שו"ת די השב קכג

ע"א הרי מבואר דאפי'. בשטר פקדון אם יש בו נאמנות לא מצי טעין החזרתי במגו דנאנסו ונראה לומר דשאני נדון מהר"ם אלשקאר דהנאמנות הוא סתם ואינו מפורש בקאי נמי על חלק הפקדון ומש"ה יש לצדד ולומר דלא קאי הנאמנו' אלא על חלק המלוה אבל על חלק הפקדון דיכול לפטור עצמו במגו דנאנסו לא הימני' והטור בסי' ק"ח מיירי שכתוב נאמנות מפורש אף על חלק הפקדון ובהכי ל"ק נמי מההיא דהרשב"א דמיירי דהשטר כולו אינו אלא פקדון וא"כ ודאי דהנאמנות קאי עליו ומש"ה אינו נאמן במגו דנאנסו אך מדברי הרדב"ז בתשו' ד' ויניציא סי' תקל"ד נראה דס"ל דהנאמנות קאי נמי על חלק הפקדון ע"ש ואפ' דהיא התשו' שרמז הכנה"ג ע"ש

סימן ח'

על שטר שכתוב בו נאמנו' סתם שהאמין הלוה למלוה אם הוא נאמן גם על הפרעון

הנה בתשו' הרשב"א ח"א סי' תתקצ"א והביאה מרן הב"י בסי' ע"א נראה דס"ל דבנאמנות סתם אינו נאמן על הפרעון שהרי כתב וז"ל בשטר שכתוב בו שתהא נאמן עלי בכל ענייני שטר זה שאין הנאמנו' אלא בענייני השטר ממש כגון שזה אומר מנה הכתוב כאן כבר נתתיו לך וזה טוען לא קבלתי וכו' אכל שיהא נאמן לומר לא נפרעתי אינו נאמן שאין זה מענייני השטר אלא א"כ כ' לו נאמנות מפו' וכו' הרי מבואר דכל שלא כתב נאמנות מפור' לא קאי על הפרעון וכן דקדק מהריב"ל ח"א סי' ק"ה עש"ב. אך ראינו לה' לח"ר סי' י"ד שהק' לדברי מהריב"ל מתשו' אחרת להרשב"א שהביאה מרן שם בסמוך ונראה גבי שטר פקדון שכתוב בו והאמינוהו בעיקר המעו' וכו' והשיב דמשום שאמר בעיקר המעות ודאי שאין בכלל אותו נאמנו' פרעון אלא אמנה או רבית ואלו האמינוהו אף על הפרעון הי"ל לכתוב נאמנות סתם ע"ש משמע דבנאמנות סתם מהני ולדבריו נמצא דב' תשו' של הרשב"א סותרות זא"ז ודחה דברי מהריב"ל והשיב דשאני ההוא שטר' דכתוב בו ענייני שטר זה וכיון דכתוב בו עניני שטר זה אית ליה להרשב"א דגרע דאין הפרעון מענין השטר אבל היכא דכתוב נאמנות סתם מועיל ודאי אליבא דהרשב"א ואח"ה ליתא שהרי הריב"ש סוף סי' תצ"א כ' וז"ל אמנם צריך לעיין בלשון הנאמנות הכתוב בשטר אם כתוב בו בפי' שיהא נאמן לומר לא נפרעתי או כתוב בו סתם או כל קצר אם נקשר בלשון השטר עם ענייני הפירעון שאל"כ יש לספק שמא לא האמינו אלא בענייני השטר עצמו כגון אמנה וכו' אבל על ענייני הפרעון לא האמינו ודברי הרשב"א בתשו' נוטים כן עכ"ל הרי דס"ל להריב"ש בדעת הרשב"א דבנאמנו' סתם לא מהני אלא שיש לדקדק בדברי הריב"ש שכ' ודברי הרשב"א בתשו' נוטים כן שהרי הדבר מפורש כן בדברי הרשב"א וכדדייק לה מהריב"ל וכבר הקשה כן הרב תורת חסד סימן קמ"ד ע"ש והנראה דהריב"ש בא לאפוקי מדברי ה' לח"ר שכ' דשאני ההיא דהרשב"א דכיון שכתב בכל ענייני שטר זה דגרע דאין הפרעון מענין השטר ולכך כ' דדברי הרשב"א נוטי' כן ושו"ר לה' בעי חיי חח"מ ח"ב סי' ע"א שכ"כ אלא שהק' דמנ"ל להריב"ש שדעת הרשב"א נוטה שאף בנאמנו' סתם לא האמינו על הפרעון נימא דדוקא בדכתב שתהא נאמן על ענייני שטר זה לא האמינו אף על הפרעון אבל נאמנות סתם אף על הפרעון האמינו וכמ"ש בפי' בתשו' אחרת דאלו אף על הפרעון האמינו הו"ל לכתוב נאמנות סתם וכו' ע"ש ואפשר שדעת הריב"ש בתשו' ח"ב סי' ש"י אשר ממנה קיצרו בח"א סי' תתקצ"א שהביא מרן הב"י וז"ל אתה לא הודעתני לשון זה באיזה ענין בשטר נקשר שאלו כתו' בשטר בענין הפרעון אפשר שהאמינו על הפרעון ועל תשו' זו כתב הריב"ש ודברי הרשב"א נוטי' כן דמשמ' דדוקא בכה"ג שנקשר הנאמנו' בענין הפרעון או דאפש' שהאמינו על הפרעון אבל אם נכתב נאמנו' סתם ולא נקשר בענין הפרעון משמע דס"ל להרשב"א דלא מהני אלא דלפ"ז צ"ל דמ"ש הרשב"א שם בסוף התשו' שעדיין לא עשו שליחותן כל שלא כתבו נאמנו' בפי' ע"ש נר' דכל שהוא נקשר בענין הפרעון חשיב ליה הרשב"א כאלו הוא נאמנות בפי'. והיא גופה ק' על ה' לח"ר מה יענה בזה

