שו"ת די השב קיד

טעמא שכ' הדריש' והב"ש בעדי' המעידי' על חתימת' ה"ה והוא הטעם נמי שייך גבי כ"י דס"ס העדי' שבאו להעיד ולקיים באו להעיד על החתימ' שאומרי' שזה כ"י של פלוני בשעת ההלואה הית' חתימתו במה שלוה מפ'

ובעיקר קושית מהרש"ח והדריש' לדעת הרשב"א הנה הרשב"א בחי' קמא דקי"ב ע"ב אהא דאמרי' מקיימי' את השטר שלא בפני בע"ד כ' וז"ל משום דעדי' החתומי' על השטר כמי שנחקרה עדות' בב"ד ועדי הקיום לא אמנה שבשט' הם מעידי' אלא אכ"י מעידים וכו' ע"ש ודבריו סתומים דאמאי אצטריך לב' טעמי' הללו דכמי שנחקרה עדות' בב"ד ועדי הקיום לאו על מנה שבשט הם דבחד מהני תרי טעמי סגי אשר ע"כ י"ל דס"ל להרשב"א דהיכא דהעדי' עצמן החתומי' על השטר באו להעיד על חתימתן דליכא למימר דלאו על מנה שבשטר הן מעידי' צריכי' אנו להך טעמ' דכמי שנחקרה עדות' בב"ד ומש"ה אפי' בכה"ג מקיימי' שלא בפני בע"ד והיכא דליכא למימר הך טעמא דעדי' החתומי' על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד כגון בכ"י דלא שייך למימ' עדי' החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן מעתה בכה"ג צריכי' אנו לאידך טעמא דלא על מנה שבשטר הם מעידים אלא על חתימת יד הלוה הן מעידי' ודלא כהש"ך דס"ל לדעת הרשב"א דס"ל טעמ' דמקיימי' השטר שלא בפני בע"ד משום דלאו על מנה שבשטר הם מעידים א"כ בכ"י שעל מנה שבשטר הם מעידי' צריך לקיימו בפני בע"ד ע"ש ולפמ"ש לא מכרעא דבכ"י נמי י"ל דלא על מנה שבשטר הן מעידי' אלא על חתימת הלוה הן מעידי' וכבר הרב בית אברהם שכתבנו לעיל דחה דברי הש"ך מה"ט והביא שכ"כ מהרשד"ם חח"מ סי' קמ"ו וה' תורת חיים סי' ל"ב דלפי טעם הרשב"א ה"ה בכ"י של לוה מקיימי' שלא בפניו ע"ש ושו"ר לה' בית דוד בחח"מ סי' ח"י שדחה דברי הש"ך ע"ש

איברא דנר' דהש"ך עצמו נרגש בזה שכ' וז"ל אכל בחתימת יד הלוה שהמעידים באים לחייב את הלוה עצמו לא שייכי הני טעמי ע"ש ור"ל דבשלמ' כשמעיד על חתימת העדים אנו אומרי' דלאו על מנה שבשטר הן מעידי' אלא על חתימת העדים ובעדות זו אינן באים לחייב העדי' בשום דבר משא"כ בקיום הכ"י שכשמעיד שזו היא חתימתו הרי הוא בא. לחייבו ממון שהרי ע"י קיום חתימתו הרי הוא מתחייב ממון וכן מתבאר מדברי הסמ"ע עצמו בסי' ל"ה ע"ש

