שו"ת די השב קא

עצמו אנן סהדי דליכא קנסא אלא כשלא באו המעות לידו או ליד יורשיו וכל שפרע המוכר או יורשיו ללוקח או ליורשיו זכה ולא עוד אלא דהא קי"ל דיש טענת אונס בממון ולא בגיטי' וכו' הלכך כשמת א' מהם ואינו יכול לקיים בלשון תנאו אונס' הוא ופטור עכ"ל לפ"ז משמ' בההיא דהטבה ס"ל להריטב"א דלו ולא ליורשיו משמ' כיון דמדעתיה הוא שרוצה להחזי' לו המכר ופליג על המבי"ט ומ"מ אפשר לומר דכיון דמעיקרא היה הדיבור ביניהם כי אינו קונה שמעו' אלא על שמאמין מין לו המוכר שיחזו' למוכר' לו כי כן מתנין מתחלת המכר כמ"ש המבי"ט חשיב שפיר דרך מכר וכמו שקונס את עצמו

עוד כ' מהריק"ש וז"ל ובפ' מי שאחזו באומ' ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ק"ק זוז אמרי' דאם לא נתנה לו ומת זקוקה ליבם אע"ג שנתנה ליורשי' וכ' שם הרמב"ן דנתבאר לי ולא ליורשי משמ' וכן פסקו כל הפוסקי' וא"כ כ"ש דדייקי' לשון תנאי ב"ד ומה גם דהתם צריך לומר בתנאי לי ושלי עכ"פ דאי לא מנא ידעי' למאן קאמר ועכ"ז דקדקו לשונו וכו' ע"ש מתבאר מדבריו דתיבת לי אינה מיותרת אלא דאפ"ה דרשי' לה דמשמ' לו ולא ליורשיו וכן מתבאר דעת מהראד"ב בס' לח"ר סימן קמ"ט על תשו' הרשב"א שהביא מרן ב"י סי' ר"ז וז"ל מה שנחלקו בו רשב"ג באומר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ק"ק זוז ומת וכו' לרבנן דאמרי לי ולא ליורשי היינו משום דמסתמא בדוקא אתני משום דאיהו צריך להו אבל האומר לחברו שדה זו נתונה לך במתנה ע"מ שתתן לי ק"ק זוז ומת בניו נותני' לו לאחר מותו שלא היתה ההקפדה שיתן הוא אלא שינתנו עכ"ל וזה הפך ממ"ש שם מחו' כ"ז בשם רי"ו דעת הרשב"א ע"ש אבל מלשון הרמ"ה שהביא הריטב"א בתשו' הביאה מרן הב"י בח"מ סי' ר"ז מחו' י"ז גבי הא דאמר' לי ולא ליורשי ש"מ דהא דתנן הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה מביא לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי שלא נתקיים התנאי אא"כ מביא המוכר בעצמו ונותן ללוקח מדקאמ' אתה ולי דלי ולא ליורשי משמ' ואתה ולא יורשיך עכ"ל הרי מבואר דיתור' דלי ואתה הוא דשמעי' הכי וכן משמ' מלשון די"ו נכ"ו ח"ג הביאו מרן שם מחו' כ"ז ע"ש

והנה בעיקר דברי הרשב"א שכתב אבל האומר לחברו שדה זו נתונה לך במתנה ע"מ שתתן לי מאתי' זוזי' ומת בניו נותנים לו לאחר מותו שלא היתה ההקפדה שיתן הוא אלא שינתנו ולכאורה נראה דס"ל דגבי גט כה"ג שהתנה ע"מ שתתני לי מאתי' זוז ומתה האשה אה"ן דיורשיה יכולים ליתן לבעל הר' זוז והוי גיטא למפרע ונ"מ שלא יירשנה ולא יטמא לה והא דלא נקט הרשב"א דין זה לגבי גט עצמו דאיירי ביה משום דנחית לתשוב' שאלה דמיירי בה לענין מכירה ומתנה כמבואר בתשו' ח"ב סי' ש"א וליכא למימר דלא כתב כן הרשב"א אלא לגבי מכירה ומתנה שיתקיים התנאי עם בניו שלא היתה ההקפדה שיתן הוא אלא שינתנו אבל לענין גט אם מתה ולא נתקיים התנאי שוב אין התנאי יכול להתקיי' דאין גט לאחר מיתה דהא ודאי לית' שהרי לרשב"ג דאמר ינתנו ליורשיו הרי נמי לא נתקיים התנאי אלא לאחר מותו ואפ"ה ס"ל דמהני לקיומי תנאה לאחר מיתה והיינו משום דס"ל לי ואפילו ליורשי משמע וכל שנתקיים התנאי אפי' עם יורשיו הוי גט למפרע וה"נ לדידן נמי כיון דלא היתה ההקפדה אלא שינתנו מהני קיום התנאי אפי' אחר מיתתה. איברא דהת"י ביומא די"ג ע"ב בד"ה כי חזי וכו' כ' וז"ל וא"ת לאחר מיתה נמי אם ילך לבה"כ מגורשת למפרע דאמ' במי שאחזו הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח הז"ג ל"ד דהתם קיימת' לתנאה שחית' עד שעברו י"ב חדש אבל הכא מתה קודם שנתקיים התנאי עכ"ל ע"ש ומבואר דכונתם דבההיא דאם לא באתי וכו' כיון דבשעת קיום התנאי היא קיימת מש"ה חל הגט למפרע משא"כ בע"מ שאכנס לבה"כ בשעת קיום התנאי לחול הגט כבר מתה ואין מקום לחול הגט לאחר מיתה ומש"ה לא מהני וכן הבין בכונתם ה' דברי אמת בקונ' י"א סי' מ' וה' שע"ה בפ"ח מה' גירושין ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד באומר הז"ג ע"מ שתתני לי ר' זוז ומתה קודם שנתקיים לא מהני קיום התנאי לאחר מיתתה

