שו"ת די השב קב

ומתוך כך פוסק אדם שכתב שבניו יתנו כו"כ ממון לד' בנותיו ומת' א' מבנותיו בחייו דהבנים יתנו לג' בנותיו חלקם ומן הרביעי' פטורים אפי' מיורשיה ע"כ והא דכ' ומת' א' מהן בחייו נראה דבדוקא נקיט לה הכי דמת' א' מהן בחייו דאלו לא מת' אלא לאחר מות אביה פשיט' ודאי דכבר זכתה במתנה במות אביה וזכו יורשיה אחריה ודוקא בההיא דפ' מי שאחזו דקי"ל לי ולא ליורשי משום דלא קיימה לתנאה מחיים וכיון דלא קיימה לתנאה עדיין לא זכה הבעל אבל הכא כיון דמת אביה הרי זכת' הבת מאותו עת וזכו יורשיה אחריה. ודע דדברי הר"ם הלזו שהביא בס' אגודה הם בתשו' מהר"ם הארוכו' סי' קל"ו ושם כ' על נדון זה הראיה מההיא דפ' מי שאחזו ועוד הביא ראיה שם מההיא דפ' מי שמת ההוא דאמ' נבסאי לבנאי הו"ל ברא ובר ברא ומסיק דלא קרי איניש לבר ברא ברא וכו' ה"נ ביון דאמ' לבנותיו לבנותיו דוקא קאמ' ולא ליורשיה' ע"ש וק"ט דמה דמות יערוך דההיא דפ' מי שמת הוא אינו אלא אי הויא המתנה מעיקרא לתרוייהו דהיינו לברא ולבר ברא כיון דקאמ' לבנאי כלשון רבים או דלמ' דלא הויא מתנה אלא לברא דוקא ולא לבר ברא וכן פירשב"ם שם וז"ל מי קרו אינשי וכו' ולפיכך אמ' נכסאי לבנאי לשון רבים ויחלוקו ביניהם או לא קרו וכו' ע"ש אבל הבא בשנתן המתנה ואמ' לבנותיו ודאי לבנותיו דוקא קאמר אלא דהספק הוא כשמתה הבת אם זכו יורשיה אחריה או לא וצ"ע

עוד הביא ראיה מהר"ם שם מההיא דאמרי' בספ"ק ך דגיטין הולך מנה לפ' והלך ובקשו ולא מצאו איכא למ"ד דיחזרו ליורשי המשלח או למשלח וכי היכי דהתם בהילך מנה לפ' ומת המתנה בטלה דלפ' ולא ליורשיו קאמ' ה"נ כשהתנה שיתנו לבנותיו ומתה א' מהן התנאי בטל לגבי דידה ולא ליורשיה קא' עכ"ל ובצפייתנו צפינו למהר"י אדרבי בסי' צ"ז שנשאל בנדון בעין זה ממש בראו' שנתחייב לשמ' שאם מהיום עד ג"ש יתן הר' שמעון לראו' סך קצוב שימכור ויעביר לשמ' חזקת החנות ובמאי דביני ביני נלב"ע שמעון בתוך הג"ש ובאו יורשי שמעון ואמרו לראובן שיקבל מהם הסך ההוא ויתן להם חזקת החנות כמו שהתנה עם אביהם והשיב שראו' לא נתחייב למכור כי אם לשמעון ולא ליורשיו והביא ראיה מההיא דפ' מי שאחזו דלי ולא ליורשיו ועוד הביא ראיה מההיא דספ"ק דגיטין דאמרי' הולך מנה לפ' והלך ובקשו ולא מצאו יחזור למשלח ע"ש ויש לתמוה דאשתמיטיתיה תשו' מהר"ם הלזו דא' הרואה דנדון מהר"י אדרבי הוא דומה ממש לנדון מהר"ם

איברא דאעיקרא בראיה זו דספ"ק דגיטין צ"ע שהרי תלמודא התם מייתי בריית' אחריתי דקתני נותנם ליורשי מי שנשתלחו לו והש"ס התם רמי להו ומשני להו ע"ש ואמאי לא משני להו בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דלמ"ד יחזרו הוי כרבנן דלי ולא ליורשי ולמ"ד דכונתם ליורשי מי שנשתלחו לו הוי כרשב"ג דלי ואפי' ליורשי וי"ל

