דרכי תשובה - ד צז

באופן שנתחמם מקצתו וכתב שיש לשער כנגד כל הכף דאף שהחוו"ד לעיל סי' צ"ב פסק כהש"ך דלא אמרינן דמוליך בליעתו בכולו מ"מ כיון שהמ"א סי' תנ"א חולק על הש"ך וס"ל דאמרינן דמוליך בליעתו בכולו וכן הוא דעת הבינת אדם להחמיר ע"כ יש להחמיר ולשער כנגד כל הכף עיי"ש אמנם במ"ז כאן סוף סק"א נראה מדבריו שהחליט כדעת הפוסקים דלא אמרינן חם מקצתו חם כולו גם לענין שאינו מוליך בליעתו בכולו ואין חילוק בין להבליע ובין להפליט והיכא דאמרינן שאינו מפליט בכולו אמרינן ג"כ שאינו מבליע בכל הכלי כאשר יראה המעיין שם וצ"ע:

(כה) עיקר. עפת"ש מ"ש בסוף הס"ק מהש"ך דבחם ע"י אור ממש מוליך ומפליט בליעתו בכולו ועי' בפרמ"ג או"ח סי' רע"ט במ"ז סק"ג ובהנהגות הנשאל באו"ה סדר ג' אות כ"א שכתב דנר הנעשה ע"י מה שמשימים חלב חתיכות ודולק שם עם פתילה אף מתכות אין אומרים בו דבלע כולו מאיסור כ"א בפיה במקום שהי' חם הוא בולע ע"כ אם לא נתנו שם חלב רותת כ"א חתיכות לא נאסרה כל הכלי רק במקום שנתחמם ואף אם הוא של מתכות לא אמרינן חם מקצתו חם כולו ע"כ אם נפלה הכלי להיתר א"צ לשער כנגד כולו כ"א נגד פיה ומקצת הכלי שאצל פיה כפי מה שמשערין באומד יפה שנתחמם שם מחמת הפתילה שדולקת שם עיי"ש ועי' בגנזי יוסף שם ס"ק י"ד מה שהתפלא על הפרמ"ג בזה מדברי הש"ך בסי' קכ"א שם בשם מהר"ם מינ"ץ דבכלי מתכות אמרינן חם מקצתו חם כולו כשנעשה חם בראש א' ובפרט לפמ"ש שם הש"ך דבחם שע"י אור מוליך בליעתו ופליטתו ופסק כן הפרמ"ג כאן במ"ז סק"א להלכה א"כ מדוע לא יצטרך ששים נגד כל הכלי של הנר ועיי"ש במ"ש לחלק בזה אמנם הוא מודה שחילוקו הוא דבר חדש שלא נזכר חילוק זה בשום פוסק והניח בצ"ע והנה ראיתי במנחת שי שנדפס מחדש על הנהגות הנשאל שם שהביא דבריו וכ' לתרץ בפשיטות דהש"ך שאמר שבמתכות אמרינן כשנתחמם בצד א' נתחמם גם צד הב' היינו אם רואין שהוא חם במקצת רק שאין היס"ב אבל אם הוא קר לגמרי לכ"ע גם במתכות שנתחמם במקצת ע"י אור לא אמרינן חם מקצתו חם כולו עיי"ש אבל הנה לא הביא שום ראי' לדבריו ולא ידעתי מנ"ל לחלק בזה ובפרט דגם בזה אין דברי הפרמ"ג נכונים דבכלי של נר זה מנ"ל שבכל הלילה לא אירע שנתחמם כולו עכ"פ שיהי' חם מקצתו כאשר נתרבה האור של הפתילה ואף אם אומר שיודע שלא נתרבה האור בכל הלילה ולא נתחמם כולו כלל איך מאמינין לי' הא הו"ל מלתא דלא רמיא וכו' (ועי' בדברינו לעיל ס"ק י"ב) (כו) עיקר. עפת"ש ועי' בשו"ת מור ואהלות שם בעובדא ששרפו יי"ש בכלי הנקרא טעלע"ר של חלב ועירבו בכף של בשר מצד השוה ולא מצד העגול וכתב דצריך ס' כנגד כל הכף דאף דקיי"ל דגם במתכות לא אמרינן חם במקצתו חם כולו וכשאין ס' הכל אסיר ואפשר דגם בהנאה אסור אמנם הנה לכאורה לפמ"ש בתשו' הר הכרמל סי' ה' מובא דבריו בשערי תשובה או"ח סי' תנ"א ס"ק כ"ז דביי"ש אין להחמיר לחשוב כנשתמש ע"י אור ולכן כשבוחנין יי"ש ומדליקין אותו לראות כמה מים נשאר בכלי אין מחויב רק הגעלה וא"צ ליבון ותמצית דבריו דטבע יי"ש הוא להדליק מיד ואינו נבלע בהכלי דמיד שחום אש מגיע אליו נמשך אחר השלהבת ואינו עושה ב' פעולות לשרוף ולהבליע וה"נ בנ"ד י"ל דכח האש מהיי"ש אינו כשאר אש שאינו רק שורף ואינו מפליט ומבליע מן הכף לטעלע"ר ומן הטעלע"ר לכף וכמו דקיי"ל לעיל סי' צ"ב בנפלה הטפה כנגד האש דאמרינן דהאש שרפו ולא אמרינן שנבלע בהקדירה קודם שישרוף וה"נ כן אמנם לדינא אין לסמוך על זה ואין להתיר בלא ס' נגד צד העגול כי מהנו"ב תניינא או"ח סי' נ"ח נראה דלא כההר הכרמל הנזכר וגם מסי' צ"ב שם אין ראי' דשם לא אמרו רק בטפה אחת משא"כ בשורף יי"ש דחם טובא י"ל דמפליט ומבליע עיי"ש:

(כז) וכן גוהגין. עפת"ש סוף סק"ג מ"ש מהש"ך בשם האו"ה דוקא בחם ע"י בישול אבל בחם ע"י האור ממש וכו' וע' ביד יהודה לעיל סי' צ"ב בפיה"א ס"ק ל"ו בד"ה ולענין הלכה ובפיה"ק שם ס"ק מ"ז ובסי' זה סק"ט שהעלה דגם בנתחמם ע"י האש ממש לא אמרינן דמוליך בליעתו בכולו אלא אם נתחמם כולו אבל אם לא נתחמם כולו אף שהמקצת נתחמם ע"י האש אינו מוליך בליעתו למקום הצונן וכן אין מקום הצונן בולע איסור צונן עיי"ש ולמעשה צ"ע לפענ"ד להקל בזה נגד דעת הש"ך וכל הבאים דס"ל להחמיר בזה וע' בעצי לבונה שכ' שהמורה לא ישכח מ"ש הפרמ"ג והאחרונים בענין אם חם מקצתו חם כולו בנתחמם ע"י האש היינו ר"ל שנתחמם רק מעט עד שהיס"ב אבל עדיין לא הגיע לכלל ליבון אבל בנתחמם הרבה עד שבא לכלל ליבון לית דין צריך בושש שאין כאן שום חשש עכ"ד:

(כח) נוהגין. דע דכל הדינים שבסעי' זה הוא רק לענין דיעבד שכבר תחב אבל לכתחלה בודאי אסור לתחוב כף חולבות ב"י לקדירה של בשר איפכא דהו"ל מבשל בב"ח. יד אברהם בגליון להלן סוף סעי' ג':

סעיף ב (כט) אם תחב. עשפ"ד סק"ד ועפר"ח לעיל ריש סי' צ"ב ובמ"ז שם סק"ב (בד"ה ויש לחקור):

(ל) הכף. וה"ה זית בשר ליורה חלב בנפל ב' פעמים צריך ב"פ ס' לדעת המחבר ולדעת הרמ"א סגי בפעם א'. שפ"ד שם. וע"ל סי' צ"ח סעי' ד':

(לא) ולא נודע בנתיים. עש"ך סק"ה דבנודע בנתיים כבר נתבטל הראשון ושוב גם בפעם הב' בטל באותן הס' ועשפ"ד דאף בתחב כף חולבות לקדירה של בשר ויש בקדירה גם רוטב אין לחוש דכשתחב הכף ב' או ג' פעמים נבלע בכף ב' או ג' זיתי בשר איסור וחוזר ופולט בקדירה ולכאורה נהי דיש רוב היתר ומה"ת ברובא בטל מ"מ כיון שהרוטב אינו מינו יש לומר לכאורה דנאסר אף שנודע בנתיים דזה אינו דמשמעות המחבר דבנודע שרי משמע אף הרוטב אף שתחבו הרבה פעמים עיי"ש (וכ"ז הוא לדעת המחבר אבל לדידן דקיי"ל כהרמ"א אין נ"מ בזה (לב) נודע. עבכנה"ג בהגהות הטור אות ד' שכ' ממשמעות דברי המרדכי דענין הידוע הנצרך לזה צ"ל ב' דברים צריך לידע שנפל איסור וגם צריך לידע שיש בו שיעור כדי לבטלו אבל אם לא ידע שיש בהיתר כדי לבטלו אע"פ שידע שנפל שם האיסור הוי בכלל לא נודע בנתיים אבל יש חולקים ע"ד המרדכי בזה עיי"ש ועי' בס' מזמור לדוד (להרב מהרד"ף ז"ל) דף ע"ז ע"ב שמבואר דעתו מכרעת דסגי לידע רק שנפל שם האיסור וא"צ לידע בביטולו עיי"ש ועי' בס' יד דוד בהגהות הטור אות י"ג שהביא בשם הרב בעל שמחת עולם שהרחיב הדיבור בזה ועיי"ש במ"ש ע"ד הכנה"ג בזה:

(לג) צריך ב"פ ס'. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאף בתחב הרבה פעמים סגי בב' פעמים ס' ועפר"ח סק"ד שהשיג על הש"ך בזה והעלה דכפי הפעמים שתחב צריך ס' בכל פעם נגדו לדעת המחבר עיי"ש וכ"כ בכו"פ סק"ז עיי"ש ועשפ"ד שם מ"ש ע"ד בזה וסיים בצ"ע (וכ"ז הוא לדעת המחבר אבל לדעת הרמ"א אין נ"מ בכל זה):

(לד) ב"פ ס'. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ' שכתב מהדמש"א דדוקא אם חזר ותחבו לקדירה אחרונה שאינה ממין הקדירה הראשונה אבל חזר ותחבו בקדירה שהיתה ממין הקדירה הראשונה כלומר ששניהם של בשר והכף של חלב או שניהם של חלב והכף של בשר לכ"ע מותר דהכף הוגעל בקדירה הא' ואינה אוסרת קדירה שני' עיי"ש ועי' בערך השלחן הספרדי אות ה' שהביא כמה חולקים על זה דאפי' להמ"ד דס"ל דמהני הגעלה בשאר משקים מ"מ לא מהני הגעלה לכף של בשר בחלב ולא לכף של חלב ברוטב של בשר עיי"ש ועי'