שו"ת די השב קח

מועיל וכו' ע"ש ועמ"ש הרב ק"נ ולפמ"ש דברי הרא"ש מבוארים

והנה הרמב"ם בפ"ו מה' גירושי' דין כ"ד כ' וז"ל אמר גט זה בטל שמשמעו פועל שעבר כגון חמק עבר ה"ז ספק וכו' וכ' ה"ה ואפשר שהיה רבי שונה בטל בפלס חמק עבר וכו' ע"ש ונר' דהכריחו לזה משום דהוק' לו דמאי מבעיא לי' בטל מהו דהא באומ' ככר זה הקרש ה"ז הקדש וכמו שהק' מהרש"א בח"ה ע"ד התו' שכתבנו לעיל ומש"ה ס"ל להרמב"ם דבבטל ודאי לא קמבעיא ליה דהו"ל כאומ' ככר זה הקרש דכיון דהזכיר הקדש בפי' ה"ז הקרש ובן באומ' בטל כיון דהזכיר הביטול בפי' ה"ז בטל ולא קמבעיא לי' אלא באומ' בטל בפלס חמק עבר ומאי דמייתי ראיה לקמן מהרי הוא הקרש לא מייתי אלא מהרי הוא וכמו שכתבנו ועוד נראה דלישנא דתלמודא דייק כדעת הרמב"ם דאמרי' למימר' דבטל לישנא דליבטיל משמ' וכו' ולא קאמר דבטל הוא דלישנא דליבטיל משמ' וה"נ קאמר אלמ' בטל מעיקרא משמע וה"נ קאמר אביי בטל ב' לשונות משמ' ולא אמ' בטל הוא מכל הני משמ' דבטל לחוד' הוא דקאמרי' ובהכי ניחא נמי מאי דאיכא למידק דמאי קמבעיא ליה בטל מהו דא"כ הא דקתני פסול הוא וכו' לא אמר כלום א"א דבטל נמי לא אמר כלום ליפלוג וליתני בדידה בד"א בשאמ' בטל הוא אבל אמר בטל לא אמר כלום אבל לרעת הרמב"ם ניחא דבטל הוא כמו בטל לחודיה בלא הוא וזה וזה שוין דהוי ביטול והבעיא אינו אלא באומר בטל בפלס חמק עבר ומעתה ליכא למימר ליפלוג וליתני בדידה דבטל פועל עבר ענין אחר הוא

והנה בנ"ד דאמר אותו הגט פסול נר' פשוט דלא אמר כלום דהו"ל כאלו אמר גט זה פסול גט יזה חרס רלא אמר כלום ואפי' לדעת הרמ"ה שכ' הטור בסי' קמ"א דבאומ' יהא פסול מהני מ"ד איהא חרס ע"ש באומ' גט זה פסול מודה הרמ"ה רלא הוי ביטול ואינו דומה לגט זה בטל דסלק' בתיקו וקי"ל לחומרא דכבר כתבנו דדוקא בשאומ' לשון ביטול בפי' אבל באומ' גט זה חרס וגט זה פסול לא הוי ביטול ושו"ר לה' בית יהודה בתשו' חא"ה סי' ל"ב שנשאל בזה ומסיק להלכה כמו שכתבנו ע"ש

אך יש לעמוד עמ"ש הרב שם רבנ"ר שאמר אותו הגט פסול הוי כאלו אמר פסול הוא דהוא לישנא דלשעבר אע"ג דלא דמי לנוסח גט פסול הוא דמלשון הוא עם נוסח פסול אינו סובל הבנה אחרת אלא על העבר אבל לשון אותו הגט פסול משמ' לתרי אנפי וכו' עש"ב ודבריו תמוהים דאדרבא באומר גט פסול גרע מהאומ' גט פסול הוא כמ"ש התו' גבי גט זה חרס דגרע מאומר גט זה חרס הוא ע"ש ועוד יש לגמגם בדבריו כמו שיראה המעיין ע"ש

סימן כ"ב

כתב הרמב"ם בפ"ח מה' גירושין הי"ט התנה עליה שתעשה דבר זה סתם ה"ז במפ' יום א' כיצד א"ל ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני וכו' מת הבן או מת אביו קודם שתניק או שתשמש אינו גט והק' ה' בית שמואל בסי' קמ"ג דהא הוי בדבר שאינו קובע זמן דהא בכל ימי חיי האב יכולה לשמשו יום א' וא"כ מת האב עדיין לא נשלם הזמן והוי כתנאי שתתן לי מאתים זוז דצריכה חליצה וכאן כתב דאינו גט והיינו הגט בטל ומותרת ליבם ואפשר כיון שהוא התנה עמה תנאי זה א"כ אחר שמת האב יכול לתובע' לקיים התנאי ואי מת שיתבע' מחוייבת היא לקיים התנאי וכשתובע' ואינה יכולה לקיים התנאי מיד הגט בטל אבל כשמתנה ע"מ שתתן לו אין שום אדם יכול לתובעה דהתנאי היה שתתן לו וא"כ אי אפשר שיבטל התנאי בפועל ולפ"ז מ"ש אינו גט היינו כשתובע' הוא אבל אם מת לא נתבטל בפועל וצריכה חליצה את"ד ע"ש ובהכי ניחא מה שהק' ה' מש"ל לקמן דין כ"ב על דברי ה"ה שם בא"ל ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי ק"ק זוז שדעת רבי' שאע"פ שאי אפשר שיתקיים התנאי בשום פנים כיון שמת הבעל אין מחזיקי' הגט בבטל עד שיהא התנאי מבוטל בפועל וא"א להיות מבוטל בפועל כיון שלא קבע זמן וכו' והק' ה' מהא דתנן בפ' מי שאחזו ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים ע"מ שתניקי את בני ב' שנים מת הבן או שמת האב אינו גט מדקתני אינו גט משמ' דאינו גט כלל ומתיבמת והשתא לפי דברי ה"ה הרי לא נתבטל גט זה בפועל שהרי אם היה קיים האב היתה יכולה לקיים תנאה כ"ז שתרצה שהרי לא קבע זמן לתשמיש ע"ש ולפי דברי הב"ש הא ל"ק דהתם נמי כיון שהוא התנה עמה תנאי זה א"כ אחר שמת האב יכול לתובעה לקיים התנאי וכיון שאינה יכולה לקיים התנאי הרי הגט בטל משא"כ בההיא דע"מ שתתן לי מאתי' זוז

והנה המש"ל תי' דכל המתנה ע"מ שתעשה איזו פעולה זמן מה דעתו הוא שתקיים התנאי תכף ומיד דדוקא מתנה ע"מ שתתן לי מאתים זוז שהפעולה אינה נמשכת בזמן אלא פעם א' שתקיים תנאה סגי מש"ה אמרי' דכל זמן שתקיים תנאה מהני אך באומ' ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים דעתו הוא על השנים הראשונות וכו' וכיון שכן כל שמת האב ב' שנים הראשונו' הרי נתבטל בפועל וכו' ע"ש ותי' זה אינו מעלה ארוכה לקושי' הב"ש שהרי בע"מ שתשמשי את אבא דהוי כמפ' יום א' ואינו מוכרח שתשמשנו יום הבא א' כמ"ש הרמב"ם גבי יניקה דאם הניקה את הבן יום א' תוך הזמן שהתינוק יונק והוא בתוך כ"ד חדש ה"ז גט וה"נ דומיא דידה בע"מ שתשמשי את אבא יכולה לקיים תנאה כ"ז שתרצה ואמאי כ' הרמב"ם דאינו גט ומתיבמת. ושו"ר לה' שע"ה שעמד בזה ולא ראה דברי הב"ש ע"ש

והנה ה' קמ"ר בה' גירושי' דקנ"ט ע"ב נסתפק ך בהא דאמרי' ע"מ שתשמשי ושתניקי סתם דס"ל לרבי' דהוי יום א' אם יום זה יכולה לקיימו מתי שתרצה ובלבד שגבי הנקת הבן תניקהו בתוך ב' שנים או דלמ' יום זה צריכ' לקיימו לכשישאל הבעל שתקיימנו ואם לא קיימה באותו יום אע"פ שעשת' תנאו ביום אחר לא מהנו והוכיח מדברי הב"ש שכתבנו דמבואר דס"ל דצריכה לקיים תנאו באותו יום ששואל ממנה שתקיים תנאה ולא מהני אם תקיימנו אח"כ ביום אחר דאל"כ מה מועיל שיכול לתובעה הרי ס"ס לא עברה התנאי בפועל אא"כ תאמר שבעבור יום זה ששאל ממנה שתקיימנו אם לא קיימתו שוב אין עוד תקון ע"ש ואח"ה אין זו ראיה דכונת הב"ש דבעת ובעונה שיתבענה לקיים התנאי בה שעת' אינה יבולה לקיים התנאי שהרי כבר מת אביו והוי נתבטל בפועל משא"כ בההיא דע"מ שתתן לי ק"ק זוז ולא קבע זמן ואח"כ מת הבעל ועדיין לא פרע' דאין אחר תובע' דלי ולא ליורשי הוא וכיון דליכ' מי שיתבענה הרי לא נתבטל בפועל: