שו"ת די השב קי

מלתי' אמר' שמיתתו גירושי' וכו' כלומר אי אתה מודה שאם מת המגרש שהיא מותרת לזה שנאסרה עליו א"כ ש"מ דאין איסורו איסור עולם שהרי במיתתו היא מותרת לאותו שנאסרה עליו ודחי ר"י לא אמרו אלא שמיתתו גירושי' וכו' כלומר דאה"ן דע"י מיתתו של האוסר עצמו הוי גירושי' גמורי' הא נישואי' לא כלומר אבל. ע"י מה שהלכה ונשאת לאיש אחר לא הותרה מאיסורו של א' ואכתי הקושי' במקומה עומדת לא מצינו זה אוסר וזה מתיר וצ"ל דר' ירמיה שמיע ליה ברייתא דמודה ר"א וכו' ולא שמיע אידך ברייתא דהשיב רשב"א וכו' ועמ"ש ה' ש"י

עוד כ' הרדב"ז וא"ת כי היכי דיבימתו של מלך אינו חולץ לה ותשאר זקוקה כל ימיה בנ"ד נמי כיון שא"א לו לייבם לא יחלוץ לה ותשאר זקוקה הא לאו קושי כלל דבשלמא מלך לא מצי חליץ משום שנאמ' שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך אבל בנ"ד מאי איסו' איכא בחליצה וכו' ע"ש וק' דבמלך נמי אמאי אינו מיבם אע"ג דאינו יכול לחלוץ והרמב"ם בפ"ב מה' מלכי' ה"ג כ' שהמלך אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו וזה בזיון וכו' והואיל ואינו חולץ אינו מייבם ע"ש וק' דהא אמרי' דבחייבי לאוין דאע"ג שאינה עולה לייבום עולה לחליצה וכ"כ הרמב"ם רפ"ו מה' יבום יש אחים שראוים לחליצה ואינן דאוים לייבום וכו' ע"ש וא"כ ה"נ אע"ג דאינה עולה לחליצה אמאי אינה עולה לייבום ורש"י נראה שנרגש בזה וכ' דגם בייבום גנאי הוא לו לקום על שם אחיו וכ"כ הרמ"ה ע"ש וגם הר"ן בחי' כ' ובייבום נמי אין כבודו של מלך להשתמש בכלי שנשתמשו בו אחרים ע"ש אך מדברי הרמב"ם נראה דהטעם שאינו מייבם הוא מפני שאינו חולץ וצ"ע דמאי שנא מבל הנך דאף על גב דאין עולה לייבום עולה לחליצה והכי נמי אף על גב דאינה עולה לחליצה מ"מ תעלה לייבום וצ"ע

תם ונשלם חלק אבן העזר

שאלות ותשובות חלק חשן משפט

סימן א'

שאלת הא דקי"ל דיינים בישיבה אי הוי מדאורייתא ץ או מדרבנן

הנה מור"ם בהג"ה בח"מ סי' י"ז כ' ועמיד' ע"י סמיכה מקרי שפיר עמידה לענין זה והוא מתשו' הריב"ש סי' רס"ז והנה הריב"ש שם כתב וז"ל וכן בקבלת עדות דייני' בישיבה ועדים בעמידה לכתחלה דוקא קאמר והא דאמרי' בפ"ב דזבחים מה ליושב שכן פסול לעדות לכתחלה נמי קאמר וכן דיין נמי בישיבה לכתחלה קאמר אבל בדיעבד אפי' דיין בעמידה ועור שאפי' לפי העדות שהעידו הב"ד וכו' אפי' לכתחילה היה מותר לפי שאמרו שהיו נסמכים על העמוד וכו' דהא קי"ל בפ"ב דזבחים כת"ק דריב"י דעמידה מן הצד לא שמה עמידה וכיון דלא הוי עמידה שפיר קרי' בה ישיב' דומיא דשחיה וכו' דקרי' ביה ישיבה כיון דאינו עומד ממש וקרי' ביה עמידה כיון שאינו יושב ממש וכ"ש בעמיד' בסמיכה כיון דלא קרי' ביה עמידה קרי' בה ישיבה ועוד דמאי דאמרי' דדייני' בישיבה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא כיון דבדיעבד כשר וכמ"ש למעלה וא"כ בעמידה ע"י סמיכה אפי' לכתח' נמי את"ד עש"ב ויש להבין בדברי הריב"ש הללו דע"כ העדים בעמידה היינו מדאורייתא כדמוכח' הסוגיא בזבחי' דפרכי' מה ליושב שכן פסול לעדות וע"כ הוי מדאוריי' דאל"כ היכי פרכי' מינה אלא דאפ"ה י"ל דמדאורייתא ולמצוה הוי ולא לעיכובא וכמ"ש הר"ן הביאו מרן הב"י ע"ש וא"כ איך כ' אח"כ ועוד דמאי דאמרי' דדיינים בישיבה אינו אלא מדרבנן וכו' דהא דיינים בישיבה ועדי' בעמידה תרוייהו מחד קרא נפקי מדכתיב ועמדו ב' האנשים לפני האלהים מכלל דהאלהים שהם דיינים יהיו יושבים בשעת עמידת העדים א"נ מדכתיב וישב משה לשפוט את העם כמ"ש הסמ"ע סי' כ"ח ס"ק ל"ג ע"ש וכן מבואר מדברי הר"ן והביאו מרן הכ"מ ע"ש ואפשר ליישב דעת הריב"ש דס"ל דגבי עדות דוק' הוא דאמרי' דהוי מדאורייתא ולמצוה משום דכתי' קרא בהדיא ועמדו ב' האנשים ודרשי' דהיינו עדים אבל לגבי דייני' בישיבה דנפקא ממשמעו' דועמדו ב' האנשים מכלל דדיינים בישיבה אינה דרש' גמורה וה"נ אליבא דר"ה דנפקא ליה מקר' דוישב משה אינה דרש' גמור' וכן נראה דעת הרמב"ם והטור דלא פסקו כלל הא דדיינים בישיבה משמע דס"ל דאינה דרש' גמורה ומ"מ צ"ע אמאי השמיטוה לגמרי דלפחות דיינים בישיבה הוי מדרבנן וגם הרא"ש פסקה ע"ש

והנה התו' בפ"ב דזבחים די"ט ע"ב עלה דפרכי' התם גבי קידוש וליתיב מיתב וליקדש כתבו דלאו ישיבה ממש קאמר דאין ישיבה בעזרה אלא סמיכה עכ"ל מבואר מדבריהם דאע"ג דאין ישיבה בעזרה אפ"ה ע"י סמיכה שפיר דמי והוי כאלו עומד ולפי דעת הריב"ש דעמידה ע"י סמיכה לא מקרי עומד אלא יושב הדבר ק' דמה יענה לקושי' התו' הלזו איברא דאעיקר' בדברי התו' איכא למידק כיון דלרבנן דריב"י עמיד' מן הצד לגבי קידוש לא הויא עמיד' והוי כיושב א"כ היכי ניחא להו לגבי אין ישיבה בעזרה דעמידה מן הצד שפיר דחשבי' לעומד מן הצד בעומד ונר' דס"ל דלגבי שירות בעי' עמידה גמורה ממש משום דכתיב לעמוד לשרת ועמיד' מן הצד לא חשיב' עמידה גמורה אבל לגבי אין ישיבה בעזרה עמידה מן הצד שפיר דמי כיון דלא הויא ישיבה גמורה דאין איסו' ישיבה בעזרה אלא ישיבה גמורה ומ"מ מדברי התו' הללו מתבאר דעמידה ע"י סמיכה