שו"ת די השב קיב

שהכל אסור בשכר ודוקא סופר שהוא עד שלוקח שכר על כתיבת השטר הוא לוקח לא על העדות עיין שם

והנה ראינו בשיט' קדושין דס"כ ע"ב עלה דאמרי' נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה שכ' וז"ל וא"ת מי יימר דמזדקקי ליה ספרא וסהדי וכו' וי"ל דבספרא לא אמרי' מי יימר דמזדקקי ליה דמסתמא ימצא סופר בשכר ואבי דינא בלחוד הוא דאמרי' מי יימר דמזדדקי ליה עכ"ל ע"ש ולכאור' נראה דכונת דבריו דכיון דסופר מסתמא ימצא בשכר א"כ אינו צריך אלא ב' עדים ובשנים לא אמרינן מי יימר דמזדקקי ליה ואב"ד בלחוד הוא דאמרינן מי יימר כיון דצריך שלשה ונראה מדבריו דס"ל כדעת הרמב"ם דלגבי עדים כל שהוא בשכר אסור אפי' היכא שלא היה יודע לו עדות דאל"כ הרי העדים ג"כ יכול להביא בשכר כמו הסופר אלא ודאי דבעדו' לעולם אסור וכ"ש הב"ד שאסור ליקח שכר מיהו אפשר לומר דמודה הרב לדעת הרשב"א דמי שאינו חייב להעיד מותר ליטול שכר להיות עד ומ"מ ס"ל להרב ז"ל דגבי ג' אפי' ששכר אמרי' מי יימר דמזדקקי ליה ודוקא לגבי סופר שהוא מוכן ומזומן לעשות מלאכתו וחשיב בידו ובשני עדים שנשארו לא אמרי' מי יימר דמזדקקי ליה משא"כ בב"ד ואפי' היה מותר ליקח שכר אמרי' מי יימר דמזדקקי ליה. והרב עצמות יוסף שם תי' לקושית הרב הלזו וז"ל ואפ' לי לומר דבשכר מוצא רבים סופרים ועדים עכ"ד הנה פשיטא ליה דבעדים מותר ליטול שכר להיות עד כדעת הרשב"א וכבר כתבנו דהרמב"ם פליג על זה וא"כ מה יענה לדעת הרמב"ם וצ"ל דלדעת הרמב"ם י"ל כמ"ש בשיטת קדושין וכמו שכתבנו. ותו קשה על הע"י דא"כ גבי גר נמי למה אמרי' מי יימר דמזדקקי ליה הרי ימצא ג"כ בשכר ואפשר לומר דכיון דבגר צריך ג' דמשפט כתיב בי' א"כ הוי כמו דין וקי"ל דהנוטל שכרו לדון דיניו בטלים מה שאין כן בעדים דמותרים ליטול להיות עד

וראינו להרע"ב בבכורות אמתני' דהנוטל שכרו לדון דיניו בטלים שכתב וז"ל ברבני אשכנז ראיתי שערוריה שלא יבוש הרב הנסמך ליטול י' זהובים והעדים החותמים על הגט ב' זהובים וחושש אני לגט שהוא פסול דהא תנן הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים וכ' התי"ט דעל העדים מעיקרא ל"ק כי הא דכ' ב"י בח"מ בשם תשוב' הרשב"א שלא אמרו הנוטל שכרו להעיד עדותו בטלה אלא בעדים שנעשו עדים כבר והשתא דאתית להכי אף בדין י"ל כן שלא אמרו אלא כשבאו לפניו לדין אבל כשקובעים אותו לדון זה אינו בכלל המצוה וכו' ע"ש וה' כנ"הג בח"מ אות ט"ז הקשה על התי"ט דא"כ מאי פרכי' בפ' שני דייני גזרות וקרנא היכי עביד הכי והתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלים שאני התם דמיירי בדיין שאינו קבוע אבל קרנא דיין קבוע הוה והוא היה א' מדייני גולה עכ"ד וצ"ע שהרי כתבו התו' בבכורות וז"ל ואין לתמוה על דייני גזרות שהיו בירוש' שהיו נוטלים שברן מתרומת הלשכה דבלאו טעמא דאגר בטלה דמוכח שרי התם דכל עסקם היה על זה ולא היו עוסקים בשום מלאכה שע"כ צריכים להתפרנס ע"ש והשתא תק' ליה לדברי התו' דלפ"ז מאי פריך בפ' שני דייני גזרות וקרנא היכי עביד הכי וכו' ושו"ר דנעלם מעיני הרב דברי התו' שם בפ' שני דייני גזרות בד"ה גוזרים וכו' שכתבו כדבריה' דבגורות וסיימו וז"ל וקרנא אקראי בעלמא היה יושב ולא הי"ל ליטול שכר ע"ש איברא דיש לדקדק בדבריהם הללו שהרי בפרקא קמא דסנהדרין די"ז ע"ב אמרי' דייני גולה קרנא אלמא דקרנא הוא היה דייני גולה וצ"ע. אמנם מ"ש הכנ"הג דקרנא הוא היה א' מדייני גולה בגמ' דסנהדרין דאמרינן דייני גולה קרנא משמע דקרנא לחוד הוא היה דייני גולה וכן העתיק בה"ע ע"ש מיהו רשב"ם בפ"ב ד"ע רע"א ב' דייני גולה שמואל וקרנא בפ"ק דסנהדרין ע"ש והנר' דהכי גריס לה בגמ' דסנהדרין

