שו"ת די השב קיא

חשיב עמידה ועוד מבואר מדברי התו' הללו הא דאין ישיבה בעזרה הוי דאורייתא דאי מדרבנן מאי קשיא להו להתו' דאין ישיבה בעזרה דאפ"ה פריך שפיר וליתב מיתב כיון דפשטיה דקרא בקידוש איירי כדקאמר ריב"י וכמ"ש רש"י בד"ה מניח ידיו וכו' דבעי' ידיו ורגליו כא' ירחצו כדכתיב קרא עכ"ל וא"כ אי אמרי' דאיסו' ישיב' בעזרה לא הוי אלא מדרבנן שפיר דמי דפרכי' וליתיב מיתב לקיומי קרא כדכתיב אלא ודאי דס"ל להתו' אין ישיבה בעזרה הוי מדאורייתא מש"ה קשיא להו להתו' שפיר. ועיין לה' מש"ל בפ"ז מה' בית הבחירה דין ו' שכ' דהתו' בדף ט"ז בד"ה הג"ה ספוקי מספקא להו ע"ש ולא ראה דבריהם דהכא דמבואר דס"ל דאין ישיבה בעזרה הוי דרבנן ומש"ה פריך שפיר וליתיב מיתב לקיומי קרא ץ כדכתיב כמו שכתבנו

איברא דאכתי יש לעמוד בדברי התו' הללו דלפי המתבאר מדבריהם דס"ל דעמיד' מן הצד דהיינו עמידה ע"י סמיכה לגבי אין ישיבה בעזרה לא חשיב' ישיבה ולגבי שירות לא חשיב' עמידה משום דבעי' עמידה גמורה א"כ הן עוד אליבא דרבנן דס"ל מצות קידוש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וכו' ע"כ דהוי בשחיי' כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' ב"מ הלכה ט"ז כיצד מצוה קידוש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וכו' ושוחה המקדש וכו' ע"ש ובפ' הקורא את המגלה רמי התם קראי אהדדי כתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי עמדתי בהר ומשני התם ר"ח לא עומד ולא יושב אלא שוחה ע"ש הרי דשחיי' חשיב' עמידה כדכתוב ואנכי עמדתי בהר וחשיב' נמי ישיב' כדכתיב ואשב בהר וכיון דס"ל לרבנן דשחיי' בשירו' שפיר דמי א"כ עמיד' מן הצד נמי אמאי לא מהניא לדעת התו' כיון דחשיב' ישיבה ועמידה ואפשר ליישב דס"ל להתו' דשחיה חשוב' לענין עמידה יותר מעמידה ע"י סמיכה דעמידה ע"י סמיכה יש בה צד יותר דקרוב' היא לישיב' מעמיד' אלא דלענין אין ישיבה בעזרה כיון דלא הויא ישיב' גמור' לא חשיב ישיבה אבל לענין קידוש דהוי כשירו' דבעי' עמידה גמור' לא חשיב' עמיד' משא"כ שחייה חשיב' עמידה וחשיבא ישיב' והלכך אפי' לגבי שירות דבעי' עמיד' כשר בשחיי' דמקרי שפיר עמיד' ולפ"ז אפשר דהריב"ש נמי מודה לדעת התו' דאין ישיב' בעזרה הויא מדאורייתא ועמידה ע"י סמיכה משר' שריא כל דלא הוי ישיבה ממש ומ"מ גבי דייני' בישיבה כל שהוא ע"י סמיכה שפיר קרי' בהו בישיבה

ומעתה יש לתמוה על מור"ם שכ' דעמידה ע"י כ סמיכה מקריא עמיד' ודבר זה ודאי לא שמענו ניתשו' הריב"ש דהריב"ש לא אמרה אלא לענין ישיבת הדייני' דעמיד' ע"י סמיכ' חשיב' ישיב' אבל לענין בעלי דינין ועדים דבעי' מעומד הא ודאי דעמיד' ע"י סמיכ' לא חשיב' עמיד' וכמו שביארנו דעת התוספות והריב"ש דעמי' ע"י סמיכ' יותר קרוב' היא להקרא ישיבה לרבנן דריב"י דהא לרבנן דריב"י ס"ל דישיב' ע"י סמיכה לא מהניא לגבי שירות דבעי' בעמיד' אע"ג דע"י שחיי' כשר בשירות ושחיי' נק' עמיד' ונק' ישיב' ואפ"ה כשר בשירות אבל עמידה מן הצד לא חשיבא עמידה

ומן האמור יש לתמוה על הרב מהר"ץ אשכנזי בהגהתו לט"ז ח"מ בהשמטות שכ' ליישב דברי מור"ם וז"ל דיפה דק רמ"א שסמך עצמו על סוף דברי הריב"ש שכ' וז"ל ועוד דמאי דאמרי' דייני' בישיבה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמ' כיון דבדיעבד כשר וא"כ בעמידה ע"י סמיכה אפי' לכתחילה נמי משמע מזה דאפי' בלא טעמא דלעיל מכשר בהכי כיון דאינו אלא מדרבנן ואין כאן עמידה ממש וא"כ ה"ה לענין עמידת העדים דהיא נמי אינה אלא מדרבנן וק"ו נמי איכא דעכ"פ היא קרובה לעמיד' יותר מלישיבה שהרי עמיד' ע"י סמיכה מקריא ולא מקריא ישיב' ע"י דבר אחר בשום מקום את"ד ויש לתמוה טובא דלפי דבריו ע"כ שהבין בדברי הריב"ש דהאי ועוד וכו' קאי נמי אעמידת עדים דלא הויא אלא מדרבנן וזה אינו דעדים מעומד הויא מדאורייתא כדמוכח בסוגייא דפ"ב דזבחים דקאמ' מה ליושב שכן פסול לעדות כמו שכתבנו לעיל

גם עיקר דבריו מ"ש ליישב דברי רמ"א הן דברים תמוהים דמבואר מדבריו דעמיד' ע"י סמיכה היא קרובה לעמידה יותר מלישיבה וק"ט שהרי בקידוש ס"ל לרבנן דשוח' כשר לקידוש אבל בעומד ע"י סמיכה פסול וע"כ דס"ל דשוח' מקרי יושב ומקרי עומד משא"כ עומד ע"י סמיכה דהוי קרוב לישיב' יותר מעמיד' כמו שביארנו לעיל. גם מ"ש דלא מקריא ישיב' ע"י דכר אחר בשום מקום ק"ט שהרי פרכי' בגמ' וליתיב מיתב ופי' התו' דהיינו ע"י סמיכה הרי דקאמ' וליתיב מיתב על עמיד' שיש בה סמיכ'. גם מ"ש שסמך מור"ם על סוף דברי הריב"ש אח"ה אין כונת הריב"ש כן לא דכונת דבריו דאפי' נימא דעמיד' ע"י סמיכ' לא חשיב' ישיבה מ"מ כיון דהוי מידי דרבנן דדיינו הא דדייני' בישיב' לא הוי אלא מדרבנן כל דלא עמיד' גמורה בדרבנן יש להקל אבל קושטא הוא דס"ל להריב"ש דעמידה ע"י סמיכה חשיבא ישיב'. ומן האמור יש לתמוה גם על הב"ח שכ' וז"ל וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' רס"ז דעמיד' ע"י סמיכה קרויה ישיב' וה"ה דקרויה עמידה לענין זה ובפ' הקורא את המגלה וכו' משני התם ר"ח דלא עומד ולא יושב אלא שוח' כלומ' קרי' ביה עמידה כיון שאינו יושב ממש וה"ה בעמידה ע"י סמיכה והא דקי"ל בפ"ב דזבחי' גבי קידוש דעמיד' ע"י סמיכ' לא הויא עמידה התם לעמוד לשרת כתיב ודאורייתא בעי' שתהא עמידה ממש בלא סמיכה אבל הכא רלא בעי' עמידה אלא מדרבנן אף ע"י סמיכה קרויה עמידה וה"ה דקרויה נמי ישיבה דומיא דשחי' ע"ש מבואר מדבריו דס"ל דעמידה ע"י סמיכה קרויה עמידה וקרויה ישיבה דומיא דשחי' ממש והוא תימה שהרי לרבנן בקידוש ס"ל דכשר ע"י שחיי' ופסול ע"י סמיכה ומה שדימה הריב"ש עמידה מן הצד לשחיי' אינו אלא לענין דמקריא ישיבה מק"ו דשחיי' דאף ע"ג דמקריא נמי ישיב' וכמ"ש ה' ט"ז ע"ש

סימן ב'

בענין עדים שנטלו שכר להעיד

כתב הרשב"א בתשוב' הביאה מרן ב"י סימן כ"ח מחו' ך' על ההיא דהנוטל שכר להעיד עדותו בטלה נ"ל שלא אמרו אלא בעדים שנעשו. עדים כבר שהם מצווים להעיד ולא רצו להעיד עד שנטלו שכר וכו' אבל מי שאינו מחוייב להעיד ונוטל שכר לילך וליהנות עד אינו בדין זה ע"ש ופסקו מור"ם בסי' ל"ד סי"ח ע"ש והרדב"ז בתשו' דפוס פיורדא סי' ק"ז חילק כן מדעתו ע"ש אבל הרמב"ם בתשו' והביאו הרדב"ז שם מבואר מדבריו דאין מחלק בזה בין אם היה יודע לו עדות למי שאומר בא וראה עדות זו כדי שתבוא ותעידני. אלא