ש בשם מהר"ש ויטאל בתשו' כ"י על מי שנתחייב לזון את חתנו ואת בתו ג' שנים ומתה בתוך ג' שנים אם הבעל יורש את אשתו וכיון שאביה היה חייב במזונותיה הוי ראוי והוצרך להביא מדברי הלבוש וכו' ע"ש צ"ע דמי שנתחייב לזון לזמן ליכא מאן דפליג דבמתה פטור

ומן האמור יש לתמוה על מו"ה בס' עה"ש בח"מ סי' ס' אות כ"ח שהביא מ"ש הרשב"ש בתשו' סי' י"ב דמי שאינו חייב מן הדין והוא מעצמו נשתעבד דכל שלא זכה מקבל המתנה ומת אמרי' לו ולא ליורשיו ושכ"כ הריטב"א בחי' בפ' שאחזו שכל מי שנתחייב לחברו מרצונו אמרי' לו ולא ליורשיו וכתב עלה מו"ה הנזכר ונראה דמתנה לזמן אפילו שלא הגיע הזמן עד שמת המקבל חייב ליתן ליורשיו כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ד סי' רמ"ח דהיורשים זוכים ככל מה שחייב עצמו אפילו לא הגיע זמן הפירעון עדיין ע"ש ולפי מה שכתבנו מדברי הרשב"א הללו לא מכרע' רע"כ לא כ"כ הרשב"א אלא משום שחייב עצמו מעכשיו ומאותה שעה כבר חל עליו החיוב אבל אם לא אמר מעכשיו אפי' לא קבע זמן לפירעון אפ"ה פטור ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרשב"ש דמי שאינו חייב מן הדין והוא מעצמו נשתעבד דכל שלא זכה המקבל המתנה ומת אמרי' לו ולא ליורשיו היינו כשלא כ' מעכשיו וכן צ"ל כמ"ש הט"ז בא"ה סי' קי"ד דמי שהבטיח לחברו לתת לו מתנה ונתן לו תקיעת כף ומת המקבל ולא נתן לו עדיין אין הנותן צריך לשלם ליורשיו ע"ש היינו נמי כשלא כ' מעכשיו וכמ"ש הרשב"א

והנה מדברי הרשב"א הללו בתשו' הלזו יש לתמוה על מהראד"ב בתשו' סי' קצ"ז על ראובן שנתן לחתנו עלייה פ' מתנה גמורה בזה התנאי שידור הר"א חתני עם בתי וכולי אלא יהיו לו ולאשתו לדיר' כשירצו אמנם למכור ולהשכיר לא יהא להם רשות כלל ומת חתנו ושאל השואל אם תהא המתנה לבתו מפני שכתוב שיהו לו ולאשתו לדירה ופסק דמ"ש שיהא לו ולאשתו לדירה היינו אשתו עמו כשהוא חי אבל אם ימות הוא לא תדור אשתו לבד' ע"ש ויש לתמוה שהרי הרשב"א כ' על לוי שאמר לשמעון אם תשא דינה בת פ' אתן לך ולדינה ק"ק דינרי' לצורך מזונו' ומתה דינה וכתב בתוך התשו' שזה חייב עצמו לשמעון ולאשתו והרי זה כמחייב עצמו לשנים דעלמא שזה זוכה במקצת החוב וזה זוכה במקצתו וכו' ע"ש א"כ ה"נ אע"ג שכ' שיהיו לו ולאשתו שניהם זוכים כל אחד בחלקו כדין שנים דעלמא ואם מת א' מהם לא הפסיד הב' חלקו וכבר הט"ז שם בח"מ סי' ס' על א' שכתב לבנו ולכלתו שיתן להם מזונו' ודירה סך קצוב ומת בנו אחר הנישואים דחייב ליתן לכלתו והביא ראיה מתשו' הרשב"א הלזו דהו"ל כשנים דעלמא וממילא היה לכל אחד חוב על הנותן ע"ש. ומ"מ בנדון זה דמהראד"ב כיון שהתחיל בלשון השטר שידור הר"א חתני עם בתי פ' משמ' דהתנאי הוא שידורו שניהם יחד כמ"ש הרב שם ע"ש ולפ"ז ה"ה נמי אם מתה האשה דלא זכה הבעל כלל כיון שהתנאי הוא שידורו שניהם יחד. אך אעיקר' נראה דבנדון מהראד"ב אע"ג שכתב בשטר עם בתי אפ"ה משמ' כל אחד לבדו זכה בדירה דאל"כ למה הוצרך לומר שיהא לו ולאשתו לדירה ולא יש להם רשות למכור או להשכיר כלל שהרי כשנתן לחתנו שידור עם בתו כבר מבואר דלא נתן לחתנו אלא שידורו שניהם יחד וכשמת א' מהם לא ידור עוד חברו לבדו ולמה הוצרך עוד לומר לשון זה שיהו לו ולאשתו וגם שלא יש להם רשות למכור או להשכיר אלא ודאי שנתן לכל א' דירה אפילו לאחר מיתת חברו ומ"ש שידור עם בתי אשגרת לשון בני אדם הוא שאומרים כן וצ"ע

