שו"ת די השב קטו

יודעים העדות דאז ע"כ מביאים אותם להעיד ואין להם שום איסור בכך דהא בסהדות' דעד א' לגוי היכא דהגוי יחדו מותר להעיד כמ"ש הטור ומרן שם בסי' כ"ח ע"ש

ובר מן דין נר' דבנ"ד דמה שהלכו לדון לפני גוים ולא לפני דייניהם ולא לפני שרים אלא לפני כת הסוחרים הממונים מן השררה יר"ה לדון ע"פ מנהג התגרים הא ודאי נראה דאפילו לבעלי דינים עצמ' אין כאן שום איסו' כיון ששניה' הסכימו לדון במנהג התגרים וכ"ש שרוב מנהג הסוחרים בענייניהם לדון במנהג התגרים ועיין בתשו' מהרש"ך ח"ב סי' רכ"ט א"כ כ"ש דהעדי' אין להם שום חשש איסו' כשהעידו לפניה' ועיין בתשו' בעי חיי ח"א סי' קנ"ח

ומה שבא בשאלה על אלו העדים שהעידו בעש"ג אם כשרים הם לחזור ולקבל עדות' בב"ד לכאור' נר' דיכולי' לחזור ולהעיד דלא גרע מהא דכ' מרן ב"י סי' כ"ח בשם הר' מנחם הארוך ופסקו מור"ם גבי עדו' שנתקבל שלא בפני בע"ד וכו' דחוזרי' ומגידי' בפניו ואם שינו בעדותם בפעם שנית ממה שהגידו בראשונה הולכי' אחר העדות השנית שהגידו בפניו אע"פ שהגידו בראשונ' ע"פ החרם דכל שלא בפניו כחוץ לב"ד דמי וחוזרים ומגידים וכ' הסמ"ע ופי' וה"א השתא דמשנים בעדות נמצא דנשבעו לשקר ופסולי' הם לעדות קמ"ל דלא שכל שלא בפניו אין מדקדקי' כ"כ בעדות' וה"ה אם הגידו בראשונה ע"פ השבועה וכו' ע"ש הרי דלא חיישי' דמשו' שהעידו בתחלה שלא בפני בע"ד בשבוע' שיחזיקו בדבריה' הראשוני' כדי שלא יהיו נקראי' עברייני' ופסולי' לעדות ה"נ לא שנא. מיהו נראה דלא דמי דהתם אנו מאמינים אותם ע"י טענה זו דבעדות שהעידו בתחלה שלא בפני בע"ד לא דקדקו בה ועכשו הם מדקדקי' בפני בע"ד אבל בנ"ד שהעידו בתחלה בפני העש"ג הא ודאי כשמשנים עדותם איכא פחד ויראת העונש שמענישי' אותם על שינוי העדות ובכה"ג אמרי' דעבידי לאחזוקי שקרייהו ונפסלו שוב לקבל עדותם

האמנם נראה דהכא בנ"ד שקבלו עליהם הבע"ד לדון בדין התגרים ונתקבלה העדו' לפני התגרים ונכתבה העדות בעש"ג ע"פ התגרים ודאי עדותן עדות ואין יכולי' לפוסלם מפני שלא העידו בפני הבע"ד דכיון דבמנהג התגרים דמקבלי' עדות שלא בפני בע"ד מה שעשו לפי מנהגם עשוי ומה שהעידו העדים לפניהם הרי היא עדות גמורה וכיוצא בזה כ' הריב"ש כתשו' סי' ת"ץ עש"ב ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"ב סימן קפ"ח בענין אלמנה שנתמנית אפוטרופה שמינה אות' השופט שלהם דאע"ג דקי"ל דאין ממנין אפוטרופוסין נשי' כדאית' בפ' הנזקי' כיון שהשופט הוא ממונה ע"פ המלך מה שעשה עשוי כדין שטרות העולי' בערכאות של גוים דאפי' שטרי מתנה דחספא בעלמא נינהו כשרים משום דינא דמלכות' וכו' עש"ב וה"נ כיון דמשפט זה של התגרים הוא ע"פ המלך וקיימו החתימ' בעדי ישראל הוי קיום מעליא לדון ע"פ אותו קיום

סימן ה'

שאלה עד שאינו יודע לקרות השטר ונתנו לא' ץ וקרא בפניו א"נ נתנו לב' וקראו בפניו אי מהני או לא עוד צריכי' אנו למודעי היכא שהעד בעצמו יודע לקרות השטר אלא שאינו מבינו יפה ונתנו לאחר קראו לו אם יכול לחתום על פיו או לא גם צריכי' אנו לדעת אם אלו הקורין לו את השטר הם קרובים לעד החותם אי מהני קריאתם לפניו לחתום על פיהם או לא

