שו"ת די השב קכא

האיסור וכו' משמע כשהאיסו' חי' אין ללמוד ממנו קולא ומה"ט היה מיישב ריב"א ההיא דעדים זוממים ע"ש הרי מבוא' מדבריה' דהיכא דהוי חי' לא ילפי' מיני' אפי' לקולא ע"ש ואפש' ליישב דמאי דנר' מדברי התו' דאפי' לקולא לא גמרי' אינו אלא לר"י התם דאמ' מחי' לא גמרי' אמנם לרבי דפליג עליה דר"י התם הא ס"ל דילפינן טומאה דגופיה להמתין לו מטומאה דביתו וב"ש למאי דקאמר אביי התם משמעו' דורשי' איכא בינייהו א"כ בין לר"י ובין לר' ילפי' טומאה דגופי' להמתין לו מטומאה דביתו כמו שביאר ה' קרבן אהרן בפ' טהרה ע"ש וכיון דלר' ילפי' מחי' לקולא כותי' קי"ל דהא קי"ל הלכ' כר' מחברו וטעמא דר' דילפי' לקולא הוא משום דאתי מק"ו כמ"ש מהרש"ל וכ"כ הריטב"א בהי' למ"ק וז"ל ור"י מהתם לא גמרי' דחי' הוא ומיהו ר' סבר דכיון דחי' דהתם הוי לחומרא ואפ"ה אקיל בה רחמנא להמתין לו לדבר הרשו' שפיר ילפי' מינה דכ"ש מי שהוא קל ע"ש

והנה ראינו לה' ח"ה בתו' שם שכ' בכונת דבריהם במ"ש אלא דכות' אמרי' בפ' כ"ה וכו' משמ' כשהאיסו' חי' אין ללמוד ממנו קולא וז"ל ולא ידענא מאי קולא בעי למילף התם דהא טעם כעיקר דאורייתא בעי למילף התם מבב"ח דהיינו חומרא ואהא קאמר חי' הוא ואפשר לומר דהיא גופ' נילף בשאר איסורי' דאי תרי ליה כולי יומא שרי עכ"ד וצ"ע דהא מאן דקאמר התם דלא ילפי' מבב"ח ואפי' לקולא משום דחי' הוא הוא אביי ואלו אביי גופי' התם במ"ק ס"ל דלכ"ע בין לר' בין לר"י ילפי' דבר הקל מחי' וכדקאמר משמעות דורשי' איכא בינייהו וכמ"ש לעיל ולכאורה י"ל דהתם שאני משו' דהקולא עצמה שהיא אי תרי ליה כולי יומא וכו' היא החידוש וכדאיתא בפ' א"ע דמ"ד ע"ב ומאי חידוש' אי תרי ליה וכו' וע"ש בפירש"י וא"כ כיון דהקולא היא עצמה החי' אפי' ר' מודה דאין למדין אותה קולא מה שאין כן בההיא דמ"ק דהחידוש הוא החומרא מה שמטמאו אבני' אבל לענין המתנה דגופי' שהיא הקולא אה"ן דלמדין כיון דהחידוש אינו אלא בחומרא אך ק' דא"כ לפ"ז מאי מייתו התוס' ראיה מההיא דפ' כל הבשר דאין למדין קולא דדילמא שאני התם משום דהקולא עצמה היא החי' ומשו"ה אין למדין אמנם בכה"ג דהכא דהקולא אינה מחי' ה"נ י"ל דלמדין כי ע"כ י"ל דכונת התו' כלפי מ"ש הם עצמם בסנהדרין דכ"ז ע"א בד"ה אין לך בו וז"ל וי"מ דהא דקאמ' חי' לאו בפיסולא דקמאי קאי אלא אהכשר' דבתראי וכלומ' היה לנו לפוסלן כל ב' כיתות וכיון דאיכא חי' לא ילפינן אף לגבי הפסולי' לפוסלן למפרע וכה"ג אמרי' בפ' כ"ה דלא ילפי' טעם כעיקר מבב"ח משום דאיכא בו חי' בהיתרו דאי תרי ליה וכו' ע"ש ולפ"ז י"ל שזהו כונת התו' דכמו דהתם בב"ח אין ללמוד ממנו חומרא דטעם כעיקר משום דאיכא חי' בהיתרו קולא ה"נ לר"י אע"ג דהאיסור הוא חי' אין ללמוד ממנו קולא וכ"כ בביאור דבריהם מורנו ה' בס' עה"ש חי"ד סי' פ"ד אות ז' וכ"כ הרב אהלי יצחק בחי' לסנהדרין בשם הרב המופלא עיר וקדיש כמהר"י זרקא ז"ל ע"ש ומעתה י"ל שלא הביאו התו' ההיא דפ' כ"ה אלא לדוגמ' בעלמא דכמו דהתם אין ללמוד ממנו חומרא משום דאיכא בהיתרו קולא ה"נ ס"ל לר"י דאפי' היכא דהחי' הוא חומר' אין ללמוד ממנו קולא אך אכתי עדיין קשה לפמ"ש הריטב"א דר"י סובר כיון דהחי' דהתם הוא לחומרא שפיר ילפי' מינה דכ"ש מי שהוא קל א"כ גבי בב"ח נמי דהחי' הוא לקולא דאי תרי ליה וכו' א"כ אמאי לא ילפי' מניה החומרא בט"כ במכ"ש וצ"ע