והנה היכא דעבר ונטל שכר להעיד ב' הב"ח בסי' ט' דאע"ג דעדותו בטלה מ"מ אינו חייב להחזיר השכר בדין והביא ראיה מההיא דאמרי' בבכורו' לא מצא בחנם ילמוד בשכר ואי חייב להחזיר אף בשכר לא ימצא ע"ש וה' מח"א בה' שכירות סי' ט"ז כ' דאינה ראיה דהתם מיירי בנוטל שכר בטלתו ע"ש ולכאורה ק' דא"ב היכי קאמר מנין שלא מצא בחנם שילמוד בשכר ת"ל וכו' והא ודאי דאם שכר בטלה פשיטא דשרי מיהו לזה י"ל דש"ד דהכא ללמוד תורה אם אינו מוצא ללמוד בחנם פטור לכך אשמועי' דחייב ללמוד אפילו בשכר והיינו שכר בטלה אך אכתי ק' דאיך אפשר לומר דמיירי בשכר בטלה שהרי בברייתא אקרא קאי דראה למדתי אתכם וגו' מה אני בחנם וכו' ועלה קאמ' מנין שאם לא מצא בחנם שילמוד כשכר ואקרא לא שייך לומר דמיירי בשכר בטלה. ועוד קשה ממאי דאמרינן עוד שם ומנין שלא יאמר כשם שלמדתיה בשכר כן אלמדנה בשכר ת"ל וכו' והשתא אי מיירי בשכר בטלה למה לא יאמר כן כיון דשרי. מיהו לעיקר ראיית הב"ח יש לדחות דמיירי שנותן לו שכר ומוחל לו עליו כדרך שמוחל על הגזל כמ"ש הב"ח בר"ס הנז' ע"ש

איברא דבעיקר דברי הב"ח יש להק' דא"כ לפ"ז מאי פריך התם בגמ' ורמינהי הנוטל שכר וכו' ואמאי לא משני דמתני' מיירי בשעבר ולקח שכרו וקידש' בהם דכיון דאינו חייב להחזיר הרי זכה בהם והויא מקודש' וי"ל דמתני' משמע דמקדש' באפר פרה ובמי חטאת והיינו בשכר הבאה ומילוי וכדקאמ' בגמ' דייקא נמי וכו וכ"כ הרב שע"ה בפ"ה מה' אישו' דין ג' למה שהק' ה' צ"ק דלוקמ' כשכר הזאה וקידוש ומאי דקתני מקודשת מיירי כשכר בטלה דמוכח ע"ש והנה הצ"ק תי' דשכר הזאה וקידוש אסור ליקח אפילו אגר בטלה דמוכח ולא דמי לדיין כי אתי דינא לקמי' לאו עלי' רמי רחמנא ואם הבע"ד רוצים שיהא הוא דן מחוייבי' ליתן לו שכר בטלה דמוכח אבל שכר הזאה וקידוש רמיי' רחמנא על כל כהן השייך בעבודה ומש"ה אסור ליקח אפילו אגר בטלה דמוכח את"ד ע"ש ועיין לה' שע"ה שם מה שתמה עליו ע"ש ועוד יש לתמוה שהרי תנן התם בבכורו' ונותן לו שכרו כפועל ופשיטא ודאי דקאי נמי אמאי דקתני להזות ולקדש וכ"כ הריטב"א בחי' לקידושין וז"ל ובכולן לא אסרו שכר אלא במי שאינו בטל ממלאכתו אבל שכר בטלתו הוא נוטל וכדתנן בסיפא דהך מתני' ונותן לו שכרו כפועל כטל ע"ש הרי בהדיא דהתם בשכר הזאה וקידוש מותר ליקח שכר בטלה דמוכח ותו ק' במ"ש דהזאה וקידוש רמיי' רחמנא על כל כהן השייך בעבודה דאכתי ק' דמ"מ לא רמי על אותו בהן שהרי כהנים טובא בני משמר הוו ותו שהרי תנן במתני' דקידושין אע"פ שהוא ישראל ופירש"י כבכורות ואפילו יזה ישראל דכהנים רגילין בהזאה וקידוש ע"ש והכי תנן בהדיא בפרק י"ב דפרה מ"י הכל כשרים להזות ע"ש

ודע דבעיקר דברי הב"ח שכתב דאע"ג דעדותו בטלה מ"מ אינו חייב להחזיר השכר וכו' כן נראה מדברי הר"ן בס"פ הא"מ שכ' וז"ל וכן אם החזיר