תשובה הנה הטור בח"מ סימן מ"ה כתב וצריך שיקראו קודם שיקראו ואם קראו אחר לפניהם לא יחתמו ואם חתמוהו השטר פסול אבל שנים קורין לפניהם והן חותמים ע"ש ופסק כן ע"פ סברת הרא"ש שכ' דקי"ל כרב גמדא דאמר אין הלכה כרשב"ג אבל הרי"ף לא הביא אלא ההיא דרבא דאמר הלכה כרשב"ג והרא"ש יישב דעת הרי"ף לדעתו וכתב דלפי דבריו הא דקאמר ת"ק קורין לפניהם וחותמים אפילו באחר קורא לפניו סגי דאי בשנים קורין לפניו בהא לא הוה פסיל רשב"ג דאפילו בשני גוים מסל"ת מכשר ר"פ ורשב"ג פסל בחד אם לא ר"ן וסופרי ב"ד ולכך לא הביא הך דר"א דהוה קרי קמיה חד וחתים וכו' ע"ש וכ' הר"ב ק"נ וגירסת כל הספרים קרו קמיה וחתים משמע דתרי קרו קמיה גם רבי' עצמו כ' בסמוך ומייתי עלה דר"א קרו קמיה וחתים דהיינו כר"ג ולפמ"ש רבינו ר"ג איירי בשנים קורין לפניו וע"כ צ"ל דרבינו ה"ק לפי סברתו דב' קורין לפניו מודה הרי"ף דאפי' רשב"ג מכשיר א"כ אמאי לא הביא הך דר"א דהוו קרו קמיה וחתים וע"כ צ"ל דגירסת הרי"ף הוה קרי קמיה חד וחתים ובהא לא פסיק כותיה ע"ש ונראה דאין צריך לזה דהרא"ש שכתב לעיל דד"א קמיה ומפ' קרו לה בתרי היינו לשיטתו דס"ל קי"ל כר"ג דהלכה כרבנן וס"ל להרא"ש דרבנן נמי בתרי הוא דמכשרי וא"כ ע"כ ההיא דר"א נמי בתרי קרו קמיה מיירי אבל לדעת הרי"ף דס"ל דלית הלכתא כר"ג וס"ל דר"ג דפוסק כרבנן היינו אפי' בא' ועלה מייתי הך דר"א צ"ל דמיירי נמי בא' ועוד דהוי נמי דומיא לההיא דר"ן דמייתי בתר הכי דאע"ג דקאמ' קרו קמי' ואפ"ה בחד מיירי ברבעי' למימר קמן ומש"ה השמיט הרי"ף הך דר"ג וההיא דר"א ואע"ג דהגי' היא קרו קמיה היינו דרגיל כן כמה פעמים ומש"ה קאמ' קרו קמיה ר"ל כמה פעמים אה"ן דבכל פעם לא היה קורא לפניו רק אחד וראיה לזה דהא ה"נ אמרינן אדר"ן דקרו קמיה ספרי דדייני וחתים ואפ"ה דעת רוב הפוסקים דבסופר אחד מיירי ואע"ג דקאמ' קרו קמיה ספרי דדייני ומבואר בהדיא דעת הרא"ש לעיל דאפי' בחד סגי ולפמ"ש הק"ן ה"נ צ"ל הגי' קרי קמיה ספרא דדייני דהיינו חד אלא ודאי כמו שכתבנו ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"ל ביש"ש פ"ב דגיטין סי' ט"ו לפירוש הרא"ש שמפר' עובדא דר"א כב' ועובדא דד"ן בחד ומנ"ל כל זאת מאחר דבתרוייהו אית' האי לישנא קרו קמיה וחתים ע"ש

עוד כ' הרא"ש וב' בה"ע מסתברא בשאר שטרות דאי מקרי להו לתרי דידעי למקרי אמסל"ת חותם כדאמרי' בשטר' פרסאה הלכך וכו' והכין כתבו רבוות' ואי אמרי אקרי' למאן דידע למקרי סמכי' עלייהו וכו' עכ"ל ולכאורה דברי בה"ע הללו ק' מרישא לסיפא דבריש דבריו כ' לא מהני תרי דידעי למקרי אלא במסל"ת ואיך כתב אח"כ סתמא דאי אעדי' אקרי' למאן דידע למקרי דסמכי' עלייהו וכי הק"ן דכונתו למאן דידע למקרי היינו תרי מסל"ת וכ"כ הש"ך בקי' ע"ש אבל הרשב"ש בס' תיקון סופרים ריש סכ"ה נרגש בזה בדברי בה"ע הללו וכתב דמשום תקנה אמרוה הגאונים ז"ל כדי שלא תנעול דלת אבל מעיקר דינא לא ע"ש ולפי דבריו משמ' דעדים שאינן יודעי' לקרותו אפי' לכתחילה יכולים להקרותו למאן דידעי למקרי ולחתום על פיהם