שו"ת די השב קג

טובת הנאה וגם לא נשאר לו בגוף הקרקע כלום לדברי הרמב"ן ומש"ה אע"ג דברא כדעא דאבוה אין מקום לזכות הבן אחר אביו כלום ומ"מ ממה שהוצרכו הרמ"ה והנ"י להני טעמי שלא יזכה הבן אחר אביו אין ראיה לדברי מהראנ"ח דמשמ' דאי לאו ה"ט היה הבן זוכה וה"ט משום דברא כרעא דאבוה ואדרב' סוגייא זו הויא סייעת' למהראנ"ח דאל"כ בפשיטות י"ל דהאי תנא ס"ל כרבנן דרשב"ג דלי ולא ליורשי דלית' דאי לאו ה"ט בלא"ה הבן זוכה כיון ששייר לעצמו ועדיין לא יצא מרשות אביו ומש"ה הוצרכו להני טעמי וכן ק' על מהראנ"ח מתשו' מהר"ם סי' קל"ו שכתבנו לעיל דמפורש יוצא דס"ל דאפי' במתה הכת והניחה בנים לא יתנו לבניה מה"ט דלי ולא ליורשי ואפשר לומד דדוקא בבנו הוא דאמרי' ברא כרעא דאבוה ולא לגבי האם מיהו הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ש"א כ' דאפי' בבן לגבי האב אמרי' לי ולא ליורשי שכ' וז"ל וכן מה שלא זכה בו האב בחייו לא זכו בניו בו אחריו וכו' ע"ש ועוד ק' מההיא דשלהי תענית ופ' י"נ דדרשי' איש ממנו לא יתן אשה לבנימין ממנו ולא מבנינו הרי דמממנו ממעטים בנים ה"נ בלי ממעטי' בנים דאין לחלק בין ממנו ללי וצ"ע

והנה מהראנ"ח הביא ראיה לחי' זה דבבן כ"ע ל"פ משום דברא כרעא דאכות מההיא דפ' מי שאחזו הז"ג ע"מ שתתני לי ק"ק זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם רשב"ג אומ' נותנת היא לאביו ולאחיו או לא' מהקרובי' ויש לדקדק דאמאי לא נקט בנו ג"כ וליכא למימר משום דקתני לא נתנה זקוקה ליבם ואי איכא בן אינה זקוקה לא היא דהא או לא' מהקרובים קתני וא' מהקרובים לא ירית אלא במקום דליכא אח וכי ליכא אח ליכא נפקותא דיבום וע"כ לומר דלאו דוקא משום יבום נקט לה דאפי' כלא יכוס איכא נפקותא אם היא מותרת מחמת מיתה או מחמת גט לכך נר' דתלמודא סבר דע"כ ל"פ ת"ק ורשב"ג אלא אם היא נותנ' לאביו ולאחיו או לא' מהקרובי' אבל בבן כ"ע מודו דלי אפילו לבני משמע דבן כרע' דאבוה הוא והיינו דנקט נתנה אינה זקוקה וכו' לומר דשלא במקום כן מיירי דאי איכא בן יהב' לברי' ורשב"ג פליגי אהא ואמר דל"ד בן אלא נותנת לאביו ולא' מהקרובי' דלי ואפילו ליורשי משמע כדס"ל לת"ק לגבי בן את"ד עש"כ ועיין בחי' הריטב"א לקידושי' ד"ס שכ' דרישא איירי ביבם וסיפא דלא' מהקרובים לא מיירי ביבם ומ"מ היא נותנת לקיים הגט ונ"מ כגון שזינת' או נשאת בחייו והיא רוצה לקיים גיט' וגירושי' כדי להציל עצמה ממית' ושלא להיות בניה ממזרים ע"ש אבל בחי' קידושי' ד' קושט' כ' וז"ל וכ"ת אם אין לו אח מאי נ"מ דתהוי גרוש' כיון שאינה זקוקה ליבם ליתא דנ"מ וכו' א"נ אם הי"ל ב' אחים ומת א' מהם נותנת היא לבנו ורואים כאלו אביו קיים שאם נתנה לא' מן האחי' קיימ' תנאה וא"צ לתת מחצה לזה ומחצה לזה עכ"ל עיין שם ולפ"ז נפל היסוד שבנה עליו מהראנ"ח מהא דקאמר או לאחד מהקרובים ודוק

