שו"ת די השב קכב

רצ"ג שאע"פ שהתחיל' לומר שלא בפני בעלה אין אומרים וכו' מתחלתה לא היתה נאמנת והשתא עבודת לאחזוקי שקר' וכו' ע"ש ולא ראה מ"ש הריב"ש בתשו' סי קכ"ז על האומרת לבעלה שאין לו גבורת אנשים אם אמרה כן שלא בפני בעלה אפילו תאמר אח"כ בב"ד בפני בעלה אולי היתה מעיזה בפני בעלה כדי להחזיק דבריה ע"ש נראה שחולק על תשו' הרשב"א הלזו וכ"כ הכנה"ג בא"ה סי' קנ"ב הגב"י אות ד' ע"ש

איברא דהריב"ש עצמו בתשו' סי' ק"ח הביאה מרן הב"י בסי' כ"ח כתב בהדיא שאם נתקבלה עדו' שלא בפני בע"ד צריך שיקובל העדות בפעם שנית הרי דס"ל להריב"ש דלא חיישי' לאחזוקי שקרייהו וכ"כ עוד בסי' קע"ו ע"ש ומהתימ' על הכנה"ג שלא נתעורר בזה והנרא' ליישב דע"כ לא כ' הריב"ש דעביד' לאחזוקי שקר' אלא דוקא בכה"ג דההיא דסי' קכ"ז דאין לו גבורת אנשי' דאמרו כן בפני רבים בפרסו' גדול וכמ"ש הריב"ש שם ומש"ה צידד לומר דלהחזיק דבריה אמרה כן משא"כ בעלמא גבי עדו' ושו"ר שכ"כ ה' נתיבות משפט דרנ"ז ע"ד ליישב תשוב' הריב"ש הלזו עם תשו' הרא"ש שהביא הב"י בא"ה סימן י"ז דמבואר דס"ל דלא אמרי' עבידא לאחזוקי שקרא אלא דוקא בנשאת ע"ש וכבר כתבנו דמוכרחים אנו לחלק מכח תשו' הריב"ש דסתראי נינהו

אמנם עיקר הראי' שהביא מהריב"ל מדברי הרשב"א דלא אמרינן עבידא לאחזוקי שקרא אחה"מ אינה ראיה דש"ה דלא אמרי' הכי הוא משום חומר' דא"א דלהפקיע עצמה מבעלה ולהתיר עצמה לעלמא בלא גט הא וראי בכה"ג לא אמרינן דלאחזוקי שקרא משא"כ בשאר עדויות של ממון יש מקום לומר דאיכא למיחש לאחזוקי שקרא ובהכי אין ראיה גם מה שהביא מהריב"ל מדברי הרא"ש והטור בסימן קנ"ב ע"ש והנה מתשוב' הרשב"א הלזו יש לדקדק עמ"ש מו"ה בס' עה"ש ח"מ סי' כ"ח אות י"ד דלפמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שע"ו דאין מקבלים עדו' בפני בע"ד גזירת הכתוב היא ולא משום דחיישי' לעבור נראה דאם חוזרים ויעידו בפניו דמקבלי' עדות ע"ש ואחה"מ אין צורך לזה דבלא"ה אפילו נימא דהרשב"א ס"ל דטעמא משום דחיישי' לשקרא מ"מ כבר גילה דעתו הרשב"א בההיא תשובה דסימן אלף רנ"ג שהביא מהריב"ל דלא אמרי' עביד' לאחזוקי שקרא אמנם לפמ"ש לעיל דהתם שאני משום חומר' דא"א א"כ אין ראיה מהתם לעדו' דממונ' וע"ע למו"ה שם בסוף דבריו