מיהו צריכי' אנו ליישב לפ"ז ההיא תשו' שהביא הב"י לעיל מינה שכתב ואלו האמינו אפי' על הפרעון הו"ל לכתו' נאמנו' סתם וכדקשיתי' לה' לחם רב והנה ראינו דעיקר תשו' זו דפקדון הלא היא כתובה בתשו' ח"ג סי' כ"ב באריכות ושם כתוב נוסח השטר וז"ל וחייבו עצמם לפרוע מעו' בעין וכו' וחייבו עצמם למסור הפקדון הנז' כדרך שמוסרי' כל הפקדונו' בלא סירוב וכו' והאמינו לו ולב"כ עליהם ועל ב"כ בעיקר המעות המופקדי' וכו' וע"ז השיב הרשב"א דכיון דכתוב בעיקר המעו' משמע דאינו קאי על הפרעון דא"כ הו"ל לכתו' נאמנו' סתם וכו' מבואר מנוסח השטר הנז' שהנאמנו' נקשר עם הפרעון ומש"ה אפי' היכא שכתוב נאמנות סתם מהני אף על הפרעון כיון שנקשר עם הפרעון וכמ"ש הרשב"א בתשו' סי' ש"י שכתבנו לעיל וכ"כ מהר"ם אלשקאר סי' י"ג בדעת הרשב"א דנאמנות סתם לא מהני אלא א"כ מתחזי מיניה דהימניה אף על הפרעון ע"ש

סימן ט'

בדין ב' שלוו מא' בשטר ומחל לא' מהם אם נמחל כל החוב או לא

הנה הטור בסי' ע"ז כ' בשם תשו' הרא"ש בכלל ע"ד דכל החוב מחול ומרן הב"י שם הק' ב' תשו' דסתרי אהדדי שבכלל הנז' סי' ז' כ' שאם מחל לא' מהלווין כל תביעה שיש לו עליו ששאר לווין יפרעו חלקם כ' לחלק שבדין הא' מחל לו כל תביעה שיש לו עליו מאותו שטר ומה שמחל לא' מהשותפי' מחול לכולם ומ"ש בסי' ז' שאם מחל לא' מהלווין ששאר לווין יפרעו חלקם הטעם הוא לפי שלא אמ' מאותו שטר ואין המחילה אלא לראו' לבד ולא חלק שאר השותפי' ע"ש ואע"פ שבתשו' בסי' ז' כתב שמחל לו כל תביעה שיש לו עליו בין בשטר בין בע"פ ע"ש מ"מ כל שלא אמ' בפי' מאותו שטר לא נמחל לכולם. ומ"ש מרן שאין חי' זה נר' בעיני דמ"ל אם יזכיר אותו שטר או לא יזכיר הא כיון דשותפי' הם באותו השטר כיון שמחל לא' מהשותפי' מחל לכולן וצ"ע את"ד ע"ש הנה מלשון הרב השואל שם בתשו' הרא"ש סי' ח' מבואר דס"ל חי' זה שהרי כ' וז"ל ושמעון בעל א' מב' אחיות אלו בא מכח אשתו ואחות' וטוען שיעקב זה מחל לב' מאלו החמש כל תביעה שיש לו אצלם וכו' ועיינתי ודקדקתי בו ומצאתי שהמחילה לאלו השנים לא נזכר בה שטר משכון זה אלא סתם מחל להם וכו' כ"ש בזה שלא היתה מחילת השנים מבוארת מזה השטר ע"ש הרי