העולה מכל מה שכתבנו דבכ"י נמי לדעתי דוב הפוסקים מקיימי' שלא בפני בע"ד. דשוה הכ"י לשטר וכן הסכים ה' מחנה יהודה דס"ג ע"א והביא שם שכן דעת ה' מח"א בה' עדות סי' י"ז דמן התורה חתימ' ידו כמי שנחקרה עדות' דמי וכיון שכן מקיימי' כ"י שלא בפניו ע"ש אחר שכתבנו כל זה בא לידנו ס' הסמ"ע מבית מדרשו של אליהו רכה הרב המובהק כמהר"ר אליהו בורג'ל זלה"ה ושם כתוב בצדו מב"י הרב הנזכר עמ"ש הש"ך מיהו כמדומת שנהגו להקל וכו' נ"ב וכן עלה בהסכמה הרשד"ם בח"מ סי' קמ"ו וכ' דלא אשתמי' שום חד מהפוסקים לחלק זו ואדרבא מדברי הטור נר' להפך וכן הוכיח שם לדעת הרשב"א ומעשה רב שם בשאלה משלשה גדולי הדור מהרי"א ומהר"ם ד"ב ואף שיש לחלק דשניא ההיא סתמא קאמרי ע"ש והש"ך בסי' ס"ט סקי"ב הזכירה כלאחר יד ולא חש ליה ע"ש ומפי השמועה שמעתי שכך מנהגנו פה תונס יע"א לקיים אפי' כ"י שלא בפניו וכן מעשה זה בא לפנינו בוועד ב"ד יצ"ו בכ"י שיצא על יתומים קטנים ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי. ועל השנות ששוכ בא מעשה זה לידינו בשתי הקהלות במושב ב"ד שני בתי דינין שבעיר א' והוברר לנו הדבר שמנהג זה קיים משנים קדמוניות ע"פ מאורי אור הראשונים ז"ל וכ"ן פשיטות דעת הטור בסי' ס"ט דלא כהש"ך וכ"ן נמי דעת מרן שם בב"י מדקא מתמה על רב שרירא מוכח דלא שאני ליה בין שטר לכ"י בדיני קיום וכ"ן דעת הסמ"ע לקמן בסי' ק"י סקי"ח גבי קטנים שהודה מורישם בכ"י וכו' שכ' והב"י מקיימי' וכו' אפי' אחר מותו וכו' ע"ש ומה שהביא הש"ך מהסמ"ע דסי' ל"ה לא שמא מתייא וכמ"ש עליו מהר"א ישראל בס' בית אברהם וכן עלה בהסכמה שם לדינא. גם ה' מח"א בה' עדות סי'. טו"ב כ' וחותם ידו של אדם כק' עדים דמי כמ"ש הריטב"א ז"ל וכו' וכיון. שכן. מקיימי' חותם ידו שלא בפניו דמה"ת חותם ידו כמי שנחקרה עדותו דמי וכ"ן מדברי הרשב"א ע"ש ומעתה קם דינא לקיים הכ"י שלא בפניו ומנהגן של ראשונים תורה היא ועשינו מעשה והוצאנו. מיתומים קטנים. ע"פ הב"י שקיימנוהו אחרי. מותו כיון שהיה בתוך זמנו ולמען לא תשכח כתבתי זה וה' יורנו בדרך אמת. ועוד בא שלישיה שכך עלה בהסכמה מהרח"ש בח"א סי' ל"ב וע"ע שם מסי' מ' וכן הסכים ה' ב"ד בח"מ סי' ח"י והכריע שכן . דעת מרן והסמ"ע ודלא כהש"ך יעש"ב את"ד

סימן ד'

שאלה עדים שהעידו לפני עש"ג אי אית בהו איסו' דלפניה' ולא לפני עכו"ם ואת"ל דלית בהו איסו' אכתי יש להסתפק היכא שהעידו העדי' לפני עש"ג ונתגלגל הענין שצריכו' העדים. לחזור ולהעיד לפני ב"ד אם כשרים הם לחזור ולקבל עדותן דאפש' דכיון דכבר העידו בפני העש"ג אין יכולי' לשנות עדותן מפני היראה ועבידי לאחזוקי שקרייהו או לא

תשובה מה שהעידו העדי' לפני העש"ג נראה דשפיר עבדי ולית להו איסו' כדאמרי' בפ' הגוזל בתרא דקי"ג ע"ב מכריז רבא ואיתימא ר"י וכו' האי בר ישראל דידע סהדות' לבד ישר' חברי' ואזיל ומסהיד לי' בי כותי' משמתי' לי' מ"ט משום דמפקי ממונא אפומא דחד סהדא משמ' דאי לאו האי טעמא דמפקי ממונא אפומא דחד סהדא כגון שהיו ב' עדים דאפי' בדיני ישראל מתחייב שרי וכ"כ הרא"ש שם בהדיא ע"ש וכן פסק הטור וש"ע סי' כ"ח ס"ג ע"ש ואין לומר דדוקא ישראל עם גוי דע"כ לדון עמו בערכאו' שלהם אבל בששניהם ישראל דאיכא איסו' דלפניה' ולא לפני גוים א"כ אסור לעדים להעיד בפני עש"ג הא ליתא דכבר כ' מור"ם בתשו' סי' נ"ב דהתורה לא הקפיד' אלא אדין שנא' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אבל אעדו' לא הקפיד' ע"ש ואפי' למ"ש עוד מור"ם שם וז"ל ועור נר' דכשישר' דן עם הגוי אז מותר להעיד אבל בישר' דן עם חברו אה"ן דאסו' להעיד אע"פ שהוא כדין משום דמסייע לעוברי עבירה אע"ג דלית ביה משו' ולעלת"מ דבלאו דידיה יוכל לעשות וכו' מ"מ איסור' מדרבנן איכא וכו' ע"ש י"ל דה"ד כשיכולים העדים להשמט שלא להעיד אמנם היכא שהעדי' ע"כ לילך ולהעיד כגון שידעו העש"ג בבירור שאלו העדים