אמנם הריטב"א בחי' יומא שם העתיק תי' הת"י באופן אחר וז"ל דהתם ודאי הוא דאיקיים תנאה מחיים אבל הכא לא איקיים תנאה מחיים ולא חלו עליו גירושין מחיי' ולא נהיר' דהא כיון דאמ' מעכשיו הרי מתקיים התנאי וחל הגט למפרע מחיים דהא אם א"ל הו"ג ע"מ שתתני לי ד' זוז למ"ד לי ואפילו ליורשי משמע נותנת לאחר מותו לאביו ולאחיו וה"ה לאומר ע"מ שאתן לך שנותן לאחיה או ליורשי' לאחר מות' דמאי שנא וכו' ע"כל הרי שהשיא תי' התו' לכונה אחרת ואפ' שכך היתה גירסתו בדברי התו' והחילוק הוא דבההיא דאם לא אבוא הרי בשעה א' קודם מיתתו שנתברר שלא ישוב עוד לביתו הרי מאותה שעה חשיב נתקיים התנאי מחיים משא"כ בההיא דע"מ שאכנס לבה"כ דלא נתקיים התנאי אלא לאחר מיתתה וע"ז הק' הריטב"א כיון דאמ' מעכשיו הרי מתקיים התנאי וחל הגט למפרע כההיא דאמ' הז"ג ע"מ שתתני לי ר' זוז למ"ד לי ואפילו ליורשי דיכולי' לקיים התנאי לאחר מותו ה"נ יכול לקיים התנאי לאחר מות' שיכנס לבה"כ אבל לפי מה שנתבאר בכונת התו' שלפנינו ל"ק קו' הריטב"א הלזו דלעולם דבעי' שיתקיים התנאי מחיים וההיא דעל מנת שתתן לי ר' זוז אפילו למ"ד לי וליורשי כיון שהיא חיתה ויכולה לקיים תנאה הוי גט למפרע והוי דומה ממש לההיא דאם לא אבוא וכו' ומה שהמציא הריטב"א דה"ה לאומר ע"מ שאתן ליך שנותן לאחיה וליורשיה לאחר מותה לא שמיע' להו להתו' כלומ' לא ס"ל דההיא ודאי אין מתקיים התנאי אלא לאחר מותה ובכי הא לא הוי גיט'

ודע דיש לדקדק בדברי הריטב"א הללו במה שהמציא דה"ה לאומ' ע"מ שאתן ליך שנותן לאחיה וליורשיה דאמאי לא כ' בפשיטות בההיא גופה דאפליגו בה רשב"ג ורבנן בע"מ שתתן לי ק"ק זוז ומת הבעל דה"ה נמי במת' האשה דלרשב"ג דס"ל לי ואפי' ליורשי דיורשי האשה יכולים לקיים התנאי. כי ע"כ נר' דס"ל להריטב"א דע"כ לא איפליגו רשב"ג ורבנן אלא בלי אי הוי לי ולא ליורשי או הוי לי ואפי' ליורשי אבל בע"מ שתתני דמתנה עמה וא"ל ע"מ שתתן משמ' דהוי קפיד' שתתן היא עצמה ולא ליורשי' וק' דבתשו' הריטב"א שהביא מרן הב"י שם בסי' ר"ז בשם הדמ"ה מבואר דעיקר הקפידא היא במה שאמ' אתה ולי וכל שלא אמר אתה יכולה לקיים ע"י יורשיה וא"כ ה"נ כיון דלא אמר אתה תתן לי אמאי אין נותני' יורשי' לרשב"ג דס"ל דלי ואפי' ליורשי וגדולה מזו כבר כתבנו דעת הרשב"א דבכה"ג דמתה האשה אפי' לרבנן דס"ל דלי ולא ליורשי הכא מודו דיכולי' יורשיה לקיים התנאי וצ"ע

והנה בס' אגודה בפ' מי שאחזו סי' קל"ח על ההיא דלי ולא ליורשי כ' וז"ל פ' הר"ם דהלכה כת"ק