והנה הרשב"א בתשו' דסי' אלף רנ"ג הביא ראי' לדבריו דאע"פ שהתחיל' להעיז פניה שלא בפני בעלה אם חזרה ואמר' בפני בעלה אין אומרי' מתחלת' לא היתה נאמנת והשתא עביד' לאחזוקי שקרא מדאמרי' בפרק ב' דכתובו' דכ"ב ב' אומרים נתגרשה וב' אומרי' לא נתגרשה אפילו נשאת תצא ופריך ומי חציפא כולי האי והאר"א וכו' ומשני כיון דאיכ' עדים דמסיי' לה מעיז' ומעיז' ולא משני דכיון שהתחילה להעיז שלא בפני בעלה אף כשיבא בעלה מעיזה בפניו את"ד ומבואר מדבריו דאפילו בנשאת ובא בעלה וא"ל גרשתני נאמנ' דהתם בגמ' בנשא' איירי ושלא כדע' הרא"ש דס"ל דבנשא' מעיזה פניה שלא תעש' עצמה זונה וכבר ה' מהר"א ששון בסי' י"ח תמה על הרא"ש מה יענה בראיית הרשב"א הלזו ועיין לה' נת"מ דרנ"ז ע"ג מה שנדחק בזה ולנו י"ל כלפי. מ"ש הרשב"א הובא בש"מ וז"ל ומי חציפא כולי האי והאר"א וכו' אע"ג דר"ה לא אמר אלא בפניו אבל בשלא בפניו לא הקשה מדקאמ' ר"ה שאינה מעיזה בפניו ומתירין אותה לכתחילה על סמך זה הול"ל שלא בפניו נמי אם נשאת מיהא לא תצא ואהדרי' ליה כיון דאיכא סהדי דמסייעי לה מעיז' ואפי'. שלא בפניו והלכך אפי' נשאת תצא עד כאן לשונו ומתבאר מדבריו דמפרש דמאי דפריך בגמרא ומי חציפא כולי האי הוא אעיקרא דמלתא דאיירי דאמרה גרשני ועמדה ונשאת ואהא פריך ומי חציפא כולי האי מדר"ה דכי היכי דאד"ה דבפניו אינה מעיז' ה"נ אפילו שלא בפניו היכא דכבר נשאת לא תצא ומשני ה"מ היכא דליכא סהדי דמסייעי לה וכו' ולפי שיטה זו אין כאן ראיה ודו"ק ועיין להרב שע"ה רפ"ט מהלכות אישות דין י"ב ועיין לה' כנה"ג בא"ה סי קנ"ב הגה"ט

סימן ז'

על שטר עסקא שכתוב בו נאמנות מפורש שלא יוכל לומר החזרתי

כתב מהר"ם אלשקאר סימן י"ג דאף ע"ג דשט"ח שכתוב בו נאמנות מפורש אינו יכול לטעון פרעתי הכא דהוא שטר עסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון אינו נאמן אלא על חלק המלוה בלבד אבל על חלק הפקדון לעולם מצי המקבל לטעון פרעתי ונשבע היסת ונפטר משום דגבי פקדון יכול לטעון פרעתי במגו דנאנסו ע"ש איברא דבפ' המוכר מסקי' דאפילו הפקיד אצלו בשט' נאמן לומר החזרתיו לך במגו דנאנסו אך מ"ש הרב דנשבע היסת ונפטר הן דברי תימה שהרי כ' הטור בסי' רצ"ו וז"ל אפי' הפקיד אצלו בשטר נאמן לומר החזרתי לך במגו שיכול לומר נאנסו אבל צריך לישבע שבועה דאורייתא בנקיטת חפץ כאלו היה נשבע אלו היה טוען נאנסו וכ' מרן הב"י דכ"כ הרי"ף והרמב"ם ע"ש וכ"כ מדן והלבוש וכ"ד הב"ח ע"ש מיהו הש"ך שם העלה דאינה שבועה דאורייתא ממש אלא דהויא שבועה חמורה בנקי' חפץ ע"ש

גם מ"ש הרב דהכא בשטר עסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון אינו נאמן אלא על חלק המלוה בלבד אבל על חלק הפקדון לעולם מצי המקבל לטעון פרעתי וכו' יש לתמוה עליו שהרי כתב הטור בסי' ק"ח ס"ז וז"ל הוציא על היתומי' שטר עסקא החצי יש לו דין מלוה ונשבע ונוטל והחצי יש לו דין פקדון ואינו נוטל אפילו בשבועה שאלו היה אביהם חי. היה יכול לטעון החזרתי במגו דנאנסו אבל אם אין יכולים לטעון להם שהחזי' וכו' כגון שהמני' לבעל העסקא כל אימת דאמר שלא החזי' חייבים וכו' ע"ש הרי מבואר דהיכא דליכא נאמנו' מפורש שאינו יכול לטעון החזרתי במגו דנאנסו וכן מבואר דעת הרשב"א בתשו' סי' אלף ב' והביאה מרן בסימן ע"א וז"ל עוד השיב בשטר פקדון שהיה בו נאמנות כתוב בלשון הזה והאמינו לו ולב"כ וכו' בעיקר המעות המופקרים נאמנות סתם ומאי בעיקר המעות דקאמ' אלא ודאי אינו אלא שלא יטעון בעיקר הפקדון אמנה היו דברינו או רבית וכו' ע"ש מבואר מדבריו דאי הוה כתוב נאמנות סתם שאינו יכול לומר החזרתי במגו דנאנסו וכ"כ עוד בתשובה אחרת הביאה מרן שם וז"ל מה ששאלת אם ראובן נאמן לומר החזרתי במגו דאי בעי אמ' נאנסו דבר ברור הוא זה דהאמינו כב' עדים כשרים וכו' אינו נאמן במגו דנאנסו וכו' ע"ש ויש לתמוה על הרב כנה"ג בסי' רצ"ו הגה"ט אות י"ז שהביא תשוב' זו מהרשב"א כ"י ולא זכר שכבר הביאה מרן בסימן