שו"ת די השב קד

היתה זובה הבת דבת נמי קרי בני וא"ב ה"נ אם הניח בנים אין הבנות בכלל אבל אם לא הניח אלא בנות אפי' הי"ל בנים מאשה אחרת בנות הראשונה יורשות כתובת אמן קתני בנין דכרין למעט בנות דאפי' לא הי"ל בנים אלא בנות אינן יורשו' כתובת אמן ועדיין איכא למימר דה"ד כשהיו לו בנים מאשה אחרת שיורשים אותו דבירושה שוין ואין לבנות ירושה במקום הזכרים אבל בת בין הבנות דיורשים לא שמענו אלא אינון למעט אפי' בנות בין הבנות

עוד דאינו בכתבי הק' למו"ה מאי דאית' בירוש' בפ' נערה משנה ח' אר"ל נמנו באושא הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו נזונים מהם בנים קטנים מהו ד"א בשם ריב"ח הוא ואשתו ובניו הקטנים נזונים מהם וכו' בני בנים מהו ד"מ אמר בני בנים שכאן הוא בנים שלהלן א"ל ר"י כ' ד' בון בני בנים קפצה עליהם ירוש' תורה ופי' הפ"מ דד"מ אמ' כמו להלן בירוש' בני בנים הרי הן כבנים כן לענין מזונות א"ל ריב"ב בני בנים קפצה עליהם ירוש' תורה כלומ' שאני בירוש' שקפצה עליהם ירוש' מן התורה שהם באים תחת אביהם אבל גבי מזונות דלא מן הדין אלא מתקנת חכמים לא תקנו אלא בבניו וכן פי' ה' שדה יהושע ונר' מסקנת הירוש' כריב"ב דלענין מזונות הבנים דתקנת חכמים היא לא תקנו אלא לבנים ולא לבני בנים וה"נ כב"ד דתקנת חכמים היא לא תקנו אלא לבנים ולא לבני בנים וק"ו הוא אם מזונות שחייב לזון בניו ובנותיו הקטנים אמרי' דבני בנים אינן כבנים כב"ד דלא תקנו אלא לבנים ולא לבנות כ"ש לבני בנים דלא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ובתו ולא לבן בנו את"ד ע"ש ונר' דאינה ראיה דש"ה דמדינא אפי' הוא ואשתו אינן ניזוני' אלא שתקנו שהוא ואשתו נזוני' כיון שחייב במזונות אשתו ומה"ט נמי תקנו גם בבניו הקטנים כיון שחייב במזונותיהם משא"כ בבני בנים שאינו חייב במזונותיהם לא תקנו שיהיו ניזוני' משא"כ הכא בכב"ד די"ל כיון שתקנו לבנים תקנו נמי לבני בנים דהוו כבנים דאין טעם לחלק ביניהם דשאני הכא לענין כב"ד דקאמר בגמ' בת בין הבנים תירות ומשני כנחלה שויו' רבנן וכי היכי דבנחלה אפי' בן הבן יורש ה"נ כמו בן לענין כב"ד אפי' בן הבן יורש ודמי לירושה דאמרי' שקפצ' עליהם ירושה. איברא דמהריק"ש שם בתשו' כ' וז"ל ואע"ג דפרכי' התם בגמרא בת בין הבנים תירות ומשני כנחלה שויו' רבנן וכו' לגבי הבנים שלא יירשו הבנות עמהם אמרו כן לא שתהא כנחלה ממש לירש אותם הבנים בקבד להנחיל לבניהם ע"ש ונראה דהרב נדחק בזה משום דדייק תיבת אונון אבל לדעת מו"ה ז"ל שדחה דיוק זה דאינון כמו שכתבנו לעיל א"כ אין לנו לידחק בזה די"ל בפשיטות דבנחלה שויו' רבנן לגמרי כמו שכתבנו זמה שהביא ראיה מהריק"ש דהא בבעל בירוש' אשתו איבא למ"ד בפ' י"נ האי לישנא כיורש שויו' רבנן וכו' וגבי דידיה דבעל לחוד הוא דשויו' כיורש לא להנחיל בניו כדקי"ל שאין הבעל יורש את אשתו בקבר להנחיל את יורשיו א"כ כשאמרו בכ"מ שויו' רבנן גבי מאן דמדבר לחוד הוא לא להנחיל את אחרים ע"ש ואח"ה אי מהא לא אריא דגבי בעל שאני דכשמת הבעל או האשה פסק' אישות מיני' ולא נשאר שום קורב' משא"כ הכא בכב"ד דלהנחיל לבניהם אין שום דבר מפסיק דלעולם הבנים יורשים