והנה בנדרים ד"ד ע"א אמאי דפריך בגמ' ועוד האי חי' לחומר' הוא וכתבו התו' וז"ל אע"ג דבדוכת' אחריתי אמ' חי' אע"ג שהוא לחומר' כגון גבי עד זומם מיהו הכי פריך כ"ש שיש לנו לומר שהוא בבל תאחר מ"ש דשאר חטאות ע"כ והנה מ"ש כגון גבי עד זומם כונתם על ההיא דסנהדרין דאמר רבא עד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל משום דעד זומם חי' הוא וכו' ופירש"י חי' הוא שנפסלים שנים בשביל שנים וכו' ע"ש דמבואר מדבריו דהחי' הוא מה שנפסלים הא' ואהא ק"ל להתו' דכי היכי דהתם החי' חומר' הוא מה שנפסלים הא' ואפ"ה קאמר דאין מוסיפים עליה' חומר' אחריתי משום דחי' הוא ה"נ הכא דאין מחמירי' עוד בנזי' לעבור בב"ת משום דחי' הוא ואהא תי' דהכא שאני שיש לנו ללמוד חומר' זו דב"ת מכ"ש דשאר חטאות משא"כ התם וצ"ע דהתם נמי גבי עד זומם אמאי לא ילפי' במכ"ש בשאר פסולי עדות דנפסלי' למפר' כגון שהעידו עליה' בגזלנות' או בשבוע' שוא וכיוצא וא"כ כ"ש עדים זוממין דהחמיר' בהם תורה לעונשם בגוף או ממון דיש לנו לומר גם כן שפוסלין גם למפרע ותו ק' דא"כ אמאי לא ילפי' מבב"ח לעלמא בק"ו ומה בב"ח שהקילה בו תורה דאי תרי לי' אפ"ה החמיר' בו תורה לאיסור ט"כ כ"ש שאר איסורים דהחמירה בו תורה דכבוש אסור כ"ש דיש להחמיר בהם לאיסור ט"כ ולזה אפשר לומר דיש לחלק בין היכא שאנו רוצים ללמוד בו מעלמא אה"נ דילפינן ביה בק"ו אמנם ללמוד ממנו לעלמא ה"נ דלא ילפי' כיון דחי' הוא אך קושי' קמייתא ק' ומיהו עיקר קושיתם ע"פ דברי התו' דסנהדרין ל"ק די"ל דהתם שאני דקאמר חי' הוא משום דהחי' הוא לקולא מש"ה אמרי' הוא חי' ואין מוסיפין עליו חומרא אחריתי אבל בההיא דנזיר דהחי' הוא לחומרא דאפילו לא אמר אלא הריני נזיר מהחרצן הוי נזיר בכל אה"ן דילפינן ביה חומרא אחריתי דשאר חטאות דעובר בב"ת ובהכי יש ליישב מה שהקש' מו"ה שם בי"ד ההיא דנדרי' דקאמ' ועוד האי חי' לחומר' הוא שהרי בפ' כ"ה אמרי' דמחי' לא ילפי' ע"ש ולפי האמור י"ל דש"ה שאנו רוצים ללמוד מכב"ח דלעלמא מש"ה אמרי' חי' הוא ולא ילפינן מיניה אמנם בההיא דנזיר דהחי' הוא לחומרא ואנו רוצים להוסיף עליו חומרא אחרת אה"ן דילפי' ביה ולא אמרי' חי' הוא

והנה ראינו לה' מהר"ש אלגאזי בס' הליכו' אלי כלל שע"ח שכ' דדבר שיש בו חי' להחמיר יכולים ללמוד בו חומרא מעלמ' מקו' גמ' דנדרים דף ד' דפריך האי חי' לחומרא הוא ופי' הרא"ש וכ"ש שיש לעבור בב"ת אבל התוס' בנדרים ד"ה חומרא נראה מדבריהם שסוברים דמקו' לא גמרי' בין לקולא בין לחומרא ושאני התם בנדרים ע"ש והן דברי תימה שהרי התוספ' כתבו כ"ש שיש לנו לומר שהוא בב"ת מ"ש דשאר חטאות הרי שכתבו דהילפותא היא במכ"ש דשאר חטאות והיינו קו' וכמ"ש הרא"ש

באופן דאם עברו וקבלו עדות' שלא בפני בע"ד הויא פלוגתא דרבוותא אי חשיבא עדות בדעבד או לא ודעת רוב הפוסקים דאין דנין ע"פ אותם עדים כלל וכן פסקו הטור ומרן בסי' ע"ש אמנם לענין לחזור אותם העדים עצמם ולהעיד לפני בע"ד הנה מרן הב"י הביא בשם הר"ם הארוך והריב"ש דחוזרי' ומעידים לפני בע"ד ע"ש והנה מהריב"ל ח"ג סי' ק"ב עמד בחקירה זו והביא ראיה ממ"ש הרשב"א בתשו' סי' אלף