שו"ת די השב קכח

לפרוע כך אין הלוה יכול לסלקו תוך הזמן ההוא אבל אחר הזמן ההוא יכול לסלקו ואתר' דמסלקי ר"ל שאפי' תוך הזמן יכול הלוה לפורעו ולסלקו זולתי בשנה א' שאין יכול לסלקו אפי' באתר' דמסלקי משום דסתם משכנת' שתא עכ"ד ע"ש ולפ"ז באתרא דמסלקי דאמרי' דשביעי' משמטת' היינו אפי' בתוך זמנו שהוא אחר שנה א' כיון שהלוה יכול לסלקו בשנה שניה אמנם בתוך שנה א' כבר כתבנו לעיל דמבוא' דעת הפוסקי' דאין השביעי' משמט' כיון דאין א' מהם יכול לסלק חברו ודוקא בשנה ב' הוא דקאמר דשביעי' משמטת אבל באתרא דלא מסלקי כל שהוא בתוך זמנו הכתוב בשטר אין השכיעי' משמטת' ולפ"ז ק' דבאתרא דמסלקי אמאי שביעי' משמט' לאחר שנה א' והא המלוה אינו יכול לגרשו בתוך זמנו והו"ל כמלוה את חברו לעשר שנים דאין שביעי' משמטתו: ז והרב מח"א בה' רבית סי' מ"ג כ' ע"ד הרשב"א דרוב הפוסקים לא ס"ל הכי ומה שהקשה הרשב"א אי בגו זמניה אמאי משמט כיון דאין המלוה יכול לכופו לפרוע רבים חולקי' עליו בזה וכתבו דכמו שהלוה יכול לסלקו ג"כ יכול המלוה לפרוע לו המעו' כמ"ש הרא"ש בפסקיו וכו' ע"ש והוא תימ' דלדעת רש"י א"א לומר כן דע"כ דאפי' לאחר שנה א' אין המלוה יכול לכופו דאל"כ למאי הלכתא כתוב זמן בשטר כיון דשניה' יכולי' לכוף זא"ז שהרי לדעת הריב"ש שכתוב זמן בשטר ע"כ דהלוה יכול לפדות אבל המלוה אינו יכול לכופו וא"כ הדר' קו' לדוכתה לדעת רש"י. איברא דלולא דברי הריב"ש י"ל בפשיטות דעת רש"י כמ"ש הטור בי"ד ר"ס קע"ב וז"ל משכונה וכו' יש מקומות שנוהגים שאין הלוה יכול לפדות עד הזמן שקובעי' שניהם ויש מקומות שנוהגים שיכול לפדות אימתי שירצה אחר שנה א' וגם המלוה יכול לכוף ללוה וכו' ע"ש ולפ"ז ההיא דאמרינן דבאתרא דמסלקי שביעי' משמטת' היינו היכא דלא כתוב זמן בשטר כלל וכיון דסתם משכנת' שת' משמט אחר שנה א' אבל באתרא דלא מסלקי דאינה משמט' היינו עד סוף הזמן הקבוע להם אך לדעת הריב"ש ק' ואפשר לומר דס"ל דדעת רש"י כדעת הרמ"ה שכ' הטור בח"מ סי' ס"ז דהמלוה לזמן וכו' שביעי' משמטתו וכ' רי"ו שכן דעת הרי"ף וה"נ בסתם משכנת' דכוות' אע"ג דאין המלוה יכול לכוף ללוה אפ"ה משמט משא"כ באתר' דלא מסלקי דהוי כמכורה גבי' וצ"ע

סימן י"ג

במי שנתחייב לחבירו לזונו ה' שנים ומת המקבל בתוך הה' שנים אם יש לחלק בין קצב סך כו"כ או אפי' לא קצב לענין ליתן ליורשיו

הנה הרשב"א בתשו' ח"א סי' תתק"ע נשאל על לוי שאמר לשמעון אם תשא דינה בת ראובן אתן לך ולדינה הנז' ק"ק דינרים לצורך מזו' וכו' לימים מתה דינה הנז' תוך אותם זמנים ושמעון תובע כל אותו שטר ולוי טוען שלא נתחייב אלא לצורך מזונו' וכיון שמתה מתה והשיב שאם קיבל עליו לוי לזונם חמש שנים ומתה דינה לב' שנים בכי הא ודאי אינו נותן לה אלא כנגד הב' שנים בלבד אבל זה לא קצב זמן למזונו' אלא קבל ע"ע סך מעות לצורך מזונו' סתם ואלו רצו הם להוציא אותו סך ביום הא' הרשו' בידם וגם הוא שלא קצב זמן באותו חוב שחייב עצמו מעכשיו והם יזונו את עצמם כמו שירצו והלכך טענת לוי שטוען אינה טענה לפי שמצד אחר הוא פטור לפרוע מחצי' הממון ואפי' אותו שהגיע זמן בחיי דינה וכו' משום דהוי ראוי עכ"ל ונר' פשוט בכונת הרשב"א דמתחייב אפי' קצב סך מעו' למזונו' על זמן ומת בתוך הזמן דפטור וזה מתבאר ממ"ש הרשב"א לא קצב זמן למזונו' אלא קבל ע"ע סך מעו' לצורך מזונו' סתם וכו' משמע דאינו מתחייב אלא משום שקבל ע"ע סך מעות לצורך מזונו' סתם אבל בקבל ע"ע סך מעות למזונות על זמן ומת' פטור ודלא כהש"ך בח"מ סי' ס' ס"ק ט"ז עמ"ש מור"ם בהג"ה וז"ל ראובן שקבל עליו לזון שמעון ואשתו והתחיל לזון ומת' אשת שמעון פטור ממזונותיה ואפי' קצב סך לצור' מזונותיה אפ"ה פטור מחלק' כ' הש"ך דבתשו' הרשב"א מבואר דאינו פטור אלא מבעלה מטעם דאין הבעל יורש מלוה של אשתו דראוי הוא וא"כ במזונו' סתם לזמן פטור מיורשי' ובקצב סך חייב לשלם ליורשי' אלא שפטור מבעלה ע"ש ומדבריו נר' דבקצב סך אפי' היה לזמן אפ"ה חייב והן דברי תימה דבתשו' הרשב"א מבואר דכל שקבע זמן למזונות אפי' קצב מעות דהיינו סך ידוע למזונות ה' שנים ומת' פטור לגמרי ואפי' מיורשי' וכן הבין ה' בח"מ בא"ה סי' קי"ד סקי"ג ע"ש ושו"ר למו"ה בס' עה"ש בח"מ סי' ס'. אות כ"ו שהביא תשו' הרשב"א ח"ד סי' רמ"ח שכ"כ ע"ש וכבר כתבנו שכן מבואר בהדיא בתשו' הרשב"א סימן תתק"ע וכ"כ ה' ושב הכהן סי' ס"ו ע"ש

אך מה שנסתפק ה' הנז' שם בכונת מור"ם במ"ש ראו' שקבל עליו לזון שמעון ואשתו וכו' אי מיירי בשקבל לזונן על זמן ועלה כ' ומת' אשת שמעון פטו' ממזונותיה ומ"ש ואפי' קצב סך לצור' מזונותיה אפ"ה פטור מחלקה היינו נמי שקצב סך למזונותיה לזמן ולכך פטו' מחלק' כיון שהחיוב אינו חל מיד או אפשר לומר דמ"ש מור"ם דאפי' בקצב סך לצור' מזונותיה דפטור מיירי אפי' בלא קצב זמן כלל אפ"ה פטור אם לא אמר מעכשיו דאמרי' מסתמא היה החיוב כשיהא צרי' למזונו' וכיון שמת פטור ולמד כן מדברי הרשב"א שהעיקר הוא משום שחייב עצמו מעכשיו אבל אם לא אמר מעכשיו אפי' לא קבע זמן לפרעון אפ"ה פטור עש"ב וליתא דע"כ לא הצריך הרשב"א מעכשיו אלא משום דמיירי שקבע זמני' לפרעון אותם המעות דאז מן הסתם היה החיוב חל לאותם הזמני' והיה פטור אם מת' קודם ומש"ה כשחייב עצמו מעכשיו אע"פ שהזמני' אה"א אח"כ כבר חל עליו החיוב כיון שאמ' מעכשיו ולפ"ז לר' שאם חייב עצמו בסך קצוב למזונו' חל עליו החיוב מיד ואפי' מת' חייב וכן נוטה דעת הרב עצמו שם בסוף דבריו עיין שם

והנה מור"ם בא"ה סי' קי"ד כ' וז"ל ואם כ' לא' אם ישא בת פ' ליתן לו סך מה לצורך פרנסת מזונות חייב ליתן לו אע"פ שמת' הבת דהרי לא קצב לו זמן המזונות אלא קצב לו סך למזונות ואלו היה רוצה ליקח ממנו הסך ביחד היה חייב ליתן לו אך אם כתב לו ולאשתו אינו יורש חלק אשתו עכ"ל ונר' מדבריו דתחלת דבריו מיירי בשכתב לאיש דוקא ולא הזכיר האשה כלל מדכתב אך אם כ' לו ולאשתו וכו' מכלל דרישא מיירי בדכתב לאיש דוקא וכיון שכן ק"ט דבכה"ג אפי' קצב לו זמן המזונות נמי חייב ליתן לו אע"פ שמתה האשה שהרי לא הוזכרה האשה בחיוב המזונות כלל גם מ"ש מור"ם ואם כ' לו ולאשתו אינו יורש את חלקו וכו' צ"ע דאמאי לא כ' דמיירי דוקא באומ' מעכשיו וכמבואר בתשו'