באופן דלפי כל מה שכתבנו עדיין הלכה זו רופפת בידינו להיכן הדין נוטה וזכורנו כשבא דין זה לפני מורנו הרב ז"ל דן אותו בדין פשרה

סימן ט"ו

אלמנה שבאת לגבות כתובתה ואין שטר כתובה יוצא מתחת ידה דקי"ל כמו שפסק מרן בש"ע בא"ה סי' ק' ס"ו דאינה גובה אפי' עיקר הכתובה ונראה פשוט דבכה"ג נמי אין לבניה כתובת ב"ד כיון שאבדה כתובתה אך יש להסתפק לפי המנהג שהנהיגו ב"ד פה העידה דאלמנה שאין שטר בתוכה יוצא מת"י מגב' לה סך ידוע וכן הנהיגו ב"ד שלפנינו בכה"ג אם מגבי' לבנין דכרין לפחות אותו הסך הידוע שמגבין לאלמנה עצמה כשאין שטר כתובה יוצא מת"י ונראה דלא זכו בכב"ד כל עיקר חדא דאעיקרא כב"ד היא תקנת חכמים ובכה"ג הוי כמו תקנת' לתקנת' כיון דאעיקרא מה שגובה אותו הסך הידוע אינו אלא לפי מה שתיקנו והנהינו. וכה"ג כ' ה' בית יהודה במנהגי' דקי"ג ע"ד וז"ל וכתובת בנין דכרין לדידן אינה נגבית אלא מן הקרקעו' אע"ג דתקנת הגאונים לגבו' הכתובה אף מהמטלטלין כיון דכתובת ב"ד היא גופה תקנה לא עבדי' תקנתא לתקנת' ע"ש איברא שדבריו תמוהים שהרי ב' הרמב"ם פט"ז מה"א תיקנו הגאונים שבכל הישיבות שתהא האשה גובה כתובתה אחרי מות בעלה אף מהמטלטלין ופשט' תקנה זו ברוב ישראל וכן שאר תנאי כתובה כולן ככתובה חוץ מכב"ד שלא מצאנו מנהג ירושת' פשוט בכל הישיבות לפיכך אני אומר מעמידים אותה על דין התלמוד וכו' ע"ש הרי מבואר דהוי מטעמא דלא פשט' דין כב"ד בכל הישיבו' הא אם פשט' בכל הישיבות הוה מגבי' לה אפי' ממטלטלין כתקנת הגאונים ולא הוי תקנת' לתקנת' דודאי הגאונים תיקנו על כל תנאי כתובה ככתובה לגבו' מהמטלטלין אלא משום שלא פשט' דין כב"ד בכל הישיבות וכו' וכבר תמהנו עליו בזה במ"א ומ"מ בנדון דידן ודאי חשיב תקנת' מה שמגבי' לאלמנה הסך הידוע כדי שלא תצא האלמנה בפחי נפש ובידים ריקניות אבל לא לענין כב"ד דהוי כעין תקנת' לתקנת'. ועוד דדלמא אם היה שטר כתובה אפשר שכתובתה היא מרובה ולא ימצאו בנכסים מותר דינר דקי"ל אם אין שם מותר דינר והו"ל ספקא ומספק' לא מפקי' ממונא. ואפילו תפס מפקינן מניה כיון דאינו זוכה אלא מכח תקנת חכמים שתיקנו כתובת ב"ד ובמקום תקנה בכה"ג לא מהניא תפיסה וכמ"ש הפוסקים ע"ש

סימן ט"ז

נסתפק ה' כנה"ג בא"ה סי' קי"א הגב"י אות י"ג במקום שנוהגי' כתקנת טוליטולא דהבעל חולק עם הזרע שהניח' לו אשתו אם אחר מיתת האב נוטל הבן כב"ד ע"ש ומאי דמספקא ליה להרב פשיטא ליה להרשב"ץ ח"ב סי' רצ"ב בפי' תקנות ארג'יל תקון ג' כ' וז"ל עוד תקננו שאם תמות האשה בחיי בעלה ויש לה ממנו זרע קיים וכו' יירש אותו הזרע חצי נדונייתה וכו' ואם מת האב ויש לו בנים מאשה אחרת והניח קרקע יטול הזרע החצי שירש אביהם מדין כב"ד אם יש שם מותר דינר וכו' ע"ש הרי דפשיטא ליה דבכה"ג נוהגת כב"ד באותו חצי שירש האב: