שו"ת די השב ק

תהוויין וכו' וכן העתיק רש"י בפ' נערה דמ"ט ע"א בד"ה הבנות יזונו והר"ן שם והתו' שם דנ"ג סע"ב בת יבמה ע"ש ומההיא דתענית שכתבנו יש סעד לדברי מהריק"ש

והנה מהריק"ש הביא ראיה לדבריו מדאמרי' בר"פ המוכר את הבית בן לוי שמכר את השד ואמר שמעשר א' שלי אין לבניו כלום עד שיאמר לי ולבני ופסקה הרמב"ם בפ"ו מה' מעשר ע"ש ולפי מה שפי' רשב"ם שם נראה דאינה ראיה שהרי כ' בד"ה יתן לבניו אחריו וז"ל אבל אם לא פי' כן אינו מוריש בדבר זה זכותו לבניו כיון דמשו' יתור לשון הוא דאמרי' לקמן וכ"כ שם עוד לקמן אההיא דאמרי' התם אר"ל זאת אומרת המוכר בית לחברו וא"ל על מנת שדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו ופירשב"ם בד"ה שאם רצה דדוקא הוא אבל בנו אין לו רשות וכו' עד שיפרש לי ולבני כדאמ' לעיל גבי מעשר דכל מלתא דדייקינא מייתורא די לנו אי אהני ייתורא לעצמו וכו' ע"ש וא"כ הכא דליכא יתור לשון אף על גב דאמ' אינון ה"ה נמי בניהם. והרמ"ה שם בפ' המוכר את הבית סי' כ"ז כתב וז"ל דע"כ כיון דכי שיירי' למקום מעשר למיפק ביה האי לוקח י"ח הוא דשיירי' ולאו לגמרי שיירי' אלא שעבודא בעלמא הוא דשייר ביה טובת הנאה אינה ממון להוריש' לבנו אלא היכא דשיירי' נמי לבניו בפי' אבל היכא דשייר מידי לגמרי הוי ממון להורישו לבניו ואע"ג דלא אמר לבני אם מת ירתו ליה בניו ועוד כ' לקמן ס"ס ל' גבי דיוטא וז"ל דהכא לענין דיוטא כי שיירי' לגמרי שיירי' ממונא מעלי' הוי להוריש לבניו ואמטול הכי אע"ג דלא אמר לי ולבני כיון דממונא דאבוהון יהבי ליה כשאר ממונא דאבוהין ע"כ מתבאר מדבריו דלעולם לי ואפי' ליורשי משמ' ושניה ההיא דבן לוי משום דלא הוי לא טובת הנאה ואינה ממון להוריש' לבני וק' מההיא דפרק מי שאחזו דע"ד דאפליגו רשב"ג ורבנן בע"מ שתתן לי ר' זוז רבנן סברי לי ולא ליורשי ורשב"ג סבר לי ואפילו ליורשי ופסקו כל הפוסקים כרבנן דלי ולא ליורשי וכבר מהריק"ש שם הביא ראיה זו ואפשר לומר. דש"ה משום די"ל רלצערה קא מכוין וכדאמ' התם בגמ' שם ע"ב אהך פלוגתא דאבדה אצטליתו דרבנן סברי אצטליתי דוקא קאמ' ורשב"ג ס"ל תתן לו את דמיה וקאמ' בגמ' ע"כ ל"ק רבנן התם אלא דלצעורה מכוין וכו' וא"כ י"ל דדוקא גבי גט הוא דאמרי רבנן לי ולא ליורשי משום רלצערה מכוין אבל בעלמא לי ואפילו ליורשי משמע. א"ק שנראה שדברי הרמ"ה הללו סותרים למ"ש הרמ"ה עצמו הביאו מרן הב"י ח"מ סי' ר"ז והובא בש"מ מציע' דס"ה ע"ב אמתני' דהלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי שאם מת א' מהן שוב אינו יכול לקיים תנאו וזכה הלוקח כקרקע דאתה ולא יורשיך לי ולא ליורשי משמע כדאמ' בנותן גט לאשתו ע"מ שתתני ר' זוז ע"ש הרי דס"ל דבכל מקום לי ולא ליורשי משמע וראייתו מההיא דגיטין וצ"ע

איברא דהנ"י שם בפ' המוכר כ' דדוק' גבי מעשר אמרו כן מפני שלא נשאר לו בגוף הקרקע כלל דגוף הקרקע ודאי דלוקח הוי אבל גבי דיוטא וכו' כיון דדבר מסויים שייר לעצמו אף היורש יורשו אע"ג דקאמ' לי ע"ש וכ' מרן הב"י בח"מ סי' רי"ד שכן דעת כל הפוסקי' ע"ש מבואר מדבריו דלעולם לי ולא ליורשי משמע ודוקא היכא דשייר בגוף הקרקע דבר מסויים משום דהו"ל כאלו לא מכר אותו והוי שלו ומורישו לבניו ועיין בהריב"ש סי' רנ"ז

והנה הרב המבי"ט ח"ב סי' קצ"ה כתב על ראובן שקנה בית משמעון ואח"כ עשה שטר הטבה שכ"ז שיחזיר לו המעות חייב להחזיר לו הבית ואח"ז נלב"ע שמעון ובאים האפוטרופוסים להוציא הבית מראובן מכח ההטבה וטען ראובן לא עשיתי הטבה אלא לו לבדו ולא לב"כ נראה שאינו יכול לומר כן אלא גם יורשיו יכולים להחזיר לו המעות כיון שאמר שהיא מכורה מעכשיו כשיביא המעות ואפי' שאמר שיהא מכורה לך שנראה לך ולא ליורשיך ואף על גב שכ' בספר צרור הכסף בשם הרשב"א על מתני' דהלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה מביא לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי הרי הוא שלו ואם מת אחד מהן בתוך הזמן ולא הביא הרי היא של לוקח או של יורשיו שהרי קי"ל לי ולא ליורשי משמע וה"ה אם אי אתה מביא לי אתה ולא יורשיך משמע וכתב לחלק דבאלו ההטבות אין הכונה לשלול יורשיו כי כבר גילה דעתו מעיקרא שאין רצונו למוכרה אלא לזה שהוא בטוח בו שיחזור למוכרה לו והכונה היא לו או ליורשיו משא"כ בהלוהו על שדהו שזה המלוה לא גמר להלוות לו אלא על תנאי זה וכונתו כשא"ל אם לא תביא לי הוא ולא יורשיו משא"כ בלו המכירות שהמוכר הוא המתנה וכונתו לו או ליורשיו את"ד ע"ש ולא ראה מ"ש התו' בפ' אז"נ רס"ה ע"ב בד"ה כשיהיו לי מעות וכו' ול"ד למשכנת' בלא נכיית' דהכא אם לא יפדה אין זה מלוה אלא מכר אבל משכנת' יכולים לעולם לפדות או הוא או יורשיו אבל כאן נהי דהוא יכול לפדות יורשיו אינן יכולים לפדו' עכ"ל והרי הכא שהמוכר הוא המתנה מתחלה ועדיף מהטבה שאינו אלא על שמאמין לו המוכר ואפ"ה כתבו התו' שהוא יכול לפדות ולא יורשיו וכדעת הרשב"א. ושו"ר לה' כנה"ג ח"מ סי' ד"ז הגב"י אות ט"ל שהביא דברי המבי"ט הללו וצדד לומר דאפי' מכר קרקע והתנה המוכר שיחזירנה לו אם מת אינו חוזר ליורשיו דלא דמי להטבו' הנהוגות שכבר ידוע ביניהם שע"ז מכר המוכר וקנה הקונה הכונה בין לו בין ליורשיו אבל הכא שלא הוסכמו ע"ז אלא שהמוכר התנה כן בשעת המכירה אם מת אינו חוזר ליורשיו אבל ממ"ש בח"ב סי' רי"ח נראה דמכר קרקע והתנה המוכר דמי להטבו' הנהוגות ע"ש ומ"מ לפי דברי הכנה"ג אכתי ק' על הרב המבי"ט ההיא דסי' רי"ח דבהתנה המוכר דמי להטבות הנהוגות שהוא הפך דברי קתו'. גם אעיקרא אחה"מ נראה פשוט דדברי המבי"ט בסי' קצ"ה הן הן דבריו דסי' רי"ח ואין שום מקום לחלק ביניהם והן דברים אחדים ושפה א' כמו שיראה המעיין. ומן האמור מדברי התו' דפ' אז"נ כמו כן יש לתמוה על הרדב"ז ח"ב סימן תתל"ב והביאו ה' כנה"ג שכ' על מ"ש הרמב"ם מכר לו סתם וא"ל הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות החזירם לי ואני אחזיר לך הקרקע שאם מת המוכר חייב להחזי' ליורשיו ע"ש והוא הפך דברי התוס' דס"ל שאפי' לגבי מוכר שהתנה הוי לי ולא ליורשי כ"ש כשהתנה הלוקח שאינו חוזר ליורשיו

והנה הר"ב כש"מ כ' בשם הרמ"ה כמ"ש הרשב"א שהביא המבי"ט דאתה ולא ליורשך משמ' כדאמ' בנותן גט לאשתו ע"מ שתתני לי ק"ק זוז וכ' בשם הריטב"א דאין זה נכון שלא נאמרו דברים הללו אלא בנותן גט או נותן מתנה דמדעתיה יהיב ומגרש דלמ' קפיד בלשון תנאו שאינו רוצה לגרש או לתת מתנה אלא באותו לשון אבל בכאן שהיה דרך מכר וכמו שקונה את