העולה ממה שכתבנו דקי"ל כרבנן דלי ולא ליורשי וה"נ ביון דאמר אינון אינון ולא יורשיהם וכמ"ש מהריק"ש. והנה מהראנ"ח ח"א סי' ס"ו הביאו ה' כנה"ג בח"מ סי' ר"ז הגב"י אות מ"ב ב' וז"ל אפשר היה לי לומר דלא פליגי רבנן ורשב"ג לי ולא ליורשי או לי ואפי' ליורשי אלא דוקא בשאר יורשי' אבל בבן דכרע' דאבוה הוא ב"ע מודו דלי ואפי' ליורשי קאמר וזה ענין נכון איני מוצא בו שום חסרון אלא שלא פירשוהו הגדולי' ע"ש א"כ ה"נ אע"ג דקאמר אינון בן הבן הוי בכלל משום דברא כרעא דאבוה. אך מדברי הרשב"א והביאו מרן הב"י בח"מ סי' ר"ז שכ' דלרבנן דאמרי לי ולא ליורשי היינו משום דלמ' בדוקא אתני משום דאיהו צריך להו ע"ש לפי ה"ט משמ' דאפי' לבנו אינה יכולה ליתן וכן מתבאר עוד ממה שסיים עור הרשב"א בתשו' הנז' אבל האומר לחברו שדה זו נתונה לך במתנה ע"מ שתתן לי ק"ק זוז ומת בניו נותנים לו לאחר מותו שלא היתה ההקפדה וכו' ע"ש משמ' דדוק' בכה"ג דמת הנותן הוא דנותנים בניו אבל אם מת המתקבל כההיא דע"מ שתתן לי ק"ק זוז שכ' קודם לזה לא מהני שיתן אפי' לבניו

איברא דבעיקר דברי מהראנ"ח הללו נראה שהוא הפך גמ' ערובה בפ"ק דקדושין די"ז ע"ע עובד את הבן ואינו עובד אח הבת וכו' מה"מ דת"ר שש שנים לך ולא ליורש אתה אומר לך ולא ליורש או אינו אלא לך ולא לבן בשהוא אומר שש שנים יעבוד הרי לבן אמור הא מה אני מקיים וכו' הרי בהדייא דאי לאו ריבויא דיעבוד דמרבי' לכן ממעטי' ליה מועבדך וכן בסמוך אמרי' ועבדו לעולם ולא את הבן הרי דממיעוט' דועבדו ממעטים את הבן ודוחק לחלק בין לשון תורה ללשון בני אדם ביון דהטעם הוא משום דבר' ברע' דא דאבוה א"כ בך לי לשון תורה ולשון בני אדם ואפשר ליישב דעת מהראנ"ח והוא דבספרי פרשת ראה שנינו והיה לך עבד עולם עולמו של יובל מכאן אתה אומר ע"ע עובד את הבן ואינו עובד את הבת ונרצע וכו' אינו עובד לא את הבן ולא את הבת וק' דהא בפ"ק דקדושין מפקי' לה מועבדו ולא את הבן ותרתי למ"ל וכבר מהרימ"ט בחי' עמד בזה וניחא ליה דתרוייהו צריכי דאי לא כתיב אלא חד מינייהו ה"א ולא ליורשיו אע"ג דגבי ע"ע אי לאו דדרשי' ש"ש יעבוד דמשמע דעובד את הבן הוה דרשי' ועבדך לגמרי לך ולא לכן ודאי בלי שום גילוי הבי משמע לך לאפוקי אחרים ל"ש בן ול"ש בת אבל בתר דגלי לן קרא דלענין עבוד' חילק הכתוב בין הבן לשאר יורשי כי מיעט בנרצע ועבדו לא ממעטי' אלא בת דוקא שכן מיעט' הכתוב בנמכר לשש אבל לא נמעט את הבן שכן לא מעטו הבתו' שם להכי אצטריך קרא אחרינא דכתיב והיה לך עבד עולם לך ולא לבן את"ד ע"ש ולדעת מהראנ"ח י"ל בהפך דגבי נרצע ודאי אצטריכו תרי מיעוטי דאי ליכא אלא חד מיעוטא לא הוה מוקמי' אלא ולא ליורש אבל בן לא ממעטי' משום דהוי ברע' דאבוה להכי צריכי תרי מיעוטי והשתא כיון דגבי נרצע כתיבי תרי מיעוטי א' לבן וא' ליורשי' הו"א דגבי עבר עברי אע"ג דליכא אלא חד מיעוטא מוקמי' ליה נמי אפי' לבן דילפי' מנרצע דאימעיט נמי בן להכי אצט' ריבויא דיעבור דעובר את הבן ומיעוט' דועבדך מוקמי' ליה ולא ליורשים

אך מההיא דר"פ המוכר את הבית דאמרי' בן לוי שמכר את השדה ואמ' ע"מ שמעשר א' שלי אין לבניו כלום עד שיאמר לי ולבני ופסקה הרמב"ם בפ"ו מה' מעשר ע"ש ק' על מהראנ"ח מיהו לפי מה שכתבנו לעיל דעת רשב"ם דהתם שאני דמשום ייתור לשון הוא דרי לנו אי מהני ייתורא למה שפי' דהיינו לעצמו א"ש ה"נ י"ל לפי מה שפי' הרמ"ה שם משום דהוי ט"ה ואינה ממון להוריש' לבניו גם מ"ש הנ"י דדוקא גבי מעשר אמרו כן מפני שלא נשאר לו בגוף הקרקע כלום כמו שכתבנו כ"ז לעיל באורך דלכאורה ק' על מהראנ"ח אלא די"ל דהכא שאני משום דהוי דבר שאין בו ממש דהיינו