ודע דמדברי הרשב"ץ ח"ב סי' רצ"ב בפי' תקנות ארג'יל תקון ג' משמע דס"ל דאפי' בני בנים יורשי' כב"ד שכ' וז"ל עוד תקננו שאם תמות האשה בחיי בעלה ויש לה ממנו זרע קיים וכו' והיה אותו הזרע ראוי ליורש' בין שהוא בן בין שהוא בת או זרע הבן או זרע הבת הואיל והוא ראוי ליורש' וכו' ולפי שתקנה זו באה להוסיף זכות לזרע האשה ולא לחוב לו ע"כ אם מת האב ויש לו בנים מאשה אחרת והניח קרקע יטול הזרע החצי שירש אביהם מדין כתובת כ"ד אם יש שם מותר דינר וכו' ע"ש הרי שכ' יטול הזרע חצי שירש אביהם מדין כב"ד וכו' ולשון הזרע שכ' משמ' אפי' בן הבן ובת הכן דזרע כולל אפי' בני בנים ועוד דדומיא דזרע שכ' בעיקר התקנה דהיינו אפי' בני בנים ובנות ובנים. אך ראינו לה' מהר"י עייאש בתשו' בית יהודה ח"ב סי' קי"ג שנסתפק אם הכן מת והניח בנות אם חשובות כזכרים כיון שעומדות במקום אביהן לענין ירושה וכן לענין בכורה ע"ש ומשמע דפשיטא ליה מלתא דאם הבן הניח בנים זכרי' דיורשי' כב"ד דהן במקום אביה' שהיה יורש כתובת אמו אבל אם הניח בנות הוא דמספקא ליה מלתא אם חשובות כזכרים ודבריו צ"ע דכיון דפשיטא לי' מלתא דבני בנים דיורשי' מכח אביה' א"כ ה"ה נמי בנות בנים ואע"ג דבנין דכרין תנן הני נמי מכח בנין דכדין קאתו ושפיר קרי להו בנין דכרין וכבר כתבנו דמדברי הרשב"ץ נראה דל"ש בני בנים ל"ש בנות בנים דיורשי כב"ד וצ"ל לדעת הרשב"ץ דאינון דקתנו לאו דוקא דה"ה בן הבן ובת הבת דיורשי' מכח אביה' שהיה ראוי לירש כתוב' אמו דכתוב' בנין דכרין היא

איברא דהרשב"ץ גופיה כתשוב' סי' ק"ן על מה שנסתפק הריב"ש אם דין כב"ד איתי' אפי' היכא דליכא בנים מהכ' וכתב דבעי' שיהיו בנים לזו ולזו דהכי משמע מלישנ' דמתני' בנין דכרין וכו' אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון משמע דלא שייך תנאי ב"ד אלא היכא דאיכא אחים בהדייהו ומשמע דדוקא תנן וכו' וכן מוכח מדאותבי' עלה בפ' נערה בת בין הבנות תירות ופריק לא פלוג רבנן וא"א דמתני' לאו דוקא תנן הול"ל אה"נ ובנין דכרין לאו דוקא וכו' ע"ש הדי דס"ל דמתני' דתנאי כב"ד בדוקא מיתניא וא"כ ה"נ הו"ל למידק הא דקתני אינון הם ולא יורשיהם ומה גם לפמ"ש לעיל לדעת קצת פוסקים דס"ל דמאי דס"ל לרבנן לי ולא ליורשי הוא ממשמעו' לי אע"ג דלי אינה מיותר' וכ"ש הכא דתיבת אינון מיותר' לגמרי ולא הול"ל אלא כנין דכרין דיהוו ליכי מינאי ירתון ואפשר דבכה"ג דהוי מיותר' לגמרי אפי' רשב"ג מודה דממעטי' יורשי'

והנה עתה ראה ראינו בכתבי הקדש למורנו הרב ערך השלחן ז"ל שהביא תשו' ה' אהלי יעקב דאינון ולא יורשיהם וכ' עליו וז"ל ואפשר לומר דה"ט משום דעתו של אב קרובה אצל בנו כדקי"ל דאין אדם מתנה לדשב"ל ואם היה בנו קנה משום דדעתו קרובה אצל בנו וכתב הרא"ש בתשו' דדוקא בנו אבל בן בנו כאחר דמי כמכואר בח"מ סי' ר"י ע"ש וה"נ תיקנו שירשו הבנים כתובת אמן שדעתה קרובה לבניה ולא לבני בניה את"ד ואח"ה אין זה מספיק דירושה זו אינה מכחה אלא מכח אביה כדאמר' בהדייא כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו וא"כ כיון דנתן לבני בתו דנותן נמי לבני בניה. איברא דהרב קול הרמ"ז הוכיח דאינון דוקא ולא יורשיה' משום דעיקר תקנת כב"ד הוא משום כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו כדאמ' בגמ' דליתנהו לבנים תו ליכא רחמי האב דאין רחמי האב אלא עד בני בנים דוק' את"ד ע"ש. וכעיקר דקדוק זה שכ' מהריק"ש מתיבת אינון כתב מורינו הרב ז"ל דאינו מוכרח דיש לדחות דאינון למעט בת בין הבנות דבנין איכא למימר בנים וה"ה לא הניח בנים אלא בנות דאע"ג דקי"ל בח"מ סי' רמ"ז דאין הבנות בכלל בנים כבר כ' מרן בתשוב' בדיני כתובה סי' א' דאם לא הי"ל אלא בת ואמר לבני