שו"ת די השב קכד

שכ' חילוק זה דמרן גם הרא"ש שם בתשו' הסכים עמו וכ' לו דיפה דנת ע"ש

ומן האמור צ"ל דמ"ש הרא"ש שם בסי' ט' וז"ל ראו' הוציא שטר על קרקע שמשכנו לו ה' שהיו קבלני' זל"ז וא' מהם הוציא שטר מחילה לב' מהם ואומרי' שכיון שמחל לב' מהם הכל מחול אין טענתו טענה אלא אותם שמחל להם פטורים וג' חלקים יגבה ע"ש נראה דלא היה כתוב בשטר המחילה ההוא שמחל להם מאותו השטר אלא סתם שמחל להם כל תביעה שיש לו עליהם וקרוב לשמוע שתשו' זו עצמה היא היא התשו' דלעיל מינה דסי' ח' שכתב השואל שלא הית' מחילת הב' מבואר' מזה השטר ודן דינא שלא מחל אלא לאותו הב' והסכים עמו שיפה דן וחזרו וכתבו תשו' זו בקיצור

איברא דראינו למהראנ"ח ח"א סי' ס' שכ' דמתשו' זו ליכא קושיא דשאני הכא דא"א דהמחיל' היתה לכולן לא היה צריך שימחול לב' מהם דכשימחול לא' מהם הוה סגי דממילא נמחל לכולן את"ד ע"ש וק' דכבר מבואר בתשו' דלעיל מינה דהטעם הוא דלא הויא מחילה לכולם משום דלא היתה מחילת הב' מבוארת מזה השטר ומשמ' דאם היתה המחילה מבוארת מזה השטר אע"ג דמחל לב' הוי מחילה לכולם

עוד ראינו למהראנ"ח שם שכ' לחלק על מה שהק' עוד סתירה כדברי הרא"ש בתשו' סי' ז' והיא קושית מרן הב"י וז"ל דהואיל ועשה פיטור לראו' בין בשטר בין בע"פ לא כיון את שמעון ואת לוי עמו דכיון שצירף עמו גם מה שחייב לו ע"פ שהוא דבר שאין בזה פיטור לשמעון וללוי דמהי תיתי שהרי אינו קבלן בעד ראובן רק בשטר ולא בע"פ ה"נ לא מפטר בשביל ראובן מחלקו שהיה בשטר והיינו שכתב הרא"ש מה זכות יש לשמעון ולוי באותו פיטור את"ד אשר עפ"ז נר' דניחא נמי תשו' הרא"ש נמי דסי' י"ב בענין דשמעון ולוי חייבי' ודן ונפתלי שכ' דלא מפטרו כולם במחילה שמחלו לשמ' היינו נמי מזה הטעם עצמו דכיון שאמר שמחל לו על כל תביעה שיש לו עליו א"כ י"ל שצירף ג"כ תביעות אחרים שיש לו עליו מה שחייב לו ע"פ שהוא דבר שאין בזה פיטור ללוי ומש"ה לא מפטר לוי מחלקו ועיין מה שתי' מהראנ"ח שם בתשו' זו דהתם פרע שמעון מחצית החוב ופטרוהו מחלקו והערבים עדיין בערבותם בעד מה שנשאר ע"ש וחי' זה אינו מבורר דכיון שעשה לו מחילה מ"ל פרע מקצת מ"ל לא פרע כלל ושוב ראיתי להב"ח ע"ש

והנה ה' כנה"ג בהגב"י אות ל"ו כ' לחלק על קושית מרן דבתשו' סי' ז' מיירי שמחל מעצמו וכשמחל מעצמו לא מחל אלא לאותו שמחל ולא לחבירו ע"ש ואח"ה דבריו תמוהים דבב' תשו' הרא"ש כתוב סתם איך שמחל ומאי פסקא דבתשו' אחת מיירי שמחל מעצמו ובתשו' אחרת מיירי שמחל ע"י פיוס

וראינו להמבי"ט ח"א סי' ר"ך וח"ב סי' כ"ב שכ' המלוה יכול ליפרע מהערבי' מאיזה מהן שירצ' אם נפרע משמעון יכול לתבוע מראובן חלקו ומ"ש הטור דאם פרע אחד מהערבי' כל החוב למלוה חוזר ותובע מחברו את חלקו נראה דקאי אב' ערבי' לדעת הרמב"ן שאם יכול ליפרע משניהם לא יפרע מאחד מהן אלא מחצה אבל היכא שהיה יכול ליפרע מאחד מהן הכל מתחלה אינו יכול לחזור ולתבוע מחברו חלקו כ"ש היכא שמחל לא' מהן ע"ש ויש לתמוה שהרי כ' הרא"ש כסימן יו"ד בשם הגאונים שאם היו ערבי' ופטר המלוה א' מהערבי' הללו יש לו למלוה לתבוע כל הממון כולו מן הערב הב' שלא פטר אותו לפי שהממון כולו כבר נתקיי' על כל אחד ואחד מהן ולאותו שפטר פטר ולאותו שלא פטר נשאר עליו ועל המלוה ע"ש והשתא ק' דמה היה צריך למחילה זו לאחד מהם בלא מחילה ילך ויגבה הכל מהערב הב' ואינו יכול לחזור ולתבוע חלקו מחברו דהא דעת הגאונים כדעת הרמב"ם דבב' ערבי' ממי שירצה יגבה וכמ"ש הטור בס"ס קל"ב וקושיא זו עצמה הק' אותה הרא"ש שם בתשו' על ב' לווין דס"ל להרא"ש דיכול לגבות מאיזה מהן שירצה וע"ז הקשה דאת"ל דלראובן מחל שלא יגבה ממנו אבל משמעו' יגבה מה היה צריך לראובן מחיל' בלא מחיל' ילך לוי ויגבה משמ' הכל אם ירצה ואין לומר דמהניא מחילתו שלא יחזור שמעון ויוציא מראובן החצי מה שהוציא ממנו הא ליתא דלאו כ"כ דלוי במחילתו להפקיע כח השותפים ע"ש והכא גם ערבי' לא שייך חי' זה לדעת הרב המביט שכ' דלדע' הרמב"ם אם נפרע א' מא' מהן אינו חוזר ותובע מחברו חלקו וע"ק שהרי כתבו הגאונים שהממון כולו כבר נתקיים על כל א' וא' מהם ולאותו שפטר פטר וכו' דמשמ' דדוקא משום שפטר אותו הוא שאינו יכול לחזור ולתבוע את הערב חברו הא אם לא פטרו יכול לחזור ולתובעו ואפשר לומר דע"כ לא כתב המבי"ט כן אלא דוקא היכא דכבר נפרע המלוה מאחד מהן שלא יחזור ויתבע לחברו אבל כל זמן שלא פרע אף על פי שיכול להפרע מאחד מהן מ"מ קודם שיפרע תובע את חברו ומחוייב לתת לו חלקו ומש"ה מהניא מחילתו שיכול לגבו' מאחד מהן ואינו יכול לתבוע מחברו כיון שפטר אותו

סימן יו"ד

נשאל הרדב"ז דפוס ויניציא סי' תקפ"ז בשנים שלוו בשטר א' דקי"ל שנעשו ערבי' זל"ז אם יכול לגבות כל החוב מכל א' מהן או יגבה חצי החוב מאחר ואם לא ימצא נכסי' לחברו אז יגבה מדין ערב מזה ע"ש מה שהשיב ויש לתמוה שהרי הטור בח"מ רסי' ע"ז הביא מחלוקת הפוסקים בזה הרמב"ם ובה"ע ובעה"ת והרא"ש וע"ש במרן הב"י. עוד ראינו להרדב"ז שם שנסתפק בשנים שלוו בשטר א' וכתבו שהם ערבים זה לזה מי הוו קבלנים זה לזה או לא דכיון דלא הוו צריכים למכתב ערבי' זה לזה דבלא"ה הוו ערבי' להכי כ' ערכי' לטפויי מלתא אחריתי שיהיו ערבים קבלנים ז"לז וכו' ע"ש ויש לתמוה שלא זכר הרשב"א הביאה מרן הב"י בסס"י ס"ג שנשאל באיזה ענין ראוי להשתמש במימרא דכל מלת' דלא צרי' לטפויי מלתא אתא והשיב בזה אין כח בידינו לדון בדמיונו' אלא מקום שאמרו אמרו מקום שלא אמרו לא ידענו מה ואין כח בידינו לדון בו ע"ש ויותר תימה דהרדב"ז עצמו בתשו' ח"ג ד' פיורדא סי' קי"ח השיג על מוהריק"ו בשו' יו"ד שדן דכל טפויי מלת' לאתויי מלתא אתא בענין אחר שלא ראה תשו' הרשב"א הלזו ע"ש וע"ק דבתשו' דח"ג הנז' מסיק דהנכון דלאוקומי ממונא אמרי' ולא לאפוקי ממונא ע"ש ואלו בתשו' זו לענין ב' בתשו' זו הוא לאפוקי ממונא א"כ. אין מקום לס' זה כלל וצ"ע. וע"ק שהרי בירוש' בפ' ש"ה הביאו מרן הב"י בר"ס ע"ז אר"י הדא אמר' ב' שלוו מא' אע"ג דלא כתבו ערבאי' ואחראי' זל"ז ערבאים ואחראי' זל"ז משמע דבין שכותבים בין אינן כותבי' אינן אלא אחראי' וערבאי' זל"ז והריטב"א בחי' שבועו' ספ"ה