סימן י"ד

כתב הטור סי' צ"ט ס"ז בשם תשו' הרא"ש וז"ל ראובן השביע לשמעון שבוע' זו כתקנת הגאונים ולא השביעו להבא ואח"כ תבעו לוי ששטרו מאוחר והשביעו להבא מה שירויח יתר על ההוצאה הראויה לו ואח"כ בא ראו' המוקדם להשביעו גם להבא ואומ' שכבר נשבע לתתו ללוי וטען ראובן כי שטרו מוקדם והוא יקח תחלה לא שייך קדימה בדבר שלא ב"ל ועתיד לבא לאח"ז ואם לא שנשבע היו חולקי' וכיון שנשבע לתתו ללוי חייב לקיים שבועתו ע"ש ומרן הב"י לא הראה מקום תשו' זו והיא היא התשוב' שהביא מרן בר"ס ס' בשם ס' חזה התנופה שהוא קיצור תשו' הרא"ש כ"י וכעת נדפס חזה התנופה בס' חיים שאל ח"ב ותשו' הנז' היא בסי' מ"ג ע"ש. והנה הכנה"ג שם בסי' ס' הגב"י אות ג' הק' דמאי אכפת לן משבוע' הלוה. כיון שמחמת הדין חולקי' בשביל שנשבע הלוה יפסיד המלוה המוקרם ע"ש מה שנדחק לתר' והנה הרא"ש בתשו' כלל ל"ח סי' ו' כ' על ראובן שהיה לאשתו קרקע של נ"מ ונתחזק עליו שטר לשמעון ואחר ללוי ולשמעון שהוא הא' לא נתחייבה לו האשה עם ראובן בעלה בשטר וללוי שהוא המאוחר נתחייב' ומת' בחיי בעלה מי קודם לגבות והשיב הרא"ש דלוי המאוחר גובה ולא שמעון כיון שלא נתחייב' לו האשה החיוב שנתחייב לו ראובן אינו כלום שאינו יכול לשעבד נ"מ של אשתו לאחרי' אבל לוי שנתחיי' לו גם האשה גובה וכו' כיון שהיא נתחייב' לו לא פקע שעבודו אע"פ שמת' בחיי הבעל ואע"פ שהבעל שעבד לשמעון המוקדם כל מה שעתיד לקנות וכו' מ"מ הרי סילק עצמו ועשה דבר שלא בא לכלל ירושה ושעבוד דאקני לא חל אלא לאחר שיבאו הנכסי' לידו עכ"ל ולפ"ז ניחא דכיון שקודם שיבואו הנכסי' ליד ראובן סילק עצמו מנכסי אשתו הרי נעש' דבר שלא בא לכלל ירוש' ושעבוד כי דאקנה לא חל אלא לאחר שיבואו הנכסי' לידו וא"כ הרי נסתלק שעבודו של שמעון וכמו כן אם נשבע לתתו לב"ח המאוחר הרי ע"י שבוע' זו סילק עצמו משעבוד שמעון

עוד כ' הכנה"ג שם ז"ל שו"ר תשו' הרשב"א הביאה הב"י בסי' ק"ד ס"ג שכ' כדברי הרא"ש בתשו' שהביא הטור בסי' צ"ט וכו' ולטעמיה אזיל שכ' ה"ה בפ"ך מה"מ ורי"ו בנ"ז ח"ב דשעבוד עבוד דאקני כל שלא קנה יכול לחזור בו וכו' ולפ"ז הרא"ש וס' חזה התנופה סוברי' כהרשב"א דשעבוד דאקני בל שלא קנה יכול לחזור בו את"ד ע"ש והנה מה שחשב דס' חזה התנופה והרא"ש זוגא דרבנן נינהו לא היא דספר חזה התנופה הוא מהרא"ש עצמו אמנם אעיקרא בדעת הרשב"א שכתבו כל הפוסקים בשמו ה"ה ורי"ו ונ"י בפ' ח